האם ההייטק בישראל ישרוד את המלחמה

ברעום התותחים מישהו גם צריך לאפשר את ההוצאה הכלכלית העצומה הנדרשת למימון ישיר ומימון עקיף – כל הנזקים העקיפים, וכן להמשיך לייצר תשתית ליום שאחרי.

במדינת ישראל ה"מישהו" הזה זהו סקטור ההייטק המהווה את המרכיב הדומיננטי ביותר בכלכלת ישראל ומאפשר בימים רגילים בין היתר את קיומה של מדינת ישראל כמדינת רווחה.

ההייטק בישראל הוא סיפור הצלחה יוצא דופן ובסך הכל הוא תחום צעיר יחסית שקיומו אינו מובטח והתרסקותו היא "חלום בלהה" למדינת ישראל.

מעבר לדומיננטיות הכל כך בולטת בכלכלה, מאפייני ההייטק בישראל מאד מיוחדים ושונים מיתר המדינות המתקדמות.

הבדל בולט ראשון הוא במימון – מי מממן את כל הנדרש לקיומו של ההייטק – מהמחקר ועד ליישומו הכלכלי. במדינות המתקדמות המימון נחלק בין המדינה, משקיעים מקומיים ומימון חיצוני פחות או יותר בחלקים שווים, ישראל - המדינה כמעט ואינה מממנת חדשנות לא באקדמיה ולא בסקטור ההייטק – מימון המדינה מתקציבה הוא פחות מ 10% מכלל המימון, הסקטור העיסקי גם הוא כמעט ואיננו בתחום, למעלה מ 90% מהמימון מקורו במשקיעי חוץ לכאורה אין בעיה אבל יש כאן רמת סיכון מאד גבוהה, משקיעי חו"ל מאד רגישים לסיכון הלאומי של המדינה וברגע שרמת הסיכון עולה הם "נשלפים" החוצה כמיטב יכולתם. וזה בדיוק מה שקורה כעת – רמת ההשקעה מחו"ל במיזמים טכנולוגיים ירדה בחציון הראשון השנה בלמעלה מ 50% (אסור להתבלבל עם אקזיטים המייצגים השקעת עבר ורמת הסיכון הלאומי פחות חשובה, כאן אני עוסק בבניית האקזיטים העתידית).

כל הנתונים למעלה מתבססים על פרסומי הלמ"ס (עדיין מקור המידע האמין בישראל).

הבדל בולט שני הוא באופי עסקי ההייטק – מדינת ישראל מאופיינת בדומיננטיות מאד גדולה של עסקים צעירים (סטארטאפים) בעלי תזרים שלילי – דהיינו חייבים השקעות שוטפות בכדי להתקדם - התוכנית העיסקית של ההייטק בישראל היא "מכירת עסקים מפסידים במחיר מופקע". בישראל יש דומיננטיות של ממש במכירת סטארטאפים לחברות גדולות, זו תפיסה מאד רציונלית המתבססת על ייחודו של ההיטק הישראלי (פרוט של ממש לעניין מחייב מאמר נוסף) המשמעות של כך היא תלות מאד מובהקת ביכולת לגייס השקעות.

שוקי גלייטמן | צילום: תמר מצפי

הצירוף של שני המאפיינים של ההייטק – צורך שוטף בהשקעה ותלות מוחלטת במימון חו"ל בימים אלו, מביא למשבר של ממש בהייטק הישראלי. מספר הסטארטאפים החדשים שהוקמו במחצית הראשונה של השנה ירד ביותר מ50% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. המצב של יציאת המשקיעים הזרים מישראל הוא בעל פוטנציאל הרסני, כי חזרתם אינה מובטחת כלל. העולם מתקדם מאד ויש לא מעט מדינות המייצרות הזדמנות השקעה הרבה יותר אטרקטיבית מישראל גם בתחום הפוטנציאל וגם בתחום הסיכון. אנחנו ממש לא בעולם שבו יש רק שני מרכזי חדשנות מובילים.

ללא המשקיעים הזרים, ההייטק הישראלי יקרוס. האבסורד הצועק לשמים הוא שלמרות הקריטיות במצב והתלות העצומה של הכלכלה בהייטק, המדינה – הממשלה, האוצר - אינם בארוע, וממש לא עושים מאומה למעט קיצוץ בתקציבי הרשות לחדשנות.

השאלה כמובן היא מה ניתן לעשות בכדי להפחית את הנזק. ברור לחלוטין שלא ניתן לכסות את הפער המימוני העצום שנוצר מ"בריחת" משקיעי חו"ל, אבל, הגדלה סבירה של תקציבי החדשנות – לדעתי 3-4 מיליארדי שקלים יעשו שינוי עצום, יאפשרו מימון חלקי למצטיינים לגישור על התקופה הנוכחית, וישגרו סיגנל מאד חשוב לקהילת המשקיעים למחויבות ארוכת טווח לתחום.

במספרים "הנזרקים" היום על התקציבים לאוסף של מטרות הזויות (מיליארד שקלים לזהות יהודית כדוגמא) זהו צעד לא גדול שיכול למנוע משבר של ממש. צעד משלים ומאד קריטי הוא לייצר ודאות בנושא המיסוי והוצאת כספים מישראל – כרגע יש אי וודאות גדולה באשר לכך, ופעילות האוצר בימים האחרונים (דחיית התקנות בנושא) מחריפה מאד את משבר ההשקעות הזרות.

ד"ר שוקי גלייטמן, לשעבר המדען הראשי, הוא יו"ר קבוצת GIBF, יועץ בכיר לבנק העולמי בנושאי מדיניות לאומית לקידום חדשנות ופעיל במספר רב של מדינות בתחום