"יידרשו אלפי דונם סולאריים במרכז לעמידה ביעד ל־2030"

הבטחה של אספקת החשמל בישראל דורשת התגייסות נרחבת של גופי הממשל והתכנון להסרת חסמים רגולטוריים, המהווים מכשול עיקרי בקידום תשתית החשמל בארץ, הגדלת הייצור באזור המרכז והקמת מתקני אגירה שיוכלו להרחיב את השימוש באנרגיה סולארית לכל שעות היממה. כך עולה מתוכנית כוללת לפיתוח רשת החשמל שהוציאה להערות הציבור החברה הממשלתית נגה לניהול מערכת החשמל בישראל.

חברת נגה, שהוקמה בסוף 2020, קיבלה לידיה בנובמבר 2021 את יחידת ניהול מערכת החשמל. התוכנית המפורטת שהציגה מתייחסת לכל ההיבטים והקשיים בפיתוח משק החשמל, ועוסקת גם בייצור וגם בהובלה של החשמל. לפי התוכנית, פיתוח רשת החשמל בארץ מחייב את הגברת הייצור באזורי הביקוש - כלומר במרכז הארץ. ככל שיותר חשמל יהיה מיוצר סמוך לאזורי הביקוש, כך יהיה פחות צורך בפיתוח קווי חשמל מאזור הדרום, שבו ניתן לייצר יותר חשמל באנרגיה סולארית, לאזור המרכז. פיתוח קווים אלו מהווה קושי תכנוני מרכזי, שכן הקמת קו חשמל במתח גבוה גורר התנגדויות רבות ונזק סביבתי. את הגדלת הייצור במרכז הארץ, כך על פי התוכנית, יש לקדם באמצעות חיבור יותר גגות לפאנלים סולאריים והקמת שתי תחנות כוח המונעות על ידי גז טבעי עד 2028. חיבור תחנות אלו יאפשר את סגירתה של תחנת רדינג.

הקמת תחנה אחרת בלב גוש דן, כך על פי התוכנית, אינה נראית אפשרית, לכן העדיפות השנייה היא הקמת שתי תחנות נוספות: אחת במרחב שמצפון לגוש דן ועד נתניה ואחת נוספת באזור שמדרום לגוש דן ועד אשדוד. שתי תחנות שתואמות את המתווה המוצע הן שתי תחנות בשלבי פיתוח באזורים אלו, תחנת ריינדיר בתחום המועצה של דרום השרון ותחנת קסם הנמצאת באזור מחלף קסם.

אחד הקשיים המרכזיים העולים מהתוכנית בפיתוח משק החשמל הוא הקושי הרגולטורי והתכנוני, בדגש על ועדות התכנון והבנייה. אחת הדוגמאות היא שוועדות התכנון בישראליכולות לשנות בכל רגע את ההחלטות הקודמות בנוגע לפרויקט מסוים ובכך לעכב אותו שנים נוספות. דוגמה נוספת היא הצורך בהקמת תוכנית מתאר חדשה לשדרוג קווי מתח גבוה קיימים, תהליך המעכב את פיתוח הרשת באופן ניכר. בוועדות התכנון, כך על פי התוכנית, מיוצגים בעלי אינטרסים רבים, כך שוועדות אלו מהוות מכשול מרכזי בפיתוח רשת החשמל. כדי להתמודד עם הקשיים התכנוניים ממליצה נגה על הקמת צוות הסרת חסמים במינהל התכנון.

המסמך מבקר גם את המלצות המשרד להגנת הסביבה במרחקי הביטחון המומלצים מקווי מתח גבוה. כיום ישנן תקנות המחייבות מרחק של 20 מטר מקו מתח עליון (161 קילו־ואט) ו־35 מטר מקו מתח על־עליון (400 קילו־ואט). עם זאת, המשרד להגנת הסביבה ממליץ על מרחקי ביטחון גדולים יותר מאלו המופיעים בתקנות. על אף שהמלצות המשרד להגנת הסביבה אינן מחייבות, ועדות תכנון רבות משתמשות בתקן המחמיר יותר של המשרד ומקשות על פיתוח רשת החשמל עוד יותר.

הגדלת ייצור החשמל במרכז הארץ אינה הפתרון היחיד שמציעה התוכנית. סוגיה חשובה נוספת היא הקמת מתקני אגירה שיאפשרו שימוש באנרגיה הסולארית שנוצרה במהלך היום לאורך כל שעות היממה. ללא הקמת מתקנים אלו, השימוש במתקנים הסולריים ומעבר לאנרגיה ירוקה יהיה מוגבל מאוד. הצורך בתחנות האגירה גובר עם עליית השימוש ברכבים חשמליים. שכן, הנחת העבודה היא שככל שיגבר השימוש ברכבים אלו, כך תגדל גם צריכת החשמל בשעות הלילה בהן הרכבים בטעינה.

בשל כך התוכנית ממליצה על התחלת הוספת מתקני אגירה חדשים החל משנת 2023, כולל תחנות אגירה שאובות. לרוב, תחנות אלו פועלות על ידי שאיבת מים למאגר גבוה באמצעות עודפי הייצור מהפאנלים הסולאריים בשעות העומס, כך שבשעות שבהן לא ניתן להפיק אנרגיה סולארית, יוכלו המים להפעיל טורבינה בדומה לתחנה הפועלת על בסיס מים. מיקום תחנות האגירה המומלץ אינו מופיע בתוכנית, אך נטען שהחברה פועלת ליצירת תוכנית זו.

נקודה מרכזית נוספת שעולה מקריאת המסמך היא הטלת הספק של חברת ניהול המערכת ביכולת העמידה של ישראל ביעדי האנרגיה המתחדשת ל־2030 לאור ההליכים הבירוקרטיים הארוכים. ממשלת ישראל הציבה יעד של שימוש ב־30% אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030. עם זאת, מדינת ישראל לא עמדה בעבר ביעדי האנרגיה המתחדשת שהציבה. למשל, בשנת 2020 יעד הממשלה היה 10% שימוש באנרגיות מתחדשות, בעוד שבפועל רק 5.4% ממשק החשמל בשנה זו יוצר באנרגיות מתחדשות. גם בשנת 2021 רק כ־8% מהחשמל בארץ יוצר באמצעות אנרגיות מתחדשות.

כדי לעמוד ביעד של 2030 הגדילה חברת נגה את ההערכות לכמות הגגות שיחוברו לפאנלים סולאריים. מדובר על תוספת של כ־17,000 דונם של גגות שיחוברו לרשת החשמל באמצעות פאנלים סולאריים לעומת ההערכה הבסיסית המתקבלת מניתוח נתוני רשת החשמל כיום. חיבור הגגות הוא קריטי לעמידה ביעדי הממשלה. הסיבה לכך היא שבישראל האנרגיה המתחדשת הזמינה ביותר היא האנרגיה הסולארית, שכן התוכנית צופה כי 90% מהאנרגיה המתחדשת בישראל תהיה באמצעות פאנלים סולאריים.

לאור הקשיים הרגולטוריים בפיתוח קווי הולכה של הרשת, מרבית הגגות עם הפנאלים הסולאריים נדרשים להיות במרכז הארץ כך שיעמיסו פחות על הרשת. ללא שינוי של הרגולציה הקיימת והשנים הרבות הדרושות לפיתוח תשתית חשמל, קשה לראות כיצד הנחה זו מתקיימת. התוכנית אינה מפרטת כיצד ניתן יהיה להגיע להגדלה משמעותית כל כך בגגות שיחוברו לרשת החשמל, דבר המטיל ספק נוסף ביכולתה של הממשלה להגיע ליעדי האנרגיה המתחדשת ב־2030. בהשוואה עולמית, משק החשמל הישראלי נמצא הרחק מאחור בפיתוח אנרגיה מתחדשת. כך, בגרמניה כ־50% מייצור החשמל הוא מאנרגיה מתחדשת ובצרפת כ־25%.