המעסיקים באתרי הבנייה יחויבו לדווח על תאונות שנגרמו מעומס חום

משרד העבודה יגדיר פגיעה רפואית ממכת חום כ"אירוע מסוכן" שעליו יחויבו מעסיקים בענף הבנייה לדווח, במסגרת שינויים שיפורסמו בקרוב בתקנות העוסקות בתאונות ומחלות משלח יד — כך נודע ל"כלכליסט".

השינוי יאפשר למדינה לעקוב אחר תאונות עבודה הקשורות לגלי חום הנעשים תדירים ועוצמתיים יותר בשנים האחרונות, וידרבן מעסיקים להקדיש תשומת לב לתנאי העבודה של המועסקים בימים שבהם השמש קופחת ונדרשת זהירות יתרה. מדובר בצעד ראשון שמיישם משרד העבודה בעקבות החלטת ממשלה המחייבת את כלל המשרדים ליישם בתחומם תוכנית להתמודדות עם שינויי האקלים.

העובדים החשופים ביותר למפגעי מזג האוויר הם אלו העובדים מחוץ לבית, ובהם, בצורה משמעותית, הפועלים בענף הבנייה. עבורם החום הכבד יכול גם להוביל לתאונות בטיחות רבות יותר ולסיכון מוגבר. כך, למשל, מחקרים מצאו שלעובדי בניין בארה"ב יש סיכוי גבוה פי 13 למות ממחלה הקשורה בחום בהשוואה לעובדים בתעשיות אחרות. במשרד העבודה השלימו בסוף דצמבר עבודה מקיפה שנעשתה בשיתוף השירות המטאורולוגי ומטרתה היתה לבדוק את השפעתו האפשרית של עומס חום על 240 אלף העובדים בענף.

בעבודה, שבחנה את תאונות העבודה הקטלניות שהתרחשו במישור החוף (אזור המאופיין בעומסי חום כבדים ובו התרחשו מרבית התאונות בענף בשנים האחרונות), לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין תאונות עבודה לעומסי החום, אך מחבריה מעידים כי לעבודה ישנן מגבלות (בין היתר בשל היעדר זמינותם של נתונים מלאים). עם זאת, נמצא כי מספר הנפגעים הגבוה ביותר מתאונות בענף בשנים 2022-2013 התרחש בחודשים יולי ואוגוסט (ממוצע של כ־390 נפגעים, לעומת 330 בשאר השנה). בנוסף, ספרות מקצועית מהעולם מעידה על קשר בין עומסי החום לתאונות העבודה.

כך למשל, לפי מחקר שפורסם ב־2020, עומס חום הוא גורם סיכון מיידי לשלומם של המועסקים בענף הבנייה. בשל חשיפה ושהות שלהם בטמפרטורה של מעל ל־37 מעלות, צפוי שעובדים אלו יחוו השפעות פיזיולוגיות ונפשיות אשר יובילו לעליית ההסתברות להתרחשותה של תאונת עבודה. מחקר אחר שהתבצע בארה״ב מצא שעד סוף המאה עומסי החום צפויים להביא להיפגעותם בתאונות עבודה ומחלות מקצוע של כ־102,400 עובדים, ולהוביל לנזק כלכלי של 2.3 מיליארד דולר.

ישראל מתחממת בקצב כפול מהממוצע העולמי. עד אמצע המאה צפוי במישור החוף גידול במספר הימים החמים מאוד (34 מעלות ומעלה), מממוצע של כ־4 בשנה כיום ל־15. לכן במשרד העבודה מדגישים כי יש לקדם מדיניות ציבורית שתוביל לצמצום הפגיעה העתידית האפשרית בעובדי הענף.

במשרד סבורים כי יש לבסס כעת מדיניות ציבורית "רכה" שתתבסס על הסברה והדרכה, יחד עם חשיבה והיערכות להגדרה רגולטורית של טווח שעות עבודה ומנוחה בהתאם לעומסי חום. ״לחיוב רגולטורי כזה צפויה להיות השפעה כלכלית משקית משמעותית״, הם כותבים, ״החל מהאטת קצב הבנייה, דרך סוגיות תשלום לעובדים בזמן המנוחה ובסבירות גבוהה לגילום העלות במחירי הדיור שיאמירו״. המחברים סבורים כי ניתן להסתפק בשלב זה במדיניות מבוססת על צעדים וולונטריים של החברות בהנחיית הרגולטור.

״בישראל אנחנו מתחילים עם נקודת פתיחה בעייתית יותר", אומר רן כהן, סגן מפקח עבודה ראשי במינהל הבטיחות במשרד העבודה, שחיבר את העבודה בנושא יחד עם ד"ר איציק יוסף מהשירות המטאורולוגי. "בענף הבניין 44% מכוח האדם הם עובדים זרים (לעומת 30% בממוצע באירופה) וכעת המספר הזה יעלה. כלומר, אנחנו מעסיקים עובדים שלא מאוקלמים לתנאי החום בישראל. אנחנו נמצאים תחת איום אסטרטגי אמיתי אבל יש אפשרות להיערך אליו בצורה אחראית לפני שנגיע למצב שבו לא תהיה ברירה לייצר רגולציה שתפגע בפריון העבודה״.

בנוסף לתקנות שיקבעו חובת דיווח על פגיעות הקשורות לחום, במשרד העבודה החלו בקיץ האחרון לפנות באופן ישיר לעובדים פלסטינים שעבדו בישראל בעת עומסי חום כבדים ולהעביר להם מידע והמלצות להתמודדות שתמזער את הסיכונים הבריאותיים. בנוסף המשרד מתכנן להטמיע בתוכניות הלימוד של בעלי תפקיד בתחום הבטיחות מידע על אופן ההתמודדות וניהול הסיכונים האקלימיים.