משמעת החרדים מתרופפת, לאט

רצף התביעות הייצוגיות נגד רשתות החינוך החרדיות מבטא ללא ספק את התרופפות הסמכות של ההנהגה החרדית, הרבנים ומנהלי המוסדות. הוא מבטא את היכולת של פרטים חרדיים לצאת כנגד עוולות ועושק, בלי שיחרימו אותם, בין היתר בגלל שיש כל כך הרבה זרמים וקבוצות. ועדיין התמונה מורכבת. החברה החרדית מתפרקת אבל רוב החלקים נשארים בפנים. ומעל הכל, בשאלות ערכיות חשובות כמו למי להצביע או האם ללמוד לימודי חול - הסמכות של הרבנים נשמרת.

עד כמה התהליך איטי אפשר ללמוד מכך שהוא החל בעצם כבר בשנות ה־80. עד אז הייתה מועצת גדולי תורה אחת של אגודת ישראל. ב־1984הוקמה מועצת החכמים של ש"ס וב־1988 מועצת גדולי התורה של דגל התורה. ואם יש שלוש מועצות, אז אין סמכות אחת. ועדיין המעמד החריג שהיה למנהיג דגל התורה הרב אליעזר מנחם שך ומנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף שמר על הסמכות לפחות בתוך המחנות. ליוסף לא קם יורש. אחרי שנפטר יורשו האחרון של הרב שך הרב גרשון אדלשטיין מדברים עכשיו על שלושה מנהיגים. לתהליך של התפוררות הסמכות תורם מאוד האויב הגדול ביותר שקם לחברה החרדית - הטלפון החכם. הוא הבקיע את החומות הגבוהות שבנו ההנהגה החרדית ומערכת החינוך המתבדלת.

התביעות הייצוגיות בנושא השכר נהנות מאהדה רבה בציבור החרדי הרחב. הן נתפסות כמאבק של המוני המורות והגננות העשוקות ובעליהם האברכים נגד מעמד מנהלי המוסדות החזק. אבל בסוף זה מאבק על פרנסה לא על השקפה. את השינוי האיטי והמורכב הזה משקפת העובדה שכ־80% מהנשים החרדיות עובדות, חלקן כמנהלות, חלקן בהייטק. אבל שום אישה אינה מייצגת מפלגה חרדית במוסד ממלכתי. את השינוי האיטי משקפת העובדה שכ־50% מהגברים החרדים עובדים, אבל הלימודים בישיבה עדיין נחשבים לאורח החיים המועדף והיציאה לעבודה גורמת פגיעה במעמד החברתי. השליטה של הממסד החרדי מבוססת על העובדה שכל כך הרבה אברכים ונשותיהם תלויים בו לפרנסתם. תקציבי העתק שהמפלגות החרדיות השיגו בהסכמים הקואליציוניים יחזקו את השליטה הזו.

אפילו העובדה שכ־20% מהחרדים הם "חרדים חדשים" מלמדת שהם בחרו להישאר חרדים. הנאמנות לחברה החרדית מתבטאת בכך שבכל מערכת בחירות חוששות המפלגות החרדיות מבריחת קולות וזה לא קורה. כשזה יקרה, נדע שהשינוי הגיע. אז אולי יהיו חרדים שיתבעו את רשתות החינוך החרדי גם על לימודי הליבה שלא קיבלו.