"כמשפיעניות יש לנו כוח להוביל טרנד שלאנשים יהיה איכפת מהסביבה"

האם יוצרי התוכן יהפכו למנטורים החדשים לשמירה על איכות הסביבה ומודעות לבזבוז? נושא זה עמד במרכז פאנל מיוחד בהנחיית כתב כלכליסט עמיר קורץ, בכנס אחריות סביבתית של כלכליסט ושופרסל ובהשתתפותם של אפרת אנזל, יועצת קולינרית ויוצרת תוכן; לירן כוהנר, יוצרת תוכן ושיינא, בלוגרית ומנטורית לאורח חיים בריא.

איך התחלתם עם הקטע של לקחת שאריות מהמקרר – ולהפוך לגורו?

שיינא: "אני מכינה המון מתכונים ונשאר לי אוכל. אני תמיד שואלת את עצמי מה אני יכולה לעשות שאחרים יפיקו ממנו את המיטב? ואני מודעת גם לזריקה של מזון ורוצה להשפיע".

מה קדם למה? העוקבים או המיחזור?

שיינא: ה"אמא שלי תמיד היתה נותנת לנו רעיונות, איך עושים מעדן מפרי קפוא?

כוהנר: "אני התחלתי בעולמות הקוסמטיקה אבל כשהמודעות נכנסת זה חולש על הכול".

איזה תגובות מקבלים?

כוהנר: "תמיד יש תגובות. המטרה העיקרית לפני הכול זה לעורר מודעות, לדבר על משהו שנשמע מאוד גדול ואנשים בדרך כלל לא מודעים לו. אני מובילה כיום את נבחרת הקיימות של לוריאל ישראל, שרוצה לקחת אחריות על העברת מסרים של אחריות חברתית וסביבתית והמטרה היא להראות שזה לא מפחיד למחזר, לא מפחיד להיות מודע, כמו להיות מודע לרכיבים למשל".

זה מקרב את העוקבים או מרחיק?

כוהנר: "אני לא באה להטיף, אני בעצמי עוברת עם זה תהליך, כדי להיות אדם יותר טוב להוביל טרנד שלאנשים יהיה יותר אכפת מהסביבה. אני יודעת שיש לנו כוח".

בעולם האמיתי, יש לך יוזמה שקשורה בצמצום בזבוז מזון, מה זה?

אנזל: "אני יותר ב-B2B, אני משכנעת סוכני תרבות, מסעדנים, לדאוג לצמצום בזבוז מזון. למשל, לפני שנה בעמק הירדן היתה רוח שהשמידה מישמישים, הפילה אותם מהעצים לקרקע. היה שם אובדן של חומר גלם, אובדן לכלכלה של חקלאים ולכן פרסמתי בקרב מסעדנים שיש מי שצריך שיקחו את המישמיש לצורך התססה. הצענו שלושה רבעים מהסחורה שנפלה מהעצים, דאגנו לחלוקה לשפים ואת זה פרסמתי, קראנו לקהל לאכול במסעדות שיצרו תוצרת מהמישמישים. אני משתמשת בהשפעה שלי כדי לומר לקהל שיש בעיית בזבוז מזון, לייצר מעגל".

כוהנר: "אנשים רואים מה קורה בעולם ומחפשים לקחת אחריות"

דרך הרשתות אתן ממתגות עצמכן כמקדמות של קיימות – יש בזה כסף?

שיינה: "רוב החברות היום פונות לעולם ה-WELLNESS. אני רואה שאם אנשים מפרסמים פלסטיק אז יהיו תגובות לא טובות, וכך גם בעולמות הבשר, כי הקהל דורש משהו קצת שונה. שיתופי הפעולה שמגיעים אלי מתקשרים לעולמות הירוקים, עולמות האקולוגיה. זה עניין של שיתופי פעולה, לדבר את השפה שמדברת אותי".

כוהנר: "כחלק מהבחירה ללכת בקו מסוים, להאמין במוצר שאני מאמינה בו, שיש לו אג'נדה מסוימת, אז לפעמים אני אומרת גם לא, מסרבת, כי אם אין אותנטיות אז זה לא עובד. אני הולכת עם מותגים דרך ארוכה, דרך שמאפשרת לי להתפתח בעולם הזה, ללמוד כיצד לתקשר את הדבר הזה, להעביר מסרים של קיימות ואחריות. אני מרגישה שגם אני מתפתחת בתחום".

אנזל: "אין באמת הרבה חברות שעושות ירוק אמיתי ונורא חשוב לא להיות גרין ווש. אני אוהבת שיש לי גם חירות אומנותית להיכנס במישהו אם הוא לא מספיק ירוק".

ומה הטיפים לייצור של שינוי סביבתי?

שיינא: "מודעות. אני חושבת שלא רק קניית פירות וירקות גורמת לבזבוז מזון אלא גם מה שלפני. חשוב לבדוק מה כבר יש במקרר, שלא יהיו כפילויות. צריך גם יצירתיות, כשנשארת כמות יפה של משהו במקרר אז אפשר לעשות דברים נפלאים".

כוהנר: "הבסיס הוא למחזר במטבח, לשים פח, זה לא היה בטבע שלי בעבר. ברגע שזה נכנס לראש זה כמו פריצת דרך"

אנזל: "בשבת אחר הצהריים אני בודקת במקרר מה נשאר. זה חשוב. אני מכינה במקרר אזור של דברים שעלולים להתקלקל ועליו אני כל שבוע מסתכלת".