שכונת אביב בראש העין. אין תשומת לב לתשתיות התחבורה | צילום: אוראל כהן
גם הבנייה תקועה בפקק
אם בודקים לעומק את הסיבות לקצב הבנייה האיטי בישראל, מתגלה כי משבר הדיור תקוע בפקק תנועה אחד גדול שנוצר על תשתיות שלא מתאימות לישראל של המאה ה-21
אינספור מילים נכתבו על ההאטה בקצב בניית דירות חדשות בשל היעדרותם של הפועלים הפלסטינים מאתרי הבנייה, אבל הפלסטינים הם רק בעיה אחת מיני רבות. ומהן? אלה הכבישים, הרכבות, תשתיות החשמל והאנרגיה, הביוב, ותשתיות המים וטיהור השפכים. למרבה הצער, ישראל לא עומדת בקצב הדרוש לפיתוח תשתיות ראויות, שיאפשרו לרוץ קדימה עם בניית עשרות אלפי יחידות דיור, ובכך להוריד את הלחץ שקיים בשוק הדיור. ולא רק שהיא לא עומדת בקצב, היא גם לא מצליחה לתכנן ולהכין תשתיות שיעודדו את הישראלים לנטוש את הרכב שלהם ולעבור לתחבורה ציבורית.
נושא זה ואחרים יידונו בכנס כלכלת הנדל"ן שייערך ב-9 בספטמבר. פרטים והרשמה כאן.
קחו לדוגמה את ראש העין. העיר עברה מהפכה של ממש בעשור האחרון, וכמעט שילשה את עצמה במספר התושבים. עשרות אלפי יחידות דיור נבנו בראש העין בשנים האלה. השכונות שנבנו מצוינות, אך תשתיות התחבורה לא פותחו כראוי, והן תוקעות את העיר – תרתי משמע. תחנת הרכבת שהוקמה בראש העין אומנם פעילה, אך היא איננה יעילה: היא רחוקה מהשכונות החדשות שנבנו, אין לצידה מספיק מקומות חניה עבור הרכבים של התושבים שרוצים להתנייד ברכבת, וכביש 5, הציר העיקרי אל הכרך הגדול - פקוק לעייפה. הפיתוח הסביבתי נהדר, אין מה לומר, אבל תשתיות התחבורה אינן טובות מספיק, ואת המחיר משלמים התושבים – והעיר כולה.
סיפור דומה מתרחש גם בתל אביב. העיר מצויה במוקד התוכניות לפיתוח הרכבת הקלה והכבדה גם יחד, ועל בסיס התוכניות האלה, עיריית תל אביב הקטינה באופן משמעותי את תקני החניה במגדלי המשרדים והמגורים הסמוכים לצירי הרכבת. המגדלים צמחו לגובה, ומספר החניות ירד משמעותית. מי צריך כל כך הרבה חניה כשיש רשת רכבות מתקדמת? בפועל, חל עיכוב משמעותי בפיתוח קווי הרכבת הקלה, וגם רכבת ישראל לא בדיוק דוהרת עם הפרויקטים שאמורים לשפר את התשתיות שלה. כך שבינתיים, הדיירים סובלים.
בעיות נוספות מתגלות גם בתחומי האנרגיה ותשתיות החשמל. העיכוב בפיתוח תשתיות חשמל והולכה חדשות מעכב גם הוא פיתוח של שכונות חדשות במהירות המתבקשת והנדרשת. כדי שיזם או קבלן יקבלו היתר בניה, השטח צריך לעבור פיתוח: כבישים, חשמל, תשתיות מים וביוב. אבל קצב הפיתוח נמוך, הקבלן מחכה, והדירות לא נבנות. זמן ההמתנה גורר עלויות מימון נוספות עבור הקבלן, בוודאי בתקופה בה הריבית במשק גבוהה, וזה מהווה מקור לחץ נוסף לעליות מחירים או לחילופין, לפגיעה ברווחיות הפרויקט.
למעשה, יש חוסר הלימה בין תכנון הדירות ובין התכנון וההקמה של התשתיות. הבעיה הזו מעכבת פיתוח שכונות. המסקנה היא די פשוטה: כדי שמדינת ישראל תוכל לפתור את משבר הדירות החמור שקיים כאן, היא צריכה לפתור קודם, או לפחות במקביל, את משבר התשתיות שלה. כי ללא הקמה מהירה ופיתוח של התשתיות, גם בניית הדירות תתעכב, גם המשבר עצמו יגדל, וכולנו נמשיך לשלם הרבה יותר על הדירה שאנחנו חולמים עליה.
נועם פלג הוא מנהל סקטור תאגידים, בנק מזרחי טפחות