העליון יקבע: האם מומחה מכריע חייב לחשוף את קשריו עם הפרקליטים?

סכסוך עסקי ארוך שנים בין שותפים לשעבר בקבוצה התעשייתית המשבב הוליד לאחרונה שאלה עקרונית בנוגע לסוגיית ניגוד עניינים בפעילותם של מומחים מכריעים: האם על מומחה מכריע חלה חובת גילוי במקרה שהוא מצוי בקשרי עבודה עם פרקליט אחד הצדדים לסכסוך? המחוזי קבע כי חלה חובה כזו, הן על המומחה והן על הפרקליט, וכעת הסוגיה מגיעה לערעור בעליון.

בפסק דין מפברואר שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב נקבע כי יש לבטל הערכת שווי של רו"ח אורי כהן, המומחה המכריע בסכסוך. הנימוק: התברר כי המומחה כהן ועו"ד צביקה בר־נתן מפירמת גולדפרב זליגמן, המייצג את אחד הצדדים לסכסוך, הסתירו מהצד השני את העובדה שבמקביל הם משתפים פעולה בשני תיקים אחרים, שבהם כהן מספק שירותי הערכת שווי ללקוחות של בר־נתן.

השופט מגן אלטוביה פסק כי על כהן ובר־נתן חלה חובת גילוי מלא לצד השני, כדי לאפשר לו להלין על זהות המומחה בזמן אמת. השופט לא קבע כי חוות הדעת שניתנה מוטה, ולא הטיל ספק ביושרה של כהן, אך פסק כי החשש לניגוד עניינים לבדו מצדיק את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה מכריע אחר.

"במקרה שבו ישנם יחסי עבודה ישירים ובלתי אמצעיים של המומחה המכריע עם עורכי הדין הספציפיים של אחד מבעלי הדין הטוענים לפניו, מתקיימת חובת הגילוי על האמור לצדדים", נכתב בפסק הדין. "החשש משליחת מסר המתיר, לכאורה, חוסר גילוי של קשרי עבודה ישירים בין מומחה מכריע לעורכי הדין הטוענים לפניו - גובר על נסיבות המקרה הפרטני הנוטות לתמוך בהשארת חוות הדעת על כנה".

ערעור לעליון שהגיש המומחה כהן על החלטה זו נדחה בחודש יולי על הסף, מאחר שהוא עצמו כלל לא היה צד להליכים. מנגד, ערעור שהגישו הלקוחות של עו"ד בר־נתן, באמצעותו, צפוי להידון בחודשים הקרובים. עד אז עיכב העליון את ביצוע החלטת המחוזי.

החלטת העליון בערעור צפויה לספק קווים מנחים עקרוניים בסוגיה, מאחר שכפי שכתב שופט העליון עופר גרוסקופף בהחלטתו על עיכוב הביצוע, "פסק הדין הכריע בשאלה משפטית שטרם נבחנה בפסיקת בית המשפט העליון".

בלב הסיפור סכסוך בין משפחת שטרנליכט, מייסדי חברת המשבב, העוסקת בתחום העיבוד השבבי והרכבות מכלולים למדפסות תעשייתיות, לבין בעל מניות המיעוט תומר בוכריס, שהחזיק בכ־10% ממניותיהן של שלוש מחברות הקבוצה.

הצדדים ניהלו הליך גישור לצורך "הפרדת כוחות", ובמסגרתו הוחלט כי בעלי מניות הרוב ירכשו את מניותיו של בוכריס, שאותו מייצג עו"ד בר־נתן. לצורך קביעת המחיר הוסכם למנות את רו"ח אורי כהן כמומחה חשבונאי מכריע, שיקבע את שווי כל אחת מהחברות שבהן החזיק בוכריס מניות. הצדדים סיכמו ש"חוות הדעת הסופית תהא אחרונה ומכרעת והאמור בה יחייב את הצדדים ללא כל יכולת ערעור או השגה".

להסדר הגישור ניתן תוקף של פסק דין במרץ 2016. במסגרת הסדר הגישור חתמו הצדדים על סעיף שלפיו "אין להם כל היכרות ו/או ניגוד עניינים עם המומחה. המומחה יאשר, בכתב ובמסמך נפרד, כי אין לו כל היכרות ו/או ניגוד עניינים בכל הקשור למינויו".

ביולי 2018 העביר רו"ח כהן את הערכת השווי שלו לקבוצת החברות, 243 מיליון שקל, ולמניות שבידי בוכריס. בעלי מניות הרוב לא הסכימו עם הערכה זו והגישו ערעור למחוזי, שבו טענו כי נפלו פגמים מקצועיים לכאורה בחוות הדעת וצירפו הערכת שווי מפירמת ראיית החשבון PWC, שלפיה שווי החברות הוא 110 מיליון שקל בלבד, נמוך ב־55%. המחוזי דחה את הערעור על הסף כי הצדדים סיכמו שלא יתאפשר לערער על חוות הדעת, ובעלי מניות הרוב ערערו לעליון, אף שלכאורה הסיכוי היה נמוך.

אולם בתחילת 2020 צץ נתון חדש שבכוחו לשנות את התמונה: לבעלי מניות הרוב התגלה כי ב־2018, בתקופה שבה כהן עמל על הערכת השווי, הוא שיתף פעולה במקביל עם עו"ד בר־נתן בייצוג לקוח עסקי אחר, ענקית המשקאות קוקה־קולה, במסגרת הליכים מול רשות המסים. בבקשה דחופה שהגישו המשבב ובעלי מניות הרוב לעליון הם כתבו כי כהן צורף לתיק הזה כמומחה וניהל במשך חודשים ארוכים קשר מתמשך עם בר־נתן, נתן ייעוץ, הכין חוות דעת מומחה שהוגשה במאי 2018 לבית המשפט, ואף העיד ונחקר עליה.

הם ציינו כי למרות תפקידו של כהן כפוסק מכריע במחלוקת שבין בעלי מניות המשבב, במשך כל התקופה לא ניתן להם גילוי כלשהו על פעילותו מול בר־נתן והקשר עמו, "כתף אל כתף" בתיק האחר. "בהתנהלות זו, בחודשים הקריטיים שקדמו לפרסום הערכת השווי הסופית (ואף לאחריה), היה מעריך השווי מצוי בניגוד עניינים חריף ומתמשך, המקים חשש ממשי למשוא פנים ולפגיעה במראית פני הצדק", נטען.

העליון החליט להחזיר את הדיון בתיק למחוזי כדי שיבחן את הראיות החדשות. או אז, רגע לפני דיון בנושא באולמו של שופט המחוזי מגן אלטוביה, גילו בעלי מניות הרוב תיק נוסף שבו כהן שימש כמומחה ב־2018-2017 מטעם לקוח אחר המיוצג בידי בר־נתן – והם אף הזמינו כעד אדם שהיה מעורב בתיק זה.

באמצעות עו"ד גלעד וקסלמן מהרצוג פוקס נאמן ועו"ד ניר גורן, טענו בעלי מניות הרוב כי לו ידעו בזמן אמת על הקשרים האלה בין כהן לבין בר־נתן היו מתנגדים למינויו, והעובדה כי לא קיבלו על כך דיווח במהלך כל התקופה מהווה הפרה יסודית מצד המומחה של הסכם ההתקשרות שנחתם עמו – שבו התחייב כי אינו מכיר את מי מהצדדים - ולכן עילה מספקת לפסול אותו ואת חוות דעתו. לשיטתם, "עבודה בתור מומחה מטעמו של פלוני יוצרת תלות של המומחה בעורך הדין המייצג של פלוני, שכן המומחה מעוניין לקבל מעורך הדין המייצג עבודה נוספת בעתיד".

בוכריס, באמצעות עו"ד בר־נתן, טען מנגד כי התנהלות המומחה המכריע במהלך הליך הערכת השווי היתה שגורה ומקובלת, ולבטח אינה מצדיקה את פסילתה. הם הסבירו כי בתיק הראשון הלקוח היה מי שקיבל את ההחלטה לשכור את שירותיו של כהן עקב היכרות עמו ולאחר בחינת כמה מומחים, בעוד בתיק השני ההליך התקיים מחוץ לבית המשפט בהסכמת הצדדים, ומעורבותם של עורכי הדין המייצגים "היתה בשוליים". בנוסף לכך טענו כי כהן במקביל העניק את שירותיו גם לעורכי דין אחרים משתי פירמות גדולות שייצגו את המשבב ובעלי מניותיה ללא שניתן גילוי נאות מצדם.

בפברואר החליט השופט אלטוביה לבטל את הערכת השווי בשל אי־גילוי הקשרים בין בר־נתן למומחה המכריע – הן בשל הפן ההסכמי (החוזה בין הצדדים) והן בשל הפן השיפוטי (ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין). אלטוביה קבע כי "הדרישה החוזית שקבעו הצדדים לחוסר היכרות הצדדים עם המומחה תקפה גם על עורכי דינם". הוא ציין כי בחירתו של המומחה שלא לתת גילוי על קשרי העבודה שנוצרו לו מול עו"ד בר־נתן בשלב מסוים, לאחר שכבר החל במתן שירותיו, גם אם נעשתה בתום לב, "היתה בחירה שגויה, בכל הכבוד. גילוי מלא הוא נקודת המוצא שעה שהצדדים מפקידים בידי מומחה את ההכרעה בענייניהם".

יותר מכך, אלטוביה ביקש להכריע בשאלה עקרונית: "האם על מומחה מכריע בהליך הערכת שווי חלה חובה לגלות לצד האחר כי הוא נמצא בקשרי עבודה כלשהם עם באי הכוח של הצד השני בעניינים חיצוניים לאותו ההליך".

אלטוביה פסק שאין להקל על המומחים ועורכי הדין בנוגע לנטל הגילוי, אלא יש "לפעול דווקא באופן המחייב אף יותר את גילוי הקשר בין המומחה המכריע לבאי כוח הצדדים", בין השאר מאחר שלקוחות לרוב נסמכים על המלצות עורכי דינם כדי למצוא מומחים לעניינם, וישנה סבירות גבוהה שתהיה לבאי הכוח של צדדים היכרות עם מומחים, שישמשו בתפקיד מכריע בהליכים אחרים.

חובת הגילוי, סיכם אלטוביה, היא "דרישה חיונית כדי לוודא שאין אף חשש לניגוד עניינים של המומחה המכריע" - ובמקרה הנוכחי היה נכון, לדבריו, לבצע גילוי מלא על הקשרים שבין המומחה כהן לעו"ד בר־נתן, "וזאת אף לשם הגנה על תחושת הצדק של כלל הצדדים". בעקבות זאת פסק השופט: "אי־הגילוי בענייננו משמעו ביטול הערכת השווי".