ההרס בעזה | צילום: עמית שאבי
תושבים ברצועת עזה: "איפה הניצחון? אנחנו בקושי חיים"
חמאס כבר ניסה להשתיק את פרויקט "קולות מעזה" שמפיץ עדויות של תושבי הרצועה שמתנגדים לשלטונו. בריאיון לכלכליסט מסביר ג'וזף בראודה מהארגון האמריקאי "המרכז לקשרי השלום" שהמטרה היא לשנות את היחס לקונפליקט, מספר שיותר עזתים פונים אליהם, ומודה שהוא נתקל בחוסר אמון מכל צדי המפה הפוליטית
“איפה הניצחון?" היא שאלה הנשאלת בעדויות של אחד מתושבי עזה המשתתפים בפרויקט "לחישות מעזה". הציטוט המלא הוא "'ההתנגדות' נהפכה לעסק. ממלחמות 2008, 2012, 2014 ו־2020 (חמאס) הרוויחו מכל המלחמות האלה. מי שהפסיד זה העם. הם מוגנים במקומות המסתור שלהם ואנחנו משלמים את המחיר. איפה הניצחון?! אנחנו בקושי חיים".
עדות זו לקוחה מפרויקט של סרטוני אנימציה שנערך לפני 7 באוקטובר והפיק המרכז לקשרי השלום (The Center of Peace Communications). בפרויקט חדש של הארגון, ששמו "קולות מעזה" והופק אחרי פרוץ המלחמה, שוב נשמעות עדויות של אזרחים מעזה, והוא אינו מונפש אלא נשמע בערבית ומתורגם, במקרה שלנו לעברית וגם שם נשמעת הרבה מאוד התנגדות לחמאס. והעדויות הללו זוכות למיליוני צפיות.
בקטעים שנעשו אחרי 7 באוקטובר, העדויות מופיעות על רקע צילום של בניינים בעזה, באחת העדויות מישהי שואלת, "פתחתם בהתקפה על ישראל ולקחתם בני ערובה. מה חשבתם? שהם יגידו, 'יאללה, בסדר, או.קיי. תחזירו את החטופים ואנחנו נעשה עסקת חילופין מיד?'". אחרים אומרים, "אנחנו סובלים והנהגת חמאס נמצאת בקטאר ובטורקיה". בכל סוף קטע יש גם מידע. למשל, נכתב ש"בשנים 2020-2014 עזה קיבלה יותר מ־5 מיליארד דולר כספי סיוע, אבל מחצית מתושבי עזה חיים בעוני". וזו רוח הדברים.
"העזתים לא רוצים את חמאס"
בריאיון עם מנכ"ל ומייסד הארגון, ג'וזף בראודה, הוא מספר מדוע בארגון שומרים על האנונימיות של העדים העזתים וכן של האנימטורים שעשו את הסדרה הקודמת. "חמאס ניסה לטרפד את פלטפורמת ההפצה שלנו", הוא מסביר את הצורך באנונימיות. "עכשיו יש סדרה חדשה עם חומרים חדשים. אין הרבה ארגונים שכעת נמצאים בקשר עם עזתים שנותנים עדות".
בראודה הוא אמריקאי הדובר עברית, ערבית ופרסית. הוא למד ערבית ולימודי אסלאם לתארים ראשון ושני באוניברסיטאות העילית ייל ופרינסטון. "גרתי בהרבה מדינות ערב, בצפון אפריקה ובמדינות המפרץ. למדתי פרסית באוניברסיטת טהראן כסטודנט ב־1998. תקופה נדירה שבה חאתמי הוביל מדיניות של הקלה בעוינות ביחסים בין ארצות הברית לאיראן". מטרת הארגון שאינו למטרות רווח ואינו ממשלתי, היא "לשפר את התנאים התרבותיים באזור, בתקווה ליצירת קשרים בין יהודים לערבים, ומטרת־העל שלנו היא למצוא קולות בחברה הערבית המחפשים עתיד אחר".
המימון של הארגון, הוא אומר, נשען לחלוטין על תרומות פרטיות של אמריקאים. "שום כסף זר ושום כסף ממשלתי. יו"ר הדירקטוריון שלנו הוא דניס רוס, דיפלומט יהודי אמריקאי ששימש יועץ מיוחד במועצה לביטחון לאומי, והיה מתאם מיוחד למזרח התיכון בממשל ביל קלינטון ועבד גם עם ממשל אובמה, והיה מעורב בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים".
איך הגעתם לדוברים בסרטונים ומאין הביטחון שהם מי שהם טוענים שהם?
"אנחנו בונים רשתות אנושיות המבוססות על קשרי אמון, אלה אנשים שאנחנו עובדים איתם לאורך זמן ותומכים במאמציהם להשיג שינוי. אחרי שיצרנו את הסדרה הראשונה עוד עזתים בחרו לפנות אלינו. כעת יותר ויותר רוצים להביע את עמדתם. הם הבינו שיש לנו דרך להעביר את המסרים שלהם באופן שלא פוגע בהם".
בין העדויות הנשמעות בפרויקט (שכולו מופיע באתר של הארגון www.peacecomms.org/gaza וגם ביוטיוב), ישנו מוזיקאי שאומר "אולי אני רוצה להתנגד לישראל עם העוד שלי? אל תגיד לי איך להתנגד".
תושבת עזה שרצתה להיות רקדנית מספרת איך עם עליית החמאס לשלטון "התחילו האיומים על בנות שרוצות לשיר ולרקוד", כשבאנימציה רואים אותה רוקדת. "'את צריכה לעזוב את התחום הזה', אמרו לי… 'אם תמשיכי כך נכניס אותך לכלא. אנחנו עוקבים אחרייך, מאזינים לטלפון שלך'", סיפרה על האיומים עליה.
בעדות אחרת מישהו מתושבי עזה אומר "עזה היא משולש ברמודה", כי כל הכספים שמועברים לשם נעלמים.
באיזו מידה העדויות האלה משקפות את כלל הציבור העזתי?
"לצד כל סרטון אנחנו גם מפרסמים מאמר קצר שמכיל נתונים מסקרים ועוד מידע אמין של ארגוני זכויות אדם ודיווחים ממקורות בדוקים אחרים. סקר אמין שפרסם מכון וושינגטון האמריקאי לפני 7 באוקטובר הראה ש־70% מהעזתים בעד פירוז חמאס והחלפתו בממשל אחר — במקרה הזה החלופה שהוצעה היתה הרשות הפלסטינית".
איך כל זה מתיישב עם מה שקרה ב־7 באוקטובר?
"לרבים מחוץ לעזה קשה ליישב את העובדה שאוכלוסייה שהביעה תמיכה כה רבה במתקפה של 7 באוקטובר גם יכולה להחזיק בעמדות כה עוינות כלפי חמאס. התשובה הפשוטה לזה היא שיש הבדל בין התנגדות לחמאס כישות ממשלתית לבין הרעיון של ההתנגדות. המסר של התנגדות הוא מאוד נפוץ אבל תמיכה בסוג ההתנגדות שחמאס מקדם — שכולל לפתוח במלחמה שאין דרך לנצח בה, ולהסתתר במנהרות בזמן שאזרחים נהרגים — לא מקובלת על רוב תושבי עזה".
"לחזק את מי שרוצים עתיד אחר"
נדמה שהפרויקט הזה יעורר התנגדות מכל עבר. בישראל רבים סבורים שבעזה אין כזה דבר "בלתי מעורבים", ואילו חמאס מנסה להשתיק אתכם ואת הקולות האלה. "זאת בדיוק הסיבה שעשינו את הפרויקט", אומר בראודה. "מצד אחד, אנחנו מאתגרים אנשים מהשמאל וגורמים להם להבחין בין תמיכה בפלסטינים לבין תמיכה בחמאס. מצד שני, אנחנו מאתגרים את אלה מהימין שמתעקשים שאין פלסטינים תמימים, שכולם קשורים לחמאס בדרך זו או אחרת".
באחת העדויות נשמעת מישהי שעשתה תואר באוניברסיטה בעיתונות מתלוננת על כך שבחסות "'מדיניות הריסון' על כל דבר הכי קטן סוגרים לך את השידור. אנחנו האחרונים שיודעים מה קורה אצלנו".
עדות אחרת אומרת: "אם הישראלים היו כאן היה פי מיליון יותר טוב מחמאס. כן, הם כובשים אבל הם לא התערבו לנו בעניינים הפנימיים". כשאומרים לבראודה שזה לא נשמע אמין. הוא משיב ש"קודם כל, היא התכוונה למה שהיא אמרה. דיברנו איתה במשך שעה וזאת היתה דעתה הכנה. אך חשוב לשים את זה בתוך הקשר. היא לא אומרת 'אנחנו אוהבים את הישראלים ורוצים שהם ישלטו בנו', מה שהיא אומרת זה שחמאס כל כך גרוע שאפילו אם ישראל היתה שולטת בנו — היה עדיף".
אני מניחה שאחרי פרוץ המלחמה היה יותר קשר לגבות עדויות ושאלה השתנו.
"מצד אחד, קרו דברים שמקשים על יצירת קשר עם התושבים. יש אתגרים טכנולוגיים הקשורים לאספקת חשמל ואינטרנט שלא תמיד פועל. מצד שני, יש לתושבים יותר רצון לבטא את עצמם. זה גם קשור לעניין המלחמה והפסקת אש. העזתים מרגישים יותר בנוח להביע את דעותיהם דווקא בזמן מלחמה. בימים של ההפוגה אנשי חמאס יצאו מהמסתור שלהם ועלו על פני השטח, והיו בעמדה שיכלו לתפוס אנשים ולהיאבק במתנגדים להם. בזמן הלחימה יש פחות פחד כי תומכי חמאס במנוסה ובמסתור".
איך אתה רואה את העתיד?
"הלחימה נגד חמאס חייבת להיתמך בתוכנית פוליטית. אסור להחמיץ הזדמנות לחזק גורמים שרוצים עתיד אחר. זה מצריך אומץ ומאמץ רב מצד העזתים ומצד ישראל".