לא להתבשם מהדירוג הגבוה של "האקונומיסט": בעיות העומק של המשק נשכחו

שוב הכלכלה הישראלית קיבלה מקום של כבוד בדירוג בינלאומי יוקרתי. הפעם היה זה מגזין "האקונומיסט" שגיבש מדד משלו כדי לדרג את הביצועים הטובים של כלכלות המערב ל־2022 ובו ישראל דורגה במקום ה־4 המאוד מכובד. זאת אחרי שרשמה תוצאות טובות ב־5 הפרמטרים המרכזיים ביניהם צמיחה ואינפלציה.

בעוד תומכי הממשלה היוצאת הסבירו מדוע התוצאות החיוביות חייבות להיות קשורות אליהם, תומכי נתניהו טענו כי מדובר על תהליכי עומק שהחלו לפני שנים ולכן הם לגמרי קשורים לרה"מ הקודם־עתידי. אלא שהנקודה החשובה לא טמונה בשאלה מי יגזור קופון פוליטי. כבר כמה שנים שהבעיות קצרות הטווח אינן הבעיות המרכזיות של המשק הישראלי, שכן הצמיחה והאינפלציה בסדר. הבעיות הקשות שלנו, כפי שעולות בכל דו"ח של כל ארגון כלכלי רציני, ישראלי ובינלאומי, הן הבעיות המבניות וארוכות הטווח של המשק: שיעור השתתפות נמוך של חרדים; השקעה נמוכה בתשתיות; פריון נמוך בקרב אוכלוסיה רחבה; תחרותיות נמוכה שגורמת ליוקר מחיה גבוה, אי שוויון ואף סוכרת והשמנת יתר.

חבל שקיבלנו מקום גבוה ומזל שלא קיבלנו מקום ראשון: ההתעסקות במדדים קצרי טווח הללו משכיחה כל פעם מחדש את העשור הבא, שיהיה מאתגר במיוחד ומכריע. חשוב דווקא כעת לא להזניח את הטווח הארוך כי שם טמונים האתגרים האמיתיים שהופכים להיות יותר דחופים. אלא שמספיק לקרוא את ההסכם הקואליציוני עם יהדות התורה כדי להבין שבדומה לעבר, הממשלה המתגבשת ובעיקר העומד בראשה, מתכוונים להתעלם מאותם אתגרים באמצעות שימוש בסקרים ומדדים שמראים כי "הכל בסדר" ובכך איפשרו לנתניהו וחבריו להסיק כי "יהיה בסדר". העובדה שהטיפול האמיתי בבעיות השורש מתנגש עם האינטרסים המיידיים של השותפות הקואליציוניות וכרוך במאמצים ואף באובדן מנדטים, לא מבשרת טובות.