שר המשפטים מזמין את הציבור ללכלך חופשי על המועמד לנשיא העליון

שר המשפטים יריב לוין מצא דרך טובה להנגיש את המשפט לציבור. כדי להקל על מכונות הרעל לשפוך את מרכולתן על המועמד לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, פרסם השר בעמוד הפייסבוק שלו כתובת מייל ששורשרה בידי יאיר נתניהו וכוכבי ערוץ 14 לכל דיכפין שיבקש לשפוך את מררתו על עמית. זאת כדי לחסוך לאזרח המודאג טרחה איך ולמי לכתוב. וכך הצטברו כבר למעלה מאלף "הסתייגויות" למינוי עמית. "במהלך דיון על אספקת ציוד לעזה שמגיע באופן ישיר לחמאס ומתדלק את המלחמה נגדנו", כותב מסתייג שנמנה עם צעירי הציונות הדתית, "אמר השופט עמית לעותרים (ארגון שמאל הממומן ברובו המוחלט מישויות מדיניות זרות) 'בית המשפט מעמיד את עצמו לרשותכם בנושא'".

לוין לא ינוח ולא ישקוט עד שיוציא לכולם את הנשמה עם המינוי הזה, עם הניסיון לסכל את פסק הדין של בג"ץ, שהורה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים ולבחור נשיא. השימוש במסלולים הרשמיים של הזמנת "הסתייגויות מהציבור" הוא לכאורה לגיטימי, אבל הוא גם שימוש לרעה בסמכות ובכוח המשרה. והשימוש הזה יאה גם להגדרה היהודית של "נבל ברשות התורה". אפשר שלא לחרוג מאיסורי התורה ועדיין להיקרא נבל.

מה יש ללוין נגד עמית? לפני שנציע כמה השערות, נציין שלוין הסכים לעמית, אבל רק כפשרה – אחרי מינוי השופט יוסף אלרון לשנה. כלומר אם הפשרה – המטופשת והמושחתת – היתה מתקבלת, אז עמית היה מולבן מיידית כנשיא כשיר לכל דבר. ועכשיו, רק מפני שהפשרה נדחתה, עמית הפך במחי ציוץ לשטן שיוכתם, יוכפש ולא יזכה לשיתוף פעולה מכבוד השר. את מי בדיוק מעניש כאן לוין? לא את עמית, אלא את הציבור – בכל הקשור לשיפור השירות המשפטי, במקום שנדרש שיתוף פעולה בין הנשיא לשר. אבל מה שמעניין את לוין אינו האינטרס הציבורי בשירות משפטי, ולא האינטרס הדמוקרטי במינוי סמל שלטון שמחזק את הפרדת הרשויות. היעד האמיתי הוא עוד הזדמנות לקעקע את בית המשפט העליון ולהציגו ככת מושחתת שפועלת בניגוד עניינים. וזאת אל מול אופק אסטרטגי כפול - גם להמשיך ולהרוס את המשפט כבלם שלטוני ומכשול לדיקטטורה המתהווה, וגם למוטט את האמון ברשות השופטת לקראת היום שבו אולי תגיע הרשעתו בפלילים של נתניהו. מטרת נתניהו-לוין להגיע ליום הזה, אם בכלל, כשמערכת המשפט היא עוד גווייה מוסדית שמוטלת לצדי הדרך שהם סוללים כאן, המובילה לדיקטטורה הלכתית.

המטרה המיידית של לוין היא לקעקע את שיטת ה"סניוריטי" במינוי נשיא לעליון. לוין מפנטז על היום שבו שופטים ירוצו לפוליטיקאים כדי שיסייעו להם להתמנות לנשיאים. שיטת הסניוריטי גוזלת ממנו את התענוג הזה, ולכן קפץ על ההזדמנות שסיפק לו שיתוף הפעולה של השופט אלרון, כדי להטיח את ראשי שני ה"חיפאים" לשעבר זה בזה.

במובן זה עמית הוא גם הזדמנות וגם יעד. גורלו זימן לו להיות המועמד לפי שיטת הסניוריטי. הוא נמנה עם החטיבה הליברלית בעליון. ליברלית בואכה אקטיביסטית. קשה לראות את לוין נלחם נגד הסניוריטי בכזה זעם קדוש אילו אלרון או נעם סולברג היו הבאים בתור. ועמית הוא גם יעד, בעיקר של אלרון שמושך עמו איבת עולם שנזרעה בעת כהונתם המשותפת בבית המשפט המחוזי בחיפה. איבת המזרחי לאשכנזי. איבת התלמיד הדחוי בכיתה לתלמיד המצטיין. ועכשיו, כשאלרון קשר את עצמו לממשלת ההפיכה המשטרית, לוין מוצא יותר מדרך אחת לגמול לו - גם להריץ אותו לנשיא וגם להתעלל בעמית.

סיבה נוספת לסיכול עמית היא כמובן סמכותו כנשיא העליון להקים ועדת חקירה ממלכתית. כרגע, האפשרות הזו מסוכלת בידי נתניהו, וממתינה ליומה בבג"ץ. אבל, אם תחליט ממשלה, כזו או אחרת, להקים ועדה, אז נשיא העליון יחליט על הרכבה, ואז רצוי שיהיה זה אלרון ולא עמית. לממשלת השינוי של בנט-לפיד הספיקה שנה וחצי של כהונה כדי להקים שתי ועדות חקירה ממלכתיות. האחת, המירון, הטילה אחריות אישית לאסון על נתניהו. השנייה, הצוללות וכלי השיט, הזהירה אותו כמי שמסכן את ביטחון המדינה, כלכלתה ויחסי החוץ שלה. ניתן רק לדמיין איך תוציא אותו ועדה לחקירת הטבח.

עמית הוא לא רק הוותיק אלא מהבולטים בשופטי העליון. התמחותו הרב־שכבתית במספר תחומי משפט מזכירה את זו של אהרן ברק, כמו גם נטייתם המשותפת של השניים לחידודי לשון שנחרתים כ"קופירייטינג" בשיח הציבורי. כמה מהם, יש להניח, לא אהובים במיוחד על נתניהו ולוין. למשל "דמוקרטיה מתה בשורה של צעדים קטנים", העיר עמית בדיון על ביטול עילת הסבירות, משפט מצמרר שמקבל תוקף אקטואלי על בסיס יום־יומי. וכמובן ההערה שלו בדיון בבג"ץ על מתן המנדט לנאשם בפלילים להקים ממשלה. עמית העיר שנאשם בשוחד לא יכול להתמנות לסגן הגזבר של נווה חמציצים, אבל יכול להתמנות כראש ממשלה. לעמית יש את כל הנתונים והאיכויות להפוך למנהיג הרשות השופטת, ולא רק לנשיאה. לכן הוא סמרטוט אדום בפרצופם של נתניהו ולוין, שגם אחרי פסק דין של בג"ץ, גם לנוכח רוב דמוקרטי מוצק בוועדה לבחירת שופטים, לא יחמיצו שום טריק שפל כדי לסכלו.

בג"ץ נדרש לקבוע את חוקיותה וסמכויותיה של ועדת הרוגלות

השבוע התקיים בבג"ץ הדיון על ועדת הרוגלות, שבוחנת את השימוש בפגסוס – על חוקיותה, על סמכויותיה וגם על כשרות היו"ר שלה, השופט בדימוס משה דרורי. כרגיל בשנה האחרונה, נורמל שוב האבסורד המתמשך לפיו היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב־מיארה, מתייצבת לצד העותרים.

הניסיון לעטוף את הדיון בשמיכה משפטית לא הצליח לכסות את הרגליים המסריחות שבצבצו החוצה, את ליבת המחלוקת האמיתית: האם הוועדה היא עוד תרגיל שנרקם לטובת ראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לכרסם בתיקי האלפים וללבות את ההסתה נגד הפרקליטות, או שמדובר במהלך מתבקש שנועד להגן על הזכות לפרטיות מפני הפולשנות הקטלנית של פגסוס שמפשיט כל נייד ומותיר את בעליו מעורטל וחשוף לגמרי, הכלי האימתני שהשימוש הלא מבוקר והלא חוקי בו נחשף בכלכליסט. השופט עמית סיכם את העובדה היחידה שאינה שנויה במחלוקת: "כולם מסכימים שהיה כאן כשל מערכתי. אין ספק בזה, כולם רוצים איזון בין הפרטיות לבין יכולת המשטרה להתמודד עם הפשיעה".

ולצד שאלת נתניהו הוטמן בדיון הזה עוד עימות, מהסוג הנפוץ בין הממשלה ליועצת המשפטית שלה. אל מול סמכות הממשלה להקים ועדת בדיקה, במיוחד בנושא שזכה לקונצנזוס פוליטי מכל הצדדים, ניצבת הגדרת סמכויותיה. וליתר דיוק, מי ישלוט בהכתבת הסמכויות – היועצת או הוועדה. וזו עוד המחשה לדיון שמתנהל סביב ההפיכה המשטרית – מיהו הפרשן המוסמך של החוק. אין מחלוקת שהממשלה מוסמכת להקים ועדה, אבל בבואה לצייד אותה בכלים וסמכויות - האם עליה לקבל את עמדת היועצת באשר לאי־חוקיות שדבקה בהם. במקרה הנוכחי זיהתה היועצת פתח להפרה עקרונית לפיה הממשלה, באמצעות הוועדה, מנסה לשלוח יד לתיקים תלויים ועומדים, שבמקרה או לא, גם תיקי ראש הממשלה נמנים עימם.

לוין, באמצעות בא כוחו עו"ד אלון פומרנץ, הטיח ביועצת את ניגוד העניינים שהיא נמצאת בו בסיפור הזה - כמבוקרת שלא אמורה להתערב בהליך הביקורת. השופטים עמית, סולברג וגילה כנפי־שטייניץ ניסו להרגיע. "צריך היה להגיע להסכמה בלי להגיע לכאן", אמר סולברג. עמית, שהדהד את דאגותיה של היועמ"שית בדיון, קרא להסדרה מחדש של מנדט הוועדה וגבולות הגזרה של סמכויותיה. "ריסטרט מחדש לאחר שמיעת כל הגורמים הרלבנטיים", הציע עמית. נציגי השר והיועצת, פומרנץ ועו"ד שוש שמואלי, מלמלו איזו הסכמה רפה, שספק אם תחזיק מעמד כשתזלוג מהאולם לחיים האמיתיים אל המתעמתים האמיתיים, השר לוין והיועצת בהרב־מיארה.