ותודה ל-BDS: כך הפכה ישראל לבונקר כלכלי

בגלישה ברשתות חברתיות נתקלים לא פעם בפרו-פלסטינים, גם במערב, שמנסים להוכיח שישראל מפסידה במלחמה. אך הטיעונים (השקריים) שלהם הם לא על איבוד שטח או מספר אבדות לצה"ל אלא בעיקר על נזק כלכלי שישראל סופגת, מתוך ההכרה שחלק גדול מעוצמתה נשען על הכוח הכלכלי שלה. לכן הם גם מפנים חלק גדול מהאקטיביזם נגד ישראל לפגיעה כלכלית. אלא שהם לא מצליחים בכך - כלכלת ישראל הפכה לאורך השנים למבצר. הדוגמה המוחשית ביותר לקושי שלהם לפגוע בכלכלת ישראל משתקפת בחרם שפתחו על רשת סטארבקס שבכלל לא פועלת בארץ.

עמידותה הכלכלית של ישראל משתקפת גם בשקל, שאמנם חזר להיחלש לאחרונה, אך עדיין חזק מול הדולר מרמתו טרום המלחמה. יתכן שחלק מחוזקתו של השקל נובעת גם מתנועות הכספים של הסיוע האמריקאי הצפוי ומסיוע כספי של יהדות התפוצות - ככל שנלחמים בישראל כך יותר כספים מוזרמים אליה.

זאת ועוד, לפי נתוני הלמ"ס, ההוצאה הפרטית של משקי הבית, שנפגעה באוקטובר, חזרה להתאושש בנובמבר ודצמבר אל מעל רמתה טרום המלחמה. אמנם ישנם עסקים רבים שנפגעו, אך מדובר בעיקר בעסקים עצמאיים קטנים שמשקלם בכלכלה קטן יחסית. במבט רחב, החברות הגדולות הפגינו לא רק יציבות אלא גם צמיחה, שבולטת לאור זאת שרבים מעובדיהן גויסו למילואים.

לפי הלמ"ס, מספר הישראלים שדיווחו בנובמבר על אי יכולת למצוא עבודה נפל מ-150 אלף בספטמבר ל -125 אלף בנובמבר והוביל לירידת שיעור האבטלה מרמה של 3.4% לשפל היסטורי - 2.8%. אמנם חלק מהירידה נבע מוויתור על חיפוש עבודה, אבל ויתור על חיפוש עבודה נובע פעמים רבות וכנראה גם הפעם מהיכולת לוותר, כלומר מתוך איתנות פיננסית ושינוי סדרי עדיפויות.

ואכן, בשורה התחתונה, להערכת בנק ישראל, המשק עדיין סיים את 2023 בצמיחה חיובית (2%) וירשום גם ב-2024 צמיחה ולא מיתון. בשנת 2025 התוצר כבר צפוי, להערכת כלכלני הבנק, לזנק ב-5% ובכך לסגור את הפער מהצמיחה האיטית יחסית של 2023-24.

אחד המגזרים שחוו את הפגיעה הקשה ביותר הוא התיירות, אך אם ניקח בחשבון שהישראלים מוציאים בחו"ל הרבה יותר ממה שהתיירים הזרים מוציאים בארץ, אז באופן פרדוקסלי פגיעה סימטרית בתיירות (הנכנסת והיוצאת) עשויה דווקא לתמוך בענף ואגב להסביר גם עודף בחשבון השוטף ואת העוצמה היחסית של השקל.

אפילו ענף הספנות הישראלי שעל פניו חטף "פגיעה ישירה" מהתנכלות החות'ים, הצליח כנראה לצאת מחוזק, כך לפחות משתקף ממניית צים שחזרה לעלות בדצמבר אל מעבר לרמתה טרום המלחמה.

בלט גם סיפורה המרשים של שלוחת אינטל בישראל, שהמשיכה, לפי המנכ"ל הבינלאומי שלה, לעמוד בכל יעדיה העסקיים. ואכן, לפי הלמ"ס יצוא ענפי ההייטק מישראל נותר יציב גם באוקטובר, עם התכווצות מינורית של כ-70 מיליון דולר.

סקטור שאפילו מרוויח מהלחימה הוא התעשייה הביטחונית הישראלית, גם בשל היכולת להדגים את יכולתה בתנאי אמת. אמנם בתוך הלחימה מדינות זרות - איטליה למשל - מנסות להימנע מעסקאות ביטחוניות עם ישראל, אך סביר להניח שככל שהמלחמה תסתיים והלגיטימציה תחזור, כך הביקוש לתעשייה הביטחונית יזנק.

עיקר החשש של רבים נוגע לחוב הממשלתי ולהפחתת דירוג החוב של ישראל. החשש הזה כמובן קיים, אך צריך לקחת אותו בפרופורציה. ישראל נכנסה למלחמה עם יחס חוב תוצר נמוך ביחס לרוב המדינות המפותחות (סביב 60%) וגם עם התחזיות הפסימיות - העלייה בחוב תהיה לקידומת של 70%. הריבית הדולרית של ישראל אכן עלתה מעט, אך הריבית השקלית, דרכה המדינה בעיקר מתממנת, נמצאת כעת ברמה זהה כמעט לרמתה טרום המלחמה. להמחשה, הריבית על חוב ממשלתי שקלי ל-10 שנים עומדת נכון לכתיבת שורות אלה על 4.29% לעומת 4.26% בתחילת אוקטובר.

היציבות בריבית המקומית התאפשרה גם בשל התקררות האינפלציה המפתיעה שנרשמה לקראת סוף 2023, ל-3% - בתוך יעד הממשלה. בכך הפכה ישראל למדינה הראשונה בעולם המפותח שהבנק המרכזי שלה עומד ביעד, מה שאפשר לו להקדים את רוב המדינות בהפחתת הריבית.

גם החשש מהעלאות מסים רחבות הצליח בינתיים להתקרר ברובו לאחר ששר האוצר וראש הממשלה הבהירו שיתנגדו לכך - הן יהיו "טעות גדולה מאוד". תחליף אפשרי להעלאות מסים הוא התייעלות המגזר הציבורי. אפשרות כזאת נחשבת מבחינת כלכלנים רבים לגביע הקדוש של משברים – ועל זה נוהגים לומר "אסור לבזבז משבר", במובן שהוא יוצר הזדמנות פוליטית לביצוע רפורמות חיוניות שקשות לביצוע בשגרה.

המשבר הנוכחי מצטרף לרצף משברים אחרונים שבהם כלכלת ישראל הפגינה עמידות יוצאת דופן. כמו למשל מגפת הקורונה, שמוטטה את התוצר במדינות רבות בעולם, ובקושי דגדגה את התוצר בישראל - שהיתה הכלכלה האיתנה ביותר במערב. גם אם נלך רחוק יותר לעשור הקודם נראה שישראל דילגה מעל משבר מדינות אגן הים התיכון ב-2011-2015 (ספרד, יוון, איטליה ,קפריסין, מצרים) ולפני כן צלחה בגבורה גם את התפשטות משבר הנדל"ן והפיננסים מארה"ב (הסאב-פריים), כשבישראל מחירי הנדל"ן המשיכו לעלות, ואף בנק מקומי לא קרס או היה אפילו בחשש של קריסה.

לסיכום, אני מעלה אפשרות שדווקא התקיפות והחרמות נגד ישראל לאורך השנים, כולל אלה של ה-BDS, תרמו באופן פרדוקסלי לעמידות הכלכלית של המשק. היצוא למשל הוא כזה שקשה מאוד עד בלתי אפשרי להחרים: ישראל דאגה לפתח תעשיות חיוניות עצמאיות, מנגנוני אבטחה ומערכות גיבוי, שמאפשרים לה לצלוח טוב יחסית משברים מסוגים שונים. ככל והמשקיעים ישימו לכך יותר לב, הם יתחילו להבין שישראל היא סוג של בונקר כלכלי.

אמיר כהנוביץ' הוא כלכלן ראשי ומשנה למנכ"ל פרופיט תכנון פיננסי