הקברניט
הטילים המדויקים של חיזבאללה: מה הם באמת יודעים לעשות
מדובר בטיל איראני בשם פתח 110, שמסוגל להגיע לכל פינה בישראל ויש לו פוטנציאל נזק גדול מאוד; מה הסיכוי של חיזבאללה לממש אותו בשטח? "הקברניט" מציג את יכולות ומגבלות הטיל אל מול מערכי ההגנה של צה"ל
שלום, כאן הקברניט; חיזבאללה הוא אויב מסוכן וערמומי, שמטיל צל על ישראל מראשית המלחמה באוקטובר 2023 - באמתחתו מאגר עצום של רקטות שהוא משגר על ישובי הצפון שאינם ממוגנים, וביכולתן להגיע גם אל העומק הישראלי. אך יותר מכל, מדברים פאנליסטים ושוכני אולפנים למיניהם על איום הטילים המדויקים שלו - נשק שיכול להגיע לכל פינה בארץ.
לטורי "הקברניט" הקודמים:
בניגוד לרקטות שמחטיאות לעיתים קרובות, לטילים הללו יש מערכות שמתקנות מסלול, ראשי נפץ גדולים, ופוטנציאל הנזק שלהם ענק - אבל מה הסיכוי שלהם לממש אותו? היום נכיר את הטילים המדויקים הללו, נלמד כיצד הם פועלים ונבין טוב יותר את היכולות והמגבלות שלהם; האם זה באמת נשק-מחץ שמשנה את פני המשחק, או איום שיצא מפרופורציות?
לחימוש הרלוונטי קוראים פתח 110 והוא טיל בליסטי טקטי לטווח שנחשב קצר עבור הקטגוריה - 300 עד 500 ק"מ, אך עדיין מסוגל לטוס מנמל ביירות עד נמל אילת.
את שורשי הטיל הזה אנו מוצאים במלחמת איראן-עיראק של שנות השמונים; האירנים חטפו מכות אש מטילים בליסטיים ששיגר אויבם סדאם חוסיין, ולא היתה להם דרך להשיב באש בלי לסכן מטוסי קרב. באותם הימים היתה הרפובליקה השיעית מבודדת מן העולם ומאוד התקשתה להשיג מטוסים או אפילו חלפים עבורם.
במשמרות המהפכה צמחה יחידה שמטרתה השגת נשק אסטרטגי לטווחים ארוכים, שרכשה טילי סקאד B מצפון קוריאה, וחברה לגדודי הטילים של סוריה כדי ללמוד איך מפעילים אותם. הסקאד נחשב לטיל מאוד פשוט ואמין בקטגוריה שלו, אך עשה כאבי ראש לפרסים בגלל קשיי הניוד של המשגר המגודל ביחד עם המיכליות שנדרשות כדי לתדלק את הטיל לפני הירי.
וחמור מכך: ההנדסה האיראנית ביכרה פשטות הפעלה על פני כל פיצ'ר אחר כדי לקצר זמני הכשרות והכנסת אמצעים למעגל הלחימה; הסקאד היה פשוט מסובך מדי. מה עשו הפרסים? החלו לפתח תחליף. בתחילה הינדסו לאחור רקטות לונה רוסיות, שידועות בארץ בתור פרוג 7, ובנו בסיס ידע ראשוני. עם הזמן שופרו המנועים והסנפירים, ונולדה משפחת זילזאל - רקטות ארוכות טווח מתוצרת מקומית.
ב-1995 הבשיל הידע הנדרש והחל פרויקט לדיוק הזילזאל, אותו ביצעה איראן בשיתוף עם ממשלת סוריה: גם קריוס וגם בקטוס רצו ארטילריה רקטית מוצלחת יותר - וכזו כה פשוטה שתתאים גם לצבאות וגם למסגרות פרוקסי כארגוני טרור.
מהנדסי איראן לקחו רקטת זילזאל 2 ונתנו לה מעטפת חדשה, קלה יותר; המנוע שופר והגוף הכיל יותר דלק, וקיבל גם מערכת הנחיה אינרציאלית שמודדת את תנועת הנשק ביחס למסלול אופטימלי ומזיזה הגאים לפי הצורך.
התוצאה היתה הפתח - טיל בליסטי אמיתי. הגרסאות הראשונות הגיעו לטווח של כ-200 ק"מ, והדיוק עלה בהתמדה. הדגמים המתקדמים, שהגיעו לידי המחבלים בלבנון, משתמשים בניווט לווייני כדי לבצע תיקוני מסלול ולהשיג דיוק טוב משל כל טיל קודם שבידי צבאות ערב. בתרגילים הושג CEP - רדיוס בו יפגע חצי מהמטח ששוגר- של 100 מ'. עד כמה זה מדויק?
במחשבה ראשונה, סטיה של 100 מ' לא נשמעת כמו נשק מוצלח במיוחד, עד שחושבים על המטרות הטיפוסיות שלו: מפקדות זירתיות גדולות, בסיסים אוויריים, מחנות לוגיסטיים וימ"חים, תשתיות צבאיות כמפעלי נשק ואזרחיות כתחנות כוח ובתי זיקוק.
כל אלה הם גדולים בהרבה מ-100 על 100 מ', כך שטיל פתח 110 שישוגר אליהם יוכל לפגוע בקלות ולגרום לנזקים,אולי אפילו להשמיד את מטרתו. אבל אלו נתוני מעבדה, מפרט טכני; בואו ניקח את הדיוק של הטיל המדויק הזה, ונבחן אותו בעולם האמיתי.
לפני שהוא פוגע, הטיל הזה צריך קודם להגיע למטרה וזה דבר שלא קל לעשות כשאתה מפציץ את ישראל ממרחק גדול. פתח 110 טס בגובה ובדפוס שמאפשר לצוותי קלע דוד ליירט אותו די בקלות.
יש לו מסלול גבוה בהרבה משל רקטה ארטילרית, ולנו יש יותר זמן לגלות את הפתח באוויר ולחזות את המסלול שלו, לחשב ולבחור נקודת יירוט אופטימלית. ולכן, הסיכוי שטיל מדויק יחדור את מעטה ההגנה שלנו נמוך מאוד וכנראה שרק בודדים יצליחו.
בואו נגיד ששניים בכל זאת חדרו את שכבות ההגנה שלנו, והצליחו להתקדם לעבר המטרה שלהם: מה יקרה עכשיו? לא כל שכבות המיגון הן פיזיות - צה"ל מפעיל ברחבי ישראל מערכות מתקדמות לשיבוש ניווט לווייני, מסוגים שמזיזים את נתוני המיקום שמקבל הטיל.
וכך התיקונים שעושה מערכת ההנחיה שלו בדרך למטרה ירחיקו אותו ממנה במקום להתקרב. במילים אחרות, 100 המטרים שהבטיח היצרן לא הולכים להישאר מאה.
ומה אם טיל אחד בכל זאת הפתיע ופגע? חשוב לזכור שלא כל רכיב במתחם כמו בסיס צבאי הוא רגיש ברמה שתשבית את כל הקומפלקס, וזה תופס גם לגבי התשתיות האזרחיות שהזכרתי.
וגם פגיעה ברכיב שנראה רגיש, אינה ערובה להשבתה. למשל, שני טילים פגעו ממש באמצע מסלול המראה בבסיס אווירי? החיילים שבו יסתמו את החורים תוך שעות ספורות בעודם שותים מיץ פטל דליל ומקללים את הקיץ הישראלי.
ומה אם יצליחו המחבלים לתעל לתוך טיל פתח אחד את נשמתם התועות של רובין הוד, וסילי זייצב ואלת הציד ארטמיס ולפגוע בול בבונקר ישראלי מלא פצצות? יוק: זה לא נשק שנועד לחדור ביצורים.
בעת השיגור, שוקל הטיל 3,500 ק"ג, אך רוב גופו מכיל דלק; מה שמגיע בסופו של דבר לקרקע הוא צינור ריק ששוקל כ-1,200 ק"ג, בו מערכת הנחיה ופצצה. יש לו אנרגיה קינטית לא מבוטלת, אך המעטפת שלו לא מספיק חזקה כדי לפרוץ מיגון ייעודי. מה יקרה? הפתח יתפוצץ מבחוץ, אך לא ישמיד מה שבפנים.
יודעים מה? בואו נתאר סיטואציה יותר רגישה: הטיל האמור קיבל גם את הנשמה של וילהלם טל ופגע במטרה לא ממוגנת - למשל, תשתית כמו תחנת כוח. מה יקרה עכשיו? קודם כל, כבר אמרנו שזה מתחם גדול ובכלל לא בטוח שהפגיעה תכבה משהו.
בכל מקרה, תמהר חברת החשמל להגיב בהתאם: היא קודם כל תנתב חשמל מתחנה אחרת אל האזור שהושפע, ואז תפעל להחלפת הרכיבים בתחנה הפגועה. האם זה יעבוד? תלוי את מי שואלים: אם בנינו נכון את התשתיות שלנו כפי שטען שר האנרגיה, זה יקרה בזריזות וחברת החשמל תשמח לספר לכם על כך שנים קדימה בסרטונים עם הבובות הנחמדות שלה. אם לא - כפי שהזהיר מנכ"ל נגה - יתכנו הפסקות חשמל ממושכות ואף השפעה גדולה על המשק. כך או כך, אצלכם בבית המשמעות תהיה אי נעימות וקושי נקודתי, ולא סכנת חיים.
רגע, ומה עם פגיעה בשטח בנוי? למחבלים שיעים יש אתיקה של נחש רעב וכבר ראינו את חיזבאללה יורה ישירות על מקום יישוב, ואז שולף מהפופיק איזה תירוץ על כוחות צה"ל שהיו קרובים. אבל זה עובד אחרת כשמדובר בטילים המדויקים של הארגון: אתם מבינים, אין לו הרבה כאלה וזה נשק יקר.
ולכן, אם ירצה חיזבאללה להטיל אימה על העורף הישראלי הרחק מגבול הצפון, סביר יותר שיבחר לשגר רקטות לטווח ארוך ובינוני - למשל, רקטות פאג'ר כמו של חמאס.
את הפאג'ר אנחנו יודעים להפיל נהדר, גם במטחים גדולים ויצא לנו להתנסות בכך הרבה מאוד מאז השבעה באוקטובר 2023. למעשה, ככל שהירי מתבצע מטווח ארוך יותר, כך משתפרים אחוזי היירוטים.
אז ראינו שהטיל המדויק של המחבלים בלבנון הוא לא כזה נשק מחץ, ויהיה להם קשה מאוד להגשים את הפוטנציאל שלו. המגבלות המובנות בו וכל האמצעים של צה"ל מסבכים את חיזבאללה: לארגון יש יחסית מעט משגרים, והוא יודע שכל נקודת שיגור מיד תאוכן ותחטוף אש מדויקת מהאוויר או מחיל התותחנים שבעצמו מחזיק נשק מדויק לטווח מתאים.
אם יבחר נסראללה לירות ממנהרות שיגור, הן ייחשפו ויושמדו; ואם יבחר לירות ממשגרים מפוזרים שמתחבאים למשל, באיזה מוסך בנבטיה - יהיה לו מאוד קשה לרכז אש ולהעמיס על מערכות ההגנה של צה"ל; רוב המשגרים נושאים טיל בודד, וחלקם שניים.
לאור האתגרים הללו, יתכן שמדיניות הירי בה יבחר האויב תהיה שמרנית והוא ישגר יחסית מעט טילים מלכתחילה, ורק אל המטרות הכי חשובות שלו בעומק הישראלי. יתכן שיפעיל את הטילים המדויקים תחת מעטה של מתקפה גדולה יותר: כטב"מים מתאבדים ורקטות שיעסיקו את מערכות ההגנה בחזית, בזמן שהטילים ארוכי הטווח מנסים לפרוץ אל העורף.
קל זה לא יהיה להם; מערכות הטילים שלנו מכסות טווחים גדולים, ונחיל כטב"מים לבנוני לא יצליח לטוס עד לעומק המדינה בלי להתגלות. כל הרעיון של הרוויית מערכות הגנה הוא להביא לנקודה אחת הרבה איומים בו זמנית; ותראו, זה לא דבר שקל לסדר כשאחד הוא טיסן שמטרטר ב-180 קמ"ש והשני - טיל שנופל באלפיים קמ"ש.
אך למרות כל המגבלות שבצד של חיזבאללה והיכולות שבצד שלנו, חשוב לזכור שהפתח 110 הוא עדיין נשק מאוד מסוכן; לפגיעתו יש רדיוס השמדה של 30 מ' בשטח פתוח - ולמרות שסיכויי הפגיעה נמוכים, הם בהחלט קיימים ואין הגנה של 100%. ולכן, קריטי להישמע להנחיות פיקוד העורף, להתנהג באחריות כששומעים אזעקה, ולהיכנס למרחב מוגן מתאים. שימרו על עצמכם, היו עירניים וננצח.
54 תגובות לכתיבת תגובה