מה יפתח את פקק התנועה של המדינה?

החל מטרום ימי הקמת המדינה הוקמו במרחבי הספר - ובעיקר בנגב ובגליל - קיבוצים, מושבים ועיירות, שהיוו פיתרון לשיכונם של מאות אלפי העולים לארץ. עם התפתחות המדינה התרכז רוב גדול של אזרחיה במה שמכונה אזור המרכז, "בין חדרה לגדרה".

מסתמן, שהמקום בו עברה המחרשה ובו עובר היום קו הגבול – הפך להיות פחות זוהר עבור הישראלי הממוצע. אזורי הספר נותרו עם מיעוט ישובים ומיעוט תושבים. על פי נתוני הלמ"ס, כיום מעל ל-92% מתושבי ישראל מתגוררים באיזורים עירוניים, בעיקר באזור המרכז, ירושלים וחיפה. הנגב, ששיטחו כ-60% מסך שיטחה של המדינה, מאכלס פחות מ-14% מהתושבים. כלומר 86% מאוכלוסיית ישראל מתגוררים ב-40% הנותרים של השטח.

אבל מסתבר שעל אף הרצון שלנו להיטיב את איכות חיינו על ידי מגורים במיקום מרכזי, ניתן לראות שאיכות החיים דווקא במרכז פחתה, ואף יצרה בעיות שונות כמו התפרצות מחלות, התגברות פשיעה, זיהום אוויר, בזבוז זמן יקר בפקקים ואפילו שיעורי דיכאון בעלייה בקרב האוכלוסייה.

פקקים באיילון | צילום: טל שחר

נתחיל מבעיית הפקקים: הצפי הוא שעד שנת 2025 עתיד כל נוסע ברכב לאבד בכבישים יותר מ-60 דקות נוספות בממוצע ביום, כלומר שסך כל השעות שכולנו נבזבז בגלל הפקקים צפוי להגיע ל-850 מיליון שעות בשנה. כלכלית, מדובר בנזק של כמיליארד שקל בשנה. עד שנת 2040 יגיע הנזק לכ-70 מיליארד שקל. כל זה, ועוד בלי שציינו בכלל את הקורונה, אשר כידוע הוציאה אותנו מהתחבורה הציבורית וגרמה אף היא לעלייה של 6% בפקקים.

אפרופו הקורונה: המגפה הבינלאומית הראשונה מזה 100 שנה לימדה אותנו כי צפיפות האוכלוסין במרכז מהווה זרז להתפרצות מגיפות. היכולת למנוע, לנטר ולמגר מחלות עולה בשיעורים גבוהים ככל שיורדת צפיפות האוכלוסין. לא פלא שהתפרצות המגיפה הייתה מהגבוהות ביותר בערים הצפופות יותר בכל העולם.

בנוסף, לא רק בבריאות גופנית אנו עוסקים; גם הבריאות הנפשית שלנו נמצאת בסכנה. לפי מספר מחקרים, ובראשם מחקר מקיף מאוד שנערך לאחרונה באוניברסיטת אנהיים שבגרמניה, נמצא שככל שהאזור שאנו חיים בו מאוכלוס ורועש יותר כך גם עולות רמות הלחץ שאנחנו חווים, תופעה שעשויה להסביר מדוע שכיחות מחלות הנפש החמורות גבוה הרבה יותר בעיר מאשר בכפר.

קיבוץ משמר העמק (ארכיון) | צילום: עמית מגל

אז מי בעצם אחראי לנתב את אזרחי ישראל לעשות חישוב מסלול מחדש? ראשית, כדי לשנות את מגמת ההתמרכזות הדמוגרפית והגיאוגרפית, על מוסדות המדינה לפעול ביעילות ובמהירות לשינוי יסודי של פריסת האוכלוסייה ולעודד התיישבות באזורי העדיפות הלאומיים, לא רק על ידי מתן תמריצים כלכליים, אלא על ידי הגברת פריסת התשתיות הנדרשות. לצד זאת יש לבנות תשתיות של חינוך, תעסוקה והכשרה מקצועית, ולנצל את היתרונות שמציעים יישובי הספר בהקשרים החקלאיים, הסביבתיים התיירותיים והחינוכיים. החלטות הממשלה על הקמה וחיזוק ההתיישבות בנגב, בגליל, בגולן ובבקעה צריכות לקבל ביטוי מעשי בזירוז ואישור הליכי התכנון הבניה והקליטה.

כל זאת זה לא אומר שאי אפשר לפעול ללא התערבות ממשלתית: דוגמה מושלמת לכך ניתן לראות בגרעיני ההתיישבות השונים שהוקמו לאורך השנים, כאשר האחרון שבהם הוא גרעין ההתיישבות שבניצנה, הפריפריה של הפריפריה הישראלית.

השנה, ביוזמת אנשי הכפר, החטיבה להתיישבות המועצה האזורית רמת הנגב והשומר החדש, קם גרעין מיישב בכפר, גרעין המתעתד להפוך לישוב קהילתי מרכזי בפיתחת ניצנה בלב אזור קסום בעל פוטנציאל התיישבותי, תיירותי , חינוכי ותעסוקתי.  במקום כבר מתגוררות 12 משפחות, ובמושבים בסביבה הוקמו מכינות, גרעין שנת שירות ותוכניות תעסוקה בחקלאות וחינוך לצעירים בוגרי שרות צבאי.

קריית שמונה | צילום: Google Street View

גם במרחב העירוני ניתן לציין את יוזמת ראש העיר קריית שמונה להקים מרכז פודטק בעיר, וכן את יוזמת ראש העיר אופקים יחד עם תנועת אור וארגון השומר החדש, בעקבותיה הוקם גרעין התיישבות עירוני למשפחות צעירות, שלצידו מוקם בימים אלו מרכז אגרוטק חדשני, בית הספר יסודי חקלאי שצומח ברוח השומר החדש ומרכז עירוני לסיוע במציאת תעסוקה למשפחות בעיר ובסביבתה.

מדובר במהלך שיבסס את אופקים כמרכז החקלאות המדייקת והאגרוטק של ישראל, וייצר תפיסת חינוך ייחודית המתאימה למקום, בשילוב תעסוקה, חדשנות, מרחב ליזמים והזדמנות להכשרה מקצועית מתקדמת לצעירים בעיר ובסביבתה.

תמיכת המדינה במהלכים מעין אלו, לצד השקעות בתשתיות, תחבורה, בריאות ויוזמות נוספות, תביא לשינוי הנדרש באופן טבעי, תוך הגנה על הגבולות ויצירת חברה בריאה שוויונית מובילה. עד אז, ככל הנראה נמשיך לעמוד בפקקים. נקווה שאת פקק ההתיישבות נצליח לפתור ביחד.

אורי ספיר הוא סמנכ"ל התיישבות ותעסוקה בארגון השומר החדש