תמרון קרקעי? רק אם תהיה תוכנית מדינית ברורה ליום שאחרי

מדינת ישראל חותרת לחדש את כושר ההרתעה בדרך של חיסול הנהגת החמאס ויכולותיו הצבאיות. הזעם מבקש פורקן ואת אותה "נקמת ילד קטן..." עליה כתב ביאליק בשירו על פוגרום קישינב. כולנו מבקשים לנקום ברוצחים השפלים מהחמאס. אך נקמה איננה יעד למלחמה, ועלינו לזכור את דבריו של ביאליק במלואם: "וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם! / נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן / עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן". אין נקמה שתקל על האסון שאירע לנו.

האסון הלאומי, הפקרת האזרחים והמפלה הצבאית שמדינת ישראל חוותה ב-7 לאוקטובר עדיין לא מאיימים על קיומה של המדינה. הסתבכות צבאית עלולה לקרב אותנו לשם. טוב שישראל לא נחפזת לתמרון קרקעי לתוך רצועת עזה. אני מקווה שבחלל המנהיגותי הנחשף במלוא עליבותו, יש מי שמבהיר למקבלי ההחלטות שלקראת מבצע צבאי מורכב עליהם לקבל הכרעה חסרת תקדים.

צה"ל המוכה מבקש לשקם את תדמיתו, אך גם החזרת כושר ההרתעה היא יעד קצר-טווח שעלול להתפוגג במצב של הסתבכות קרקעית – פיזית או תדמיתית. מצב של אסון הומניטרי והרג המוני – שכבר עכשיו מתממש ברצועה – יעמיק את התסיסה בעולם הערבי-המוסלמי ועשוי לדרדר את ישראל למערכה רב-חזיתית ולקרב הישרדות קיומי קשה מנשוא.

תכלית בהירה נחוצה לשם הגדרת תמונת הניצחון במערכה, ותכלית המלחמה בעזה חייבת לכלול את חילוץ החטופים ויצירת אופק מדיני בהיר. קשה לומר זאת, אך בלי תכלית ותוכנית מדינית בת קיימא ליום שאחרי המלחמה – החיילים בחזית, תושבי הנגב המערבי שהופקרו בביתם והאזרחים בעורף שייהרגו במלחמה כזו, כמו גם האזרחים בעזה, ימותו לשווא.

הגילוי המופלא של הרוח הישראלית והחברה האזרחית מוכיח את כוחם של ערכי הדמוקרטיה וכוחו של גיוס צבא העם הייחודי לישראל. התמיכה חסרת התקדים של החברה האזרחית הישראלית ונשיא ארצות הברית צריכים להיות מותנים וממוסגרים בתכלית מדינית להסדרה של אלטרנטיבה שלטונית לחמאס ברצועת עזה. מעבר לנושאות המטוסים והתנעת הרכבת האווירית, האמריקנים יכולים לעזור בבניית קואליציה רב-לאומית בשיתוף מדינות ערב – סעודיה, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות ומרוקו, יחד עם הקהילה האירופית, לשבירת הבידוד הישראלי, יצירה וליווי בנייה מחדש של מוסדות ממשל יעילים, לגיטימיים ולא מושחתים ברשות הפלסטינית.

מלחמת אוקטובר 23, כמו מלחמת יום הכיפורים ומלחמת העצמאות, הן מלחמות שאין ברירה אלא לנצח בהן. אך ניצחון צבאי לא יוכל להתקיים בלא הסדרה מדינית. עם כל הסיכונים, חזון בר קיימא ריאלי כרוך בהתנעת מהלך מדיני להסדר ישראלי-פלסטיני על בסיס נוסחת שתי המדינות.

במלחמת העצמאות ובמלחמת יום הכיפורים המערכה הוכרעה על ידי הרוח הישראלית-ציונית האקטיבית, בזכות תכלית מוסכמת והנהגה פוליטית (בן גוריון) וצבאית (יגאל אלון) ראויה. ללא אלה אין לדרוש מן הציבור הישראלי לשלם את המחיר הכבד מנשוא של תמרון קרקעי בחזית ואיום במלחמה רב-זירתית בעורף.

ד"ר בעז תמיר הוא יזם, תעשיין, מנהל, יועץ עסקי וארגוני, ואיש אקדמיה