הפער בין מקסימום אחריות לאפס המלצות מעולם לא היה בולט כל כך

קשה להלום את הפער בין תכני האחריות שמגוללת ועדת החקירה הממלכתית לאסון המירון, ומטילה על ראש הממשלה בנימין נתניהו, לבין השורה התחתונה, הריקה, לפיה אין לנפק המלצה אופרטיבית בעניינו. וזאת, היא מסבירה, "תפקיד ראש הממשלה הוא במהותו תפקיד נבחר, בעל מאפיינים ייחודיים".

בעצם קל להלום את הפער. ועדת החקירה ממשיכה כאן את קודמותיה, במיוחד ועדות כהן ואור, וגם את הלכת דרעי-פנחסי, וגם את הבג"ץ ה-0-11 שהכשיר את כהונת הנאשם. בכולם, וגם כאן, ראש הממשלה מקבל חסינות מממסקנה אופרטיבית בגלל מעמדו החוקי והחוקתי המיוחד. שרים ועובדי ציבור אפשר שלא למנות או לפטר. יש כתובת לביצוע ההמלצה. כך פסקו ועדות כהן ואור באשר לשרים אריאל שרון ושלמה בן עמי. כך פסקה הוועדה הנוכחית לגבי השרים אמיר אוחנה ויעקב אביטן ולגבי המפכ"ל קובי שבתאי. רק ראש הממשלה מפונה בחסות החוק אל מחוץ לטווח נשכנותה האופרטיבית של הוועדה.

אבל, ועדת המירון מצמצמת וכמעט מבטלת את הפער - הרטוריקה נגד נתניהו קשה ולכן היא מבליטה אותו. את הפער בין מקסימום אחריות לבין אפס המלצות. האחריות שאותה היא מפרטת קרובה במהותה ל"אשמה". והאחריות הזו גם סוללת את הדרך לוועדה שאולי תקום ביום מן הימים לחקר אירועי ה-7 באוקטובר. ועדת מירון סללה כאן את דרך לוועדת הטבח במידה שתקום ואולי תשלים את הגרוש ללירה ו"תברא" סוג של אחריות אופרטיבית לראש הממשלה. הדבר דומה לביקורת שמתח פעם פרופ' מרדכי קרמניצר על זיכויו בבית המשפט העליון של ראש הסוכנות שמחה דיניץ. "זה דומה לחלוץ שעובר את ההגנה, ומול שער ריק בועט החוצה", אמר קרמניצר. והנמשל הוא עד כמה אפשר להחמיץ את ההמלצות בהינתן האחריות שמפורטת בדו"ח.

כך למשל נכתב בו - "מסקנתנו היא שיש יסוד סביר לקבוע שנתניהו ידע כי אתר קבר הרשב"י מטופל במשך שנים טיפול לקוי, וכי הדבר עלול ליצור סיכון להמוני המבקרים במקום, בפרט בל"ג בעומר", נכתב בדו"ח. ועוד נאמר בו: "על ראש הממשלה מוטלת אחריות לאתר באופן יזום, בעצמו או באמצעות מנגנונים מטעמו, נושאים המחייבים את טיפול משרדו ובמידת הצורך את התערבותו, בפרט כאלה הקשורים לסיכון חיי אדם. ודאי שחובה זו מתבקשת לאחר אסון הכרמל".

אסון הכרמל ואסון המירון הם שני האסונות האזרחיים הגדולים ביותר שקרו במשמרת של נתניהו. חוות הדעת שהוגשה מטעמו לוועדת החקירה, בידי פרופסור אריאל בנדור, מנסה לבדל את תפקידו כראש הממשלה שראשו בעננים הגבוהים של הביטחון הלאומי ולא על הקרקע של צרות ומחדלי היום-יום. כך ציטט בנדור בחוות הדעת: "נוכח מגבלות הזמן של ראש הממשלה התפתח נוהג – אפשר לומר נוהג חוקתי – אשר לפיו על ראש הממשלה מוטלת אחריות מיוחדת להובלת הביטחון הלאומי של המדינה במובנו הרחב. הקדשת חלק ניכר מזמנו של ראש הממשלה בישראל לענייני ביטחון לאומי היא חיונית, אך יש לה גם מחירים. לעתים קרובות נושאים אלו משתלטים על סדר יומו, עד שאין דעתו פנויה במידה מספקת לטיפול בשאר ענייני המדינה".

הדברים נכתבו לפני ה-7 באוקטובר. הטבח חשף את חדלונו של נתניהו - גם בהובלת הביטחון הלאומי וגם "בשאר ענייני המדינה". השמיכה לא רק שלא מספיקה לכסות את השניים האלה, היא לא קיימת בשניהם. נתניהו מפיל את האחריות על אחרים, על המשטרה והצבא. אבל בשני המקרים שלטה הקונספציה. גם זו שמכחישה את פעמי האסון המתקרבים וגם זו שסומכת על המשטרה והצבא שיידעו להתמודד עמם. במובן זו מקרבת ועדת המירון את האחריות המיניסטריאלית אל האחריות האישית וקובעת שהיא חלה על נתניהו. הדבר עשוי לקדם בעתיד המלצה אופרטיבית אם תקום ועדת חקירה לאירועי טבח ה-7 באוקטובר.

הטור המלא מחר בכלכליסט