האסימונים לא נופלים ליצירת שוויון

כשהאחים סופר מריו מקפצצים לקול מוזיקה ממוחשבת, כשהם מכים בראשם על חומת לבנים, צצים מטבעות זהב. המשחק האיקוני הזה הוא רק אחד מבין רבים שיצר את הקשר הגורדי בין משחקי מחשב לכסף ומטבעות, ואיסוף שלהם כמטרה. דוגמה היתולית זו כמובן אינה ממצה את מערכת היחסים בין משחקי וידיאו וכסף. כיום שחקנים מקצוענים משחקים במשחקי מחשב לפרנסתם, משתתפים בטורנירים ו”אולימפיאדות”, משל משחקי מחשב היו פעילות ספורטיבית. אך בחודשים האחרונים החל להתבסס מודל חדש של כסף במשחקים - Earn-to-Play (P2E) - שלפי המייסד־שותף ברשת החברתית רדיט, אלכסיס אוהניאן (Ohanian), טורף כעת את כל הקלפים ובעוד חמש שנים, הוא מעריך, לא יהיה מודל אחר מלבדו.

"90% מהאנשים לא ישחקו במשחק אלא אם כן מתגמלים ומעריכים את הזמן שלהם כראוי", אמר אוהניאן לאחרונה. “בעוד חמש שנים נעריך את הזמן שלנו כראוי ובמקום שיאספו את הנתונים שלך למודעות או שיכריחו אותנו לשלם בדולרים כדי לקנות פטישים מטופשים שלא ממש בבעלותנו, נשחק במשחק שווה ערך על הצ’יין (בלוקצ’יין - ו”א) שיהיה כיף לא פחות, אך למעשה נרוויח ערך”. אך מהו מודל עסקי חדש זה? האם ניצול נהדר של זמן לייצר קצת כסף כיס? תביעת בעלות ראויה על הזמן? סממן דיסטופי של הקפיטליזם העולמי? אולי בכלל משהו באמצע?

1. 1.5 מיליארד דולר בשנה ממפלצות

במודל העסקי של P2E, שקיים כבר כמה שנים אך רק לאחרונה ממש תפס אחיזה, המשחק והמפתחים מתגמלים שחקנים על הזמן והמאמץ שהשקיעו באסימונים ייחודיים למשחק, או “מטבע קריפטו”. במשחק Axie Infinity, הדוגמה הפופולרית ואולי המצליחה ביותר של מודל זה, שחקנים מרוויחים שיקויי אהבה קטנים (מטבעות שסימונם הוא SLP), שהכרחיים למשחק כדי להצמיח Axies חדשים (אלו הם NFT, או אסימון קריפטו ייחודי). ה־Axies הם מעין מפלצות עגולות ולא מאוד מפחידות שנלחמות במפלצות אחרות שבידי שחקנים אחרים. ככל שמשקיעים יותר בטיפוחן וביצירתן (“הרבעה”), הן הופכות נדירות וחזקות יותר. ניצחון בקרבות גם הוא מעניק לשחקן SLP. שחקן יכול להשתמש ב־SLP לשימושו הפרטי במשחק כדי ליצור מפלצות חדשות, שבוקעות אחרי זמן דגירה מסוים באינקובטור מוזהב. המפלצות גם אוהבות לחפש אוצרות.

עם ה־SLP ניתן לקנות אדמה וירטואלית, אבל חשוב מכך, גם לסחור בשוק המבוזר. שחקנים יכולים לסחור במפלצות עצמן (ה־NFT) בשוק הפתוח, כך ששחקן יכול לשים את ידו על מפלצת חזקה ונדירה באמצעות רכישה. במשחק ספציפי זה ניתן גם להרוויח אסימוני ממשל, שכשמם הם - מאפשרים למחזיק בהם להשפיע על האופן שבו המשחק והקהילה מתנהלים. המשחק לפיכך מייצר תמריצים מובנים עבור השחקנים להמשיך לשחק ולהתקדם. שהרי יותר זמן והשקעה משמע יותר SLP ומפלצות (NFT) יותר חזקות ונדירות, שבסופו של דבר אפשר ממש להמיר אותו לכסף מדינה כמו דולרים או שקלים.

משחקים אלו אמורים להיות נגישים ופתוחים בהשתתפות בחינם, אך בפועל רבים מהם גובים כרטיסי כניסה יקרים על ידי כך שמחייבים את השחקנים החדשים לרכוש מספר NFT, שעלותם יכול להגיע לכמה מאות דולרים, כתנאי ראשוני להשתתף במשחק. החברה שהיא הבעלים של Axie Infinity - שמה Sky Mavis - עושה את רווחיה ממכירת ה־NFT הראשונים הללו, כמו גם גביית עמלות “הרבעה” מהשחקנים. בשנה החולפת החברה יצרה הכנסות של כ־1.5 מיליארד דולר ושווייה מוערך בכ־3 מיליארד דולר. ה־Axie היקר ביותר שנמכר על ידי שחקן בשוק הפתוח עלה 820 אלף דולר. במשחק משחקים כ־2.8 מיליון משתמשים יומיים.

הרעיון הוא שבשונה מהמודלים העסקיים הקיימים בתעשיית הגיימינג, שבהם שחקנים צריכים לשלם למפתחים כסף כדי לרכוש פריטים שונים בלעדיהם אי אפשר להתקדם במשחק, השחקן מרוויח את הפריטים פשוט מהמשחק. ואלו אינם פריטים חסרי ערך בעולם המשחק הסגור, אלא מייצגים ערך שניתן לסחור בו ובסופו להמיר לכסף מדינה. אבל למה זה מבוסס על בלוקצ’יין ושוק הקריפטו? ההערכות הן שבשל השקיפות הגדולה של המערכת ניתן למנוע הונאה, פריצות או שכפול פריטים, שיטות ניצול שמוכרות במשחקים מסורתיים. הייחודיות השקופה של אותו NFT לכאורה מסייעת לייצר ערך אמיתי לפריטים.

2. גילדות של מאות שחקנים

וערך אמיתי הם אכן מייצרים. היום ידוע כי בשווקים של מדינות מתפתחות משחקים אלו מייצרים עבור רבים ממש שכר מחיה. שחקנים באזורים אלו לרוב משתמשים בנותני חסות שמממנים את כרטיס הכניסה שלהם למשחקים תמורת שיעור מסוים מהרווחים, שיכול להגיע עד לכ־30%. אותם נותני חסות מנהלים היום גילדות המורכבות ממאות שחקנים, כל אחד מהם לעתים מנהל יותר מחשבון אחד במשחק, הכל במטרה לטפח ולגדל את היצורים הקסומים הללו, ולמכור אותם לשחקנים במערב. כך, למשל, לגילדה YGG לבדה יש 8,000 שחקנים (שמכונים מלגאים או scholars) ורשימת המתנה שמונה 60 אלף אנשים לתוכנית שלה, שכוללת לא רק מתן “מלגות”, אלא גם אימונים והדרכה למקבלי המלגות.

לפי הערכה אחת מאוגוסט האחרון, על ידי ארגון החדשות Rest of World, שחקנים מוונצואלה והפיליפינים מהווים כ־45% מכלל השחקנים בפלטפורמה של Axie, שעברו מעבודות מיקור חוץ של תיוג ומיון נתונים למערכות AI, למשחקים P2E. ככל שהפופולריות של המשחקים השונים עולה, כך גם התשלום הראשוני כדי להצטרף עולה. כך, למשל, לפני כשנה כשהיו ל־Axie רק כמה אלפי שחקנים, שלושת ה־NFT שנדרש מכל שחקן לרכוש כדי להשתתף עלו כ־100 דולר. כשהמשחק הפך פופולרי עם כמה מיליוני משתמשים, עלות כרטיס הכניסה הגיעה לפרקים לכ־1,500 דולר.

המייסד־שותף ברדיט, אלכסיס אוהניאן. “90% מהאנשים לא ישחקו במשחק אלא אם כן מתגמלים ומעריכים את הזמן שלהם כראוי” | צילום: אוראל כהן

הרווחים שמצליחים לרשום שחקנים במדינות מתפתחות יכולים לאותת על התגשמות אחת ממטרות שוק הקריפטו — להעצים קהילות שמודרות מהמערכת הפיננסית המסורתית. במיוחד באזורים כמו הפיליפינים שם מקומות עבודה רבים נסגרו עם פרוץ מגפת הקורונה. משחקי P2E יצרו אפיק הכנסה חדש. האם זה דבר רע שצעירים בפיליפינים יישארו מוגנים בביתם ויצליחו להרוויח משכורת חודשית באמצעות טיפוח מפלצות שמנמנות שאוהבות לחפש אוצרות? ודאי שלא. אך האם זה אומר ששוק הקריפטו מגשים את אחת ממטרותיו “לחלק את האסימונים מחדש” ליצירת עולם שוויוני יותר? לא בטוח.

משחקים אלו לא יכולים לפזר גישה או עושר ולהעצים כלכלית כל מי שרוצה. במהותם הם אינם שונים מעבודה ב”חוות קליקים” או מרכזי מיקרו־עבודות לאימון מערכות בינה מלאכותית. עדיין אלו עובדים בשכר נמוך שבאמצעות עמל עבודתם מייצרים לאחרים החזקים יותר בידור טהור. העבודה והרווח כאמור אינם הבעיה, הדאגה היא בעיקר מפני השימוש לרעה בכוח שעלול לנבוע ממערכות היחסים החברתיות־כלכליות הללו בין נותני ה”מלגות” לעובדים, שיכולים להיות גם צעירים מאוד; בין כמה אנשים עם הון במערב, וצעירים בשיא פריחתם שזקוקים להם כדי לקנות מזון או דיור, ובתמורה ידגרו על מפלצות מאוירות עם עיניים בולטות. האם אלה היצרנות והיצירתיות שאליהן שואף שוק הקריפטו? האם כך נראה העתיד של חירות כלכלית?

GameFi - חיבור בין גיימינג וכלכלה מונעת בלוקצ’יין שמאפשר לשחקנים להרוויח נכסים דיגיטליים עבור המאמץ שלהם. נכסים אלו נסחרים ברשת המבוזרת ולא תלויים במפתחים או במשחק