"אני מחזיק את הסאונד בראש, ואז מיישם בחומר"

נתנאל, מה תפקיד המצילה במערכת תופים?

המצילה מכתיבה את הטמפו — הקצב שעליו נשען הגרוב. לכן בלעדיה אי אפשר לנגן בתופים. המצילות הראשיות הן HiHat (שתי מצילות שנפתחות ונסגרות) ו־Ride, שקובעות את מהירות הקצב. מלבדן, אני מייצר גם מצילות קראש, שמסמנות ללהקה כשיש מעבר מבית לפזמון או ברייק מוזיקלי, ומצילות אפקט, שמייצרות סאונדים לא שגרתיים, כמו צליל כפיים.

.

מה המאפיינים שמשפיעים על צליל המצילה?

יש המון מאפיינים שמשפיעים על הסאונד, ובהם משקל החומר, גודל הכלי והחריטות שעליו. אבל שני הפרמטרים המרכזיים בעיצוב הסאונד הם הפעמון (החלק המרכזי במצילה שמשמש מעין מגבר) והפרופיל (רמת הקיעור של המצילה): ככל שהפעמון גדול יותר, כך הווליום יהיה חזק יותר; וככל שהפרופיל גבוה יותר, כך הצליל גבוה יותר, כי המצילה מתוחה יותר. אפשר להשוות את זה לניילון נצמד שמתוח על כלי — אם הוא מתוח ממש, אפשר לנגן עליו קצת, ואם הוא רפוי, אין לו ריבאונד ולא יהיה צליל.

כמה שליטה יש לך בסאונד?

יש לי סאונד בראש עוד לפני שאני מתחיל בעבודה. אני מאפיין את הצליל הרצוי בראש, ואז מנסה ליישם אותו לחומר. אני יכול למשל להגדיר שאני רוצה צליל של תקליט משנות החמישים, או כזה שמתאים למוזיקת מטאל. אני מנסה לגבש עם עצמי את הכיוון שאליו אני רוצה ללכת. ולפעמים זה לא הולך לפי התכנון, כי החומר כאילו מחליט לבדו. ואז אני צריך לשאול אותו: 'מה אתה רוצה להיות? בוא נעשה את זה'. זה נשמע קצת כאילו אני קוקו, אבל לא כדאי ללכת נגד המצילה, אחרת היא תישבר. חייבים ללכת בין הטיפות.

איך מייצרים מצילה?

חומר הגלם שלי הוא מצילות גולמיות, שנקראות בלנק — מצילה בסיסית מברונזה, שאני מזמין לפי קוטר ומשקל, ועליה אני עושה עבודות ריקוע בעזרת פטישים שונים והישענות על סדן. עבודת הריקוע מזכירה צביעה של דף באמצעות נקודות, והיא מותחת את החומר ומדקקת את הנקודה שהפטיש פגע בה. הריקוע משפיע גם על רמת הקיעור והגובה של המצילה.

כשאני מסיים סשן ראשון של ריקוע אני נותן למצילה כמה ימים לנוח, כי החומר צריך להתרגל לצורה החדשה. אחר כך אני בוחן שוב את הסאונד, ובהתאם ממשיך לרקע, מחכה עוד כמה ימים, וחוזר חלילה. לרוב נדרשים שניים־שלושה סשנים כאלה.

כשאני מסיים לרקע אני משייף את הקצוות בעזרת פצירה או חותך אותם בסכין, ואז מתחיל לחרוט: אני מניח את המצילה על מחרטה שמסתובבת במהירות גבוהה, מניח סכין על ברזל אופקי שתומך בה ומתחיל להוריד שכבות מהמצילה, לקלף את הקראסט שלה. אני מתחיל מבפנים החוצה ואז להפך. זו עבודה שצריך לעשות בזהירות: מצד אחד, אם אחרוט מעט מדי, המצילה תישמע גולמית. ומהצד האחר, אם אחרוט יותר מדי, אגיע לליבה הרכה של החומר. לכן אני צריך למצוא את נקודת האיזון שבאמצע.

אם זו יציקת מתכת למה הליבה רכה יותר?

יצירת בלנק מתחילה בהתכת בדיל ונחושת, ואת הסגסוגת שנוצרה שופכים למחבת עם מים רותחים, מה שמעניק לה צורת כיפה. את הכיפה שמים בתנור, אחר כך בכלי רידוד ענק שפותח אותה, ואז מחממים שוב ומרדדים את הצד השני — ככה 12 פעמים. זה קצת כמו לחמם פיתה בתנור שוב ושוב ושוב — היא תישרף מבחוץ והבפנים שלה יישאר רך. אם נקלף את החלק השרוף, נגיע לחלק רך. התנור לא מקשה את החומר, אלא מחמם אותו ויוצר קראסט, מעין ציפוי, שחלקים ממנו אני מוריד בחריטה.

מה אתה עושה בתום החריטה?

הופך את המצילה וחורט גם בצדה השני. אחרי החריטה אני נותן למצילה לנוח יום־יומיים, כי המחרטה מחממת את החומר, וכשהוא חם הסאונד קצת שונה מאיך שהוא יהיה בהמשך. מצילה שאני מייצר היום תישמע שונה בעוד שבועיים, בעוד חודשיים ובעוד חצי שנה. אחר כך היא נשארת באותו סאונד, פחות או יותר. היא תמשיך להשתנות קצת, כי החומר ממשיך לזוז, אבל הכיוון כבר ברור. לפעמים אני מורח בסיום העבודה ציפוי שנקרא פטינה, שמוריד את הצלילים הגבוהים. זה כמו ליישן את המצילה, להעביר אותה עשר שנים ביום אחד.

איך הגעת לייצור מצילות?

אני מתופף מגיל 16, בעיקר ג'אז. מוזיקה, מבחינתי, היא הדבר הכי חשוב שיש לעולם להציע. כשהשתחררתי מהצבא הלכתי לעשות תואר בכלכלה, ולא נהניתי. אז חזרתי באופן חזק למוזיקה, לנגן בהרכבים ולהופיע.

למתופפים יש מרדף כזה לחפש עוד ועוד ציוד, ומצילות תמיד סקרנו אותי קצת יותר מאשר תופים, כי בתופים יש איזושהי אפשרות לשחק — אני יכול לכוון אותם, להחליף את העור או אפילו לשים מסקינג טייפ, וזה טיפה ישנה את הסאונד. יש מנעד. לעומתם, המצילה — זה מה יש. וכשאתה מנגן ג'אז, כמוני, המצילה היא הכלי העיקרי שלך, כי רוב הזמן הקצב הוא עליה, ולכן אתה מנגן בה יותר מאשר בכל המערכת. כך שהתפתח אצלי החשק למרדף אחר המצילה המעניינת שתרגש אותי ותגרום לי להשראה.

לפני ארבע שנים קניתי מצילה יד שנייה, שהיתה כבדה בצליל ובתחושה, לכן חיפשתי מישהו שיוכל לדקק אותה. כשלא מצאתי כזה, החלטתי לנסות לבד בעזרת קצת סרטונים ביוטיוב, קצת מחקרים, פודקאסטים ומידע מכל מיני מקומות. נעזרתי גם בגיסי, שהוא הנדימן ומהנדס, ובנינו מחרטה מיוחדת למצילות.

איך מבניית מחרטה כדי לתקן מצילה אחת זה הפך לעסק?

אהבתי את העובדה שאני יכול לשנות משהו שאף אחד אחר בארץ לא יכול, ושאני בעצמי לא יכולתי לשנות עד לפני רגע. אז העליתי פוסט בנושא לקבוצה של מתופפים בפייסבוק, ואנשים התחילו לפנות אליי כדי שאסדר להם מצילות. במקביל אספתי מצילות לא שמישות כדי להתאמן עליהן, ובשלב מסוים התחלתי לייבא מצילות בלנק מטורקיה, שהיא בירת ייצור המצילות העולמית, לצד ארצות הברית. לקחתי גם קורסים קצרים בצורפות ובנפחות, ונסעתי לטורקיה להתעמק במלאכה אצל אחד הספקים שאני עובד איתם.

מאז העסק צמח וההיענות מדהימה, יש המון לקוחות ואמנים שעובדים רק עם המצילות שלי, וכל זה קרה בזמן יחסית קצר. היתרון המרכזי שלי הוא שאני מוזיקאי, ואני יודע איך אני רוצה שהמצילה שאני מנגן בה תישמע, כך שתשומת הלב שלי לפרטים גבוהה מאוד.

מה אתה הכי אוהב בעבודה?

שאין נוסחה או חוק לאיך עושים מצילה טובה. יכולה להיות מצילה עם פעמון גדול ופרופיל עקום, שתישמע מדהים. חייבים לחכות לסוף תהליך הייצור, כדי לגלות איך נשמע הצליל. זה טירוף. הרגע שבו אתה מסיים את העבודה, שם את המצילה על הסטנד ומכה במצילה — זה כאילו שכל האורות בחדר נדלקים. זו התחושה הכי טובה בעולם.