מעצבת התכשיטים נטע וולפה: "אני ההפך מאופנה"

מעצבת התכשיטים נטע וולפה משבצת ישן בחדש, ומפיחה חיים חדשים בתכשיטי זהב ואבני חן יקרות מפעם, שנושאים זיכרונות והיסטוריה משפחתית. כבר יותר מ־30 שנה שהיא יוצרת בעבודת יד תכשיטי וינטג' השואבים השראה ממקורות אירופיים ומזרחיים בסטודיו שלה בכרם התימנים בתל אביב. בצד קולקציות עונתיות יש לה קהל לקוחות נאמן שמבקש לשמר תכשיטי עבר או לפחות חלק מהם. "אני מרגישה שהייעוד שלי הוא לשמר דברים ישנים", היא אומרת. "יש משפחות שחוזרות אליי, למשל סבתא שמעניקה לנכדה תכשיט שהיא שומרת לה".

לדבריה, "מה שאני עושה הוא ההפך מאופנה". היא מרגישה כמי שמייצגת ומשמרת עולם הולך ונעלם. אמה היתה תופרת מדופלמת ועבדה עם לולה בר. כילדה, היא נזכרת בחיוך, "אמא שלי תפרה לי את כל הבגדים, ואני, אני רק רציתי שיקנו לי כמו לכולם”. היא עצמה בחרה לעסוק במלאכת הצורפות. "אני עוסקת באומנות ולא באמנות, כי הדברים שלי שימושיים. מבחינתי, אני שייכת לאגודת בעלי המלאכה, כמו גנן או נגר. בעבר צורפות היתה ענף מפואר, ולהיות תכשיטן גם היה מקצוע מאוד יהודי. זה היה אחד התחומים היחידים שיהודים יכלו להתעסק בהם מימי הביניים עד תקופת ההשכלה, בכל התפוצות".

שרשרת ותליון של מעצבת התכשיטים נטע וולפה | צילום: דימיטרי גרין

וולפה החלה בלימודי אמנות ועיצוב גרפי בויצ"ו צרפת, המשיכה ללימודים בגרמניה ולבסוף חזרה לארץ ולמדה אצל ג"י קריסטל, מאסטר בצורפות. מ־1992 היא עובדת כעצמאית ובעבר השתתפה בתערוכות בעולם והיצוא היה כ־80% מהמכירות שלה. "לפני 35 שנה זו היתה תעשייה מפוארת עם מרכיב משמעותי של עבודת יד ולאט לאט זה נגמר. בגלל שישראל קטנה, נשארה עוד מלאכת היד ובארה"ב היה לזה ערך. אבל בסוף השורה התחתונה היתה המחיר, גם על חשבון מסורות עתיקות שנכחדות". היא מוסיפה ש"פעם כשהזהב היה זול, היה ערך לאספנות תכשיטים ישנים, היה להם ערך בגלל שהתכשיט ויקטוריאני, למשל. היום לא".

ב־2008 הקימה את הסטודיו וכיום היא פונה לקהל המקומי, מציגה את הקולקציות שלה ומשחזרת תכשיטים, גם כאלה ששרדו מהשואה: "בשואה הרבה אנשים ניצלו בזכות התכשיטים שהיו להם. מה שנשאר הגיע למשפחה ויש לו ערך עצום. יש מי שמבקש לחרוט על התכשיט את המספר שסבא או סבתא נשאו על הזרוע, יש מי שירשו טבעת חותם והם רוצים שלכל הנכדים תהיה אחת כזאת, אז אני עושה רפליקות". וולפה מתרגשת לראות תכשיט ישן, מעריכה את העבודה שהושקעה בו ולא ממהרת להתיך את הזהב או להוציא ממנו את האבנים המשובצות. "אני חושבת על מי שעשה את העבודה", היא מודה.

בצד השחזורים היא גם יוצרת קולקציות שמשקפות את עולמה התרבותי, עם השראות מיוון ורומא העתיקות או מספריו של טולקין שהיא מכירה לפרטים מגיל צעיר. הקולקציה האחרונה שלה בהשראת שר הטבעות, למשל, נקראת על שמה של גלדריאל גבירת היער הזהובה, בת האלמוות הלוחשת לעצים. בקולקציה אפשר למצוא פריטים מהעולם הטולקיני. למשל, הגרזן של בלין שנהפך לתליון, או טבעות ותליונים בהשראת אבן האלסר שגלדריאל מעניקה לאורגון כמתנת נישואין.