הקטסטרופה בהייטק הישראלי נמנעה, אבל האיומים הם באותיות הקטנות

"למרות ניסיון ההפיכה המשפטית והמלחמה בעזה, ההייטק הישראלי מתפקד רע באותה מידה כמו בארה"ב, אך לא גרוע ממנה" - כך סיכמו אתמול בסטארט אפ ניישן סנטרל (SNC) את מחצית השנה האחרונה בהשקעות בטכנולוגיה. הדו"ח שהכינו בארגון מציג תמונה מעודדת לכאורה, אך יש בה מספר זרמים תת קרקעיים שמאותתים בעיקר על כך שהמצב אמנם לא גרוע כפי שציפינו בטווח הקצר, אך ההשלכות לטווח הארוך מסוכנות.

החדשות הטובות שהציפיות המוצדקות לתרחיש קטסטרופלי שיבריח מכאן את המשקיעים הזרים שאחראיים לעיקר הפעילות של ענף הטק לא התממשו. הזרים המשיכו לפעול, וכפי שהראה דו"ח נוסף, של חברת המידע IVC ולאומיטק - זרוע בנקאות הטכנולוגיה של בנק לאומי - הם עדיין היו אחראיים ליותר השקעות מאשר קרנות הון הסיכון הישראליות.

זאת למרות שישראל נתונה דה פקטו במצור אווירי כמעט מוחלט ורק בשבועות האחרונים מספר חברות תעופה זרות שבו לטוס לישראל, לאחר שאל על הייתה הדרך היחידה להגיע לפגישות עם משקיעים בניו יורק או בלונדון. בשטח מספרים כי המשקיעים האמריקאיים כמעט ולא מגיעים לכאן יותר ואילו היפנים והסינים נטשו באוקטובר ולא שבו מאז. עד לא מזמן גם הישראלים שרצו לפגוש את המשקיעים שלהם היו צריכים לטוס אפילו ללונדון דרך קפריסין או יוון.

בזכות פעילותן של הקרנות הזרות, זרמו לסטארט אפים המקומיים 3.1 מיליארד דולר, כלומר קצב של חצי מיליארד דולר בחודש. מדובר ב־220 סבבי גיוס בגובה ממוצע של 19 מיליון דולר, מספר שעבור מדינות כמו גרמניה או צרפת הוא בגדר הישג. עבור ישראל לא מדובר אמנם במספרים של 2021 וגם לא של 2022, אבל בהתחשב בטבח השבעה באוקטובר והמלחמה הארוכה בתולדות ישראל שבאה אחריו ונמשכת כבר שישה חודשים, כל זה לאחר שנה של ניסיון הפיכה משטרית, אפשר לנשום לרווחה.

אפילו עסקאות של 100 מיליון דולר ויותר היו כאן במחצית השנה האחרונה. חלקן, כמו הגיוסים של נקסט, אקסוניוס או VAST, נסגרו אמנם עוד לפני פרוץ המלחמה; אבל האחרונים, כמו סילברפורט או פאנדגארד, נסגרו בעיצומה של המלחמה, כאשר במקרה של אקסודיגו שגייסה 75 מיליון דולר זה כנראה היה אפילו בזכות המלחמה.

יתרה מכך, לכאורה אפשר להתגאות גם בהימשכות העניין בסייבר הישראלי חרף המחדל המודיעיני וקריסת התפיסה של העליונות הטכנולוגית שיכולה לכל איום וכל אתגר. חברות הסייבר הישראלית גייסו 1.1 מיליארד דולר מאז פרוץ המלחמה והן מובילות את רכבת האקזיטים הארוכה. מכירות חברות ישראליות הסתכמו ב־3.7 מיליארד דולר בששת החודשים האחרונים, כאשר שש מתוך תשע החברות שנמכרו הן חברות סייבר.

אבל שני איתותים מטרידים עולים מהתמונה המרגיעה לכאורה. הראשון הוא שכל המספרים האלה הושגו עם 80%–85% מכוח האדם בלבד, שכן הממוצע בענף הוא 15%–20% של מגוייסים למילואים בכל חברה. ככל שמדובר בחברות סטארט אפ צעירות יותר, שיעור המילואימניקים גבוה יותר. בחברות הגדולות יותר, בדגש דווקא על החברות הבינלאומיות, שיעור המגוייסים נמוך יותר כי העובדים שם נוטים להיות מבוגרים יותר.

בחודשים האחרונים כבר הורגש גל פיטורים בקרב חברות הייטק לא מעטות, אך הוא עלול להתגבר בתקופה הקרובה. הסיבה לכך היא לא בהכרח בעיות בחברות, אלא התובנה שאליה מגיעות באחרונה ההנהלות, ובעיקר הבורדים, שאם הכל עבד וההייטק הישראל "דילוור", כפי שהוטבע בסיסמא בתחילת המלחמה, למה לא לעשות את זה באופן קבוע עם 15% פחות בכוח האדם. לא יהיה מדובר כמובן בפיטורי אותם המילואמיניקים שחוזרים, אלא קיצוץ רוחבי. האבטלה הסמויה בתעשיית ההייטק היא סוד גלוי והתקופה הנוכחית נותנת מוטיבציה לטפל בה.

האיתות המטריד השני הוא ריבוי האקזיטים הקטנים. בשנים האחרונות כבר התרגלנו לאמירות של מייסדי סטארט אפים ש"עבור מכירת חברת ב־200 מיליון דולר הם לא קמים בבוקר". כמה מפונק שזה נשמע על פניו, בפועל בשנים האחרונות, מאז 2015, הייתה תחושה שניתן לבנות בישראל חברות גדולות מסוגן של מאנדיי, וויקס או גלובל אי, וזה העלה את הטק המקומי למדרגה חדשה.

המוניטין הנ"ל הביא לכאן את השחקנים הבינלאומיים הגדולים והחשובים באמת, שהובילו סבבי גיוס גדולים ותרמו ליצירת השדרה הבאה של חברות שרק ממתינות לפתיחת החלון בנאסד"ק. מכירות בזק של חברות צעירות עם טכנולוגיה מדליקה מחזירה את ישראל עשרים שנה לאחור, אז לא האמנו מספיק בעצמנו וביכולתנו להתחרות מול הענקים האמריקאיים. את שינוי ה־DNA של היזמים הישראליים, את החוצפה והשחצנות, אסור לטק הישראלי לאבד - זו תהיה פגיעת עומק ביכולת ההתאוששות של הכלכלה הישראלית ועתיד קטר הצמיחה שלה.