ועידת האקלים בדובאי בצל מלחמת חרבות ברזל

בחודש האחרון התקיימה בדובאי ועידת האקלים של האו"ם ( COP 28).

זוהי הועידה המרכזית והחשובה ביותר בנושא האקלים והיא מתקיימת מאז שנת 1997, אז נערכה בקיוטו שביפן, ומשתתפים בה נציגים מ- 200 מדינות וכל עניינה הוא היערכות האנושות ומאבקה במשבר האקלים.

ועידות העבר הניחו את התשתית למערכת הסכמית והתחייבות עולמית שנועדה לצמצם את שינוי האקלים ולנקוט בצעדים אפקטיביים להיערכות למשבר המתקרב, לרבות היבטים משפטיים חשובים.

השנה, לועידה היו מאפיינים ייחודיים וסימליים במיוחד, הן מבחינה בינלאומית והן מבחינתה של ישראל.

מבחינה בינלאומית הועידה השנה מגיעה כאשר קיימת רמת ודאות גבוהה לגבי הסיכונים האורבים ממשבר האקלים כבר בשנים הקרובות.

לכל כבר ברור, כי בראש הצעדים הנדרשים למאבק במשבר האקלים עומד צמצום צריכת דלק מאובנים. כאשר האו"ם מכנס ועידה בנסיכות נפט ערבית הנסמכת על ייצוא נפט וקורא בה לסיום השימוש בנפט, יש לכך משמעות, גם אם סמלית.

בהקשר זה, נעילת הועידה לוותה בהצהרה מפתיעה למדי לפיה, הועידה מסמנת את תחילת הסוף של עידן הדלקים המאובנים, הצהרה דרמטית לכל הדעות (סעיף 28 להחלטה).

פרט להצהרה, הועידה הכירה במצב החירום העולמי, פעם נוספת, ובחשיבות של אי חציית רף ההתחממות של 1.5 מעלות. באופן מפורט יותר, הוחלט על איפוס פליטות מלא עד שנת 2050, שילוש השימוש באנרגיות מתחדשות והכפלת ההתייעלות האנרגטית עד שנת 2030.

עוד נקבע בועידה כי תוקם קרן עולמית לצורך Loss & Damage להתמודדות עם הנזקים הצפויים וכי יוקמו מנגנוני התראה גלובליים. שני הצעדים האחרונים מרמזים על הדחיפות ועוצמת האיום שרואות מדינות העולם במשבר האקלים, דחיפות שלא בהכרח התבטאה בצעדים אופרטיביים מידיים.

מבחינתה של ישראל, השתתפות בועידה בצל מלחמה קשה במספר חזיתות היא חשובה והכרחית.

לצד צמצום המשלחת הישראלית, המנופחת בדרך כלל, התקיימו מחאות על נוכחות ישראלית אך אלו לא הפריעו לקיום הועידה.

נקבע כי על ישראל, כמו יתר המדינות, לנקוט בפעולות רבות כדי לעמוד בהתחייבויות העולות מהחלטות הועידה, אולם נראה כי אנחנו בפיגור גדול למדי לעומת המצב הרצוי ולא יעלה בידי ישראל לעמוד ביעד הפחתת הפליטות הראשוני שהוצב לשנת 2025, תוצאה של שנים ארוכות בהן לא היתה עמידה ישראלית ביעדים.

מובן שלמשבר האקלים תהיינה משמעויות רבות גם בהקשר הגאופוליטי עבור ישראל, שכן אזור המזרח התיכון רגיש ביותר למשבר עקב תופעות אקלימיות הצפויות להתגבר, כמו מדבור, אבדן מקורות מים, עליית טמפרטורות, שינוי מזג אויר קיצוניים ועוד תופעות שיגבירו את חוסר היציבות באזור.

עו"ד איל עופר | צילום: ניקי ווסטפהל

ישראל תוכל לשפר את מעמדה אם תמצב עצמה כמדינת חדשנות אקלימית המסוגלת להציע פתרונות וסיוע למדינות האזור וכמובן להגדיל את החוסן הלאומי שלה עצמה ולהיערך למשבר.

שת"פ אזורי על בסיס כזה יכול להוות התחלה של התמודדות, שכן לצד המלחמה הנוכחית יש לזכור כי "במלחמה" במשבר האקלים, יש חזית אחת, והאקלים אינו מבדיל בין גבולות מדינתיים, לאומיים או פוליטיים אך הוא מחייב התייצבות של חזית אחידה מצד כל המדינות על מנת להגיע להישגים ברי קיימא.

נראה כי הועידה תדחוף את ישראל לחוקק את חוק האקלים שכבר היה מוכן אך קידומו התמסמס מסיבות שונות. כמו כן, חשוב שהחלטות הועידה יתדלקו את פיתוחו של מנגנון הסחר בפליטות אשר טעון בהסדרה בישראל על מנת להתאים את עצמנו ליתר העולם.

לפרטים נוספים על פרטי הועידה ומשמעותה, מוזמנים ליצור קשר.

מאת עו״ד איל עופר, יועץ מיוחד, בטיחות והגנת הסביבה, ארנון, תדמור-לוי

d&b – לדעת להחליט