בר היין בוסר: לא לפלצנים בלבד

בוסר עשתה לי בהתחלה רושם של מקום לפלצני יין בלבד. בכל זאת היא ממוקמת ברחוב החשמל בתל אביב, מתחם שהפך בשנים האחרונות למכה של ההיפסטרים. יש לה אוסף לא גדול של יינות, שרובם המכריע פונה ליודעי ח”ן. העיצוב היפה שלה מאופיין באיפוק נזירי. ועשרות רבות של צעירים יפים ונכונים, שצבאו על הדלתות או ישבו על המדרכה לידה, אחזו בכוס יין, אבל אף אחד מהם לא אכל כלום. אלא שרושם ראשוני מעולם לא מנע בעדי לנסות מקום חדש ומסקרן.

בוסר נפתחה כחנות יין לפני ארבע שנים, אומר גל יעקובי (34), שהקים אותה עם תור ורדימון. ומהר מאוד, הוא מספר, היא הפכה לבר יין שפתוח עד חצות. וכן, הוא מודה, זה כבר יותר בר יין מחנות, אף שתמיד אפשר להיכנס ולקנות בקבוק הביתה. גם אין בעיה לקנות בקבוק, לשתות חלק ולקחת את השאר הביתה.

אין כאן כל כך הרבה יינות פתוחים למזיגה לכוסות — חמישה־שישה בכל רגע נתון. "מעטים מגיעים לכאן לבד, כמוך", אומר יעקובי. "הרוב לוקחים בקבוק שלם להם ולחבורה שלהם". מחירי הבקבוקים מתחילים ב־120 שקל צנועים ומאמירים עד אלפי שקלים למי שמתעקש.

ובניגוד למה שחשבתי, דווקא יש כאן מה לאכול. או אולי רק לנשנש, אם נדייק: קצת בורקיטס מעולים, גבינות, זיתים ואגוזים ואפילו טוסט גבינה.

בשבתות נעשים כאן לפעמים כל מיני פופ־אפים שמציעים קובנה או מאפים אוסטריים, ומדי פעם מתארחים במקום שפים צעירים, כמו אסף רגב (מ"ברוט"), איתן ונונו (החלוצים 3) וגיא ברטשניידר וגיא בן הרוש שעובדים עם אייל שני. זה לא מקרי. אנשי בוסר, כך מתברר, אחראים על כל תפריטי היין של כל המסעדות של שני בארץ.

לאנשים לא קשה עם זה שאין אצלכם אוכל של ממש?

"לא. זה ממש בסדר. ואם יש בעיה, הם יכולים להזמין משהו בוולט ואין לנו שום בעיה עם זה. וכן, זה כבר קרה וקורה כל הזמן. למה שאני אחליט להם מה לאכול? הם באו לשתות יין. אבל לרוב, כאמור, ממש אין צורך באוכל מעבר למעט שיש לנו".

בביקור הראשון שלי בבוסר שתיתי שני יינות לבנים נהדרים: רוארו ארנייס איטלקי מפיימונטה ומוסקדה צרפתי מעמק הלואר.

אחרי כמה ימים חזרתי לכאן בשעת אחר הצהריים רגועה של אמצע השבוע, כשהיו הרבה פחות אנשים במקום, ולצלילי מוזיקה צרפתית ישנה ויפה להפליא, שתיתי המון יינות נהדרים: נביולו אדום מופלא ממש מפיימונטה, ראש חץ אדום של אורי חץ, יין אדום מיקב פילוקליה הפלסטיני מבית לחם, לבן מענבי פינו נואר אדומים גם הוא מפיימונטה ועוד. חלק מהם ישמחו בקלות כל שתיין, ואחרים הם למיטבי לגום בלבד.

כמה לקוחות מבקשים יין טבעי (יין ללא תוספים מלאכותיים, כמו גופרית ושמרים)?

"40%-30%. מ־500 יינות יש לנו 50-40 טבעיים. הגל הזה יירגע כשאנשים יפסיקו להתייחס לזה כיין טבעי אלא יין טוב או לא טוב".

יעקובי הצעיר הוא סומלייה ותיק, וברזומה שלו יש מקומות כמו טוטו והבסטה ולימודי יין בשלוחה התל אביבית של Wine & Spirit Education Trust (WSET), בית הספר הגבוה ליין. "עשיתי סוויץ' מברמן לסומלייה", הוא מספר על ראשית דרכו.

אני מבין למה בחור צעיר רוצה להיות ברמן, אבל סומלייה? לא קצת, סליחה, פלצני?

"העולם השתנה", הוא מעמיד אותי על מקומי. "תל אביב היא אחת מערי היין הטובות בעולם, בכל הקשור למגוון ולהבנה של הקהל, הצעיר ברובו. אנשים כבר לא מבקשים יין אדום או לבן אלא 'משהו מינרלי', שמחליף את ה'פירותי', שפעם כולם ידעו להגיד. וכן, הם יודעים מה זה מינרלי (הגדרה ליין מאוד חד, יותר חמוץ ממתוק — ח"ג). והם כבר לא מבקשים רק שאבלי. לפחות חצי מהלקוחות יודעים מה הם רוצים לשתות".

אז לסיכום, בוסר הוא מקום שקודם כל, ובעיקר, שותים בו יין. לא מסעדה מחופשת ולא בר לפלצנים בלבד, אלא מקום שיודע ורוצה למכור יין הביתה, וגם עושה זאת במשך כל שעות היום בהצלחה רבה.