מחקר: 16 שנים והבטחת רווח מהממשלה - ורק 3.5% מהגגות בבתים פרטיים הפכו לסולאריים

עידן חדש של אנרגיה מתחדשת יצא בחודש שעבר לדרך באירופה: תקן הגג הסולארי של האיחוד האירופי נכנס לתוקף, ובתוך שנתיים יידרשו המדינות החברות בו לקבוע חקיקה לאומית שתהפוך את הגגות הסולאריים לנפוצים יותר, עד כדי אספקת חשמל לכ־56 מיליון מבנים ביבשת. מ־2027 ואילך מבנים חדשים שאינם למגורים יחויבו להתקין גגות סולאריים, ומ־2030 יצטרפו גם מבני מגורים חדשים. עבור הרשויות תהיה זו הזדמנות להוזיל את חשבונות החשמל ולנקות את האוויר, ועבור המדינות – לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות שלהן.

העולם מתקדם לאנרגיה מתחדשת, ומחפש דרכים לשלב אותה במרחב העירוני כדי לצמצם את הפגיעה בשטחים הפתוחים, לייצר חשמל בסמוך למוקדי הייצור, לבזר ייצור האנרגיה ובכך לייצר חוסן אנרגטי. לעומתו ישראל משתרכת הרחק מאחור. אם ב־2023 כ־23% מהחשמל בעולם התבססו על מקורות אנרגיה מתחדשת שגדלו בשיעור של 50% בהשוואה לשנה שקדמה לה, בישראל רק כ־10% מהחשמל הם מאנרגיה מתחדשת. בנוגע לחקיקה שתחייב הצבה של פאנלים סולאריים על מבנים חדשים? למרות הבטחות העבר, דבר לא התחדש.

שורה של החלטות בתחום מוסמסו לחלוטין. כך ביולי 2022 אמור היה צוות בין־ממשלתי להגיש לממשלה המלצות לקראת קביעה של חובת הצבת פאנלים סולאריים על בניינים חדשים — אך הדבר לא התרחש. לעת עתה, המדינה ממשיכה לגלגל את האחריות בנושא על הציבור ולקוות שיגלה יוזמה ויתקין גג סולארי מעל ביתו או מבנה העסק שלו, תמורת הכנסה קבועה על מכירת החשמל שייוצר בחזרה לרשת. אך הציפייה לא מתממשת: שיעור גגות הבתים הפרטיים המכוסים במערכות סולאריות עומד על כ־3.5% בלבד, אחרי 16 שנים של תמריצים.

כעת מצאו חוקרים מאוניברסיטת חיפה במחקר חדש שגם מי שמודעים לפוטנציאל הרווח והיתרונות לא רצים להתקין גגות סולאריים, והדרך היחידה לקדם את הנושא היא לחייב התקנה של מערכות כאלו על מבני ציבור ובנייה חדשה.

מחקר בהובלת פרופ׳ אופירה אילון, ד״ר רוסלנה פלטניק ודוד בועז מאוניברסיטת חיפה שפורסם החודש בכתב העת המדעי Energies, בדק את תפקידו של המידע הפיננסי בהחלטת צרכנים אם לאמץ מערכות פוטו־וולטאיות בישראל, ״מדינה עם שיעור אימוץ נמוך בהתחשב בקרינת השמש הגבוהה ובתמיכה ממשלתית משמעותית בתשלום לקוט״ש חשמל״. התוצאות הפתיעו אפילו את החוקרים. ״אני גר בבית פרטי והחלטתי לפני ארבע שנים להתקין על הגג מערכת סולארית״, מספר בועז מניסיונו. ״זה מועיל סביבתית ומאוד משתלם כלכלית. המדינה מציעה 48 אגורות לקילו־ואט שעה למערכת ביתית קטנה. כלומר ההכנסות יסתכמו בכ־180 אלף שקל ב־25 שנים, ואני השקעתי במערכת 80 אלף שקל. זה פחות או יותר 13% תשואה לשנה — אפיק השקעה מצוין. ניסיתי להבין למה אנשים לא מתקינים את המערכות על הגגות שלהם? הרי מחקרים מראים שהמוטיבציה הכלכלית היא המובילה את התחום בעולם״.

החוקרים ביצעו סקר בקרב 899 משיבים. הם חילקו אותם לארבע קבוצות להן הוצגו דוגמאות לחשבונות חשמל הכוללים סוגי מידע שונים על תקבולים ממערכת סולארית ביתית. החוקרים מצאו כי סוגי המידע השונים אכן השפיעו על הבנת המאפיינים הכלכליים, אך ההבנה לא השפיעה כלל על כוונת הנסקרים להתקין מערכת סולארית. החוקרים המשיכו לבחון גורמים אחרים העלולים לעכב את אימוץ המערכות הסולאריות הביתיות. בין היתר, נמצא כי ערכו של גג ריק (רעפים או שטוח) מוערך בעיני הנסקרים בכ־62 אלף שקל ל־25 שנים. מה שעוד משפיע על ההחלטה לוותר על מערכת סולארית הוא משך הזמן הארוך (25 שנים) של העסקה המוצעת וכן היעדר האמון שרוכשים משקי הבית לגורם המבטיח להם את העסקה — רשות החשמל, באמצעות חברת החשמל. החוקרים מצאו כי למשקי בית שהאמינו פחות בחברת החשמל ובממשלת ישראל גם היתה פחות נכונות לאמץ את העסקה.

פרופ' אופירה אילון, מובילת המחקר. במעבר לפאנלים סולאריים יש תועלת שהציבור לא רואה ולא מבין | צילום: עופר חג'איוב

החוקרים מסיקים כי מערכות סולאריות ביתיות הן מוצר שעדיין נתפס כחדשני, ומשקי בית שמרניים חוששים מאי־הוודאות והסיכונים שבו. בהתאם, נמצאה כוונה גבוהה יותר להתקין בקרב משתתפים המעידים על עצמם כחדשניים. כמו כן נמצא כי התקנת מערכות סולאריות ״מידבקת״: לנשאלים שיש להם מכרים עם מערכת סולארית, או שנתקלו במערכת סולארית בשכונה, היתה יותר כוונה להתקין מערכת כזו. נמצא כמובן כי למשתתפים שהעידו על עצמם כסביבתיים היתה יותר כוונה לאמץ מערכות סולאריות.

החוקרים מסכמים כי כדי לעודד את חדירת המערכות הסולאריות הביתיות, הממשלה לא צריכה להסתפק בתמריץ כלכלי, אלא לחייב התקנת מערכות סולאריות כתקנת חובה, לפחות על מבני ציבור תחילה. ״ההצעה שלנו לממשלה היא לא להסתפק בתמריץ כלכלי ובכוחות השוק — אנחנו רואים שאין רגישות לרווח הכספי״, אומר בועז. ״ככל שאנשים יראו יותר מערכות כאלו בשטח, זה יהפוך להיות נורמלי בנוף וייתפס פחות כעניין חדשני ומעורר חשדנות. אנשים צריכים גם להבין שהכסף שהם מקבלים על החשמל שהגג מייצר מגיע מתעריף החשמל, לא מהחלטה פוליטית שאפשר לבטל מחר. כלומר, שיש ודאות לשנים קדימה״.

החשיבות של גגות סולאריים לא מסתכמת בתרומה לעמידה של ישראל ביעדי הפחתת הפליטות שלה. במדינה שבה מתים 2,500 איש בשנה מזיהום אוויר, זה כלי ממשי להפחתת זיהום אוויר קטלני. דו"ח חדש שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי Cell Reports Sustainability מראה עד כמה המעבר לאנרגיה מתחדשת משמעותי: בארה"ב הגדלת השימוש באנרגיה זו לא רק צמצמה את הפליטות, אלא גם שיפרה את איכות האוויר והניבה יתרונות של מאות מיליארדי דולרים.

בשנים 2022-2019 ייצור החשמל ברוח ושמש גדל בארה״ב ב־55%. בעקבות כך צמצום השימוש בתחנות כוח מזהמות המונעות בפחם ובגז, הוביל לירידה של 900 מיליון טונות פחמן דו־חמצני, כמות שדומה להורדה של 71 מיליון מכוניות מהכביש בשנה. החוקרים גם מצאו שפליטות גופרית דו־חמצנית ותחמוצת החנקן — הקשורות לסיכון בריאותי מוגבר — פחתו במיליון טונה מטרית באותן שלוש שנים. היתרונות הבריאותיים והסביבתיים של המעבר האנרגטי הזה הניבו 249 מיליארד דולר לכלכלה, בשל הפחתת הסיכון למוות מוקדם והוצאות בריאות.

בינתיים בישראל ״ב־2008 המדינה הבינה שיש תועלת בריאותית למעבר לאנרגיה מתחדשת. עברו 16 שנה, ורוב הגגות בישראל משתזפים ריקים בשמש למרות הפוטנציאל״, אומרת פרופ׳ אילון. ״התועלת מהתקנה של מערכת סולארית הרבה יותר גדולה מ־48 אגורות לקילו־ואט שעה. לפי החישוב שלנו, זיהום האוויר שנגרם רק משלושה מזהמים – סוקסים, נוקסים ופחמן דו־חמצני — עולה לישראל 9.9 מיליארד שקל בעלויות חיצוניות כמו עלויות בריאות מדי שנה״.

מערכות סולאריות יכולות גם לתרום להקמה של מערכת חשמל מבוזרת, עירונית, שמחזקת את הביטחון האנרגטי במדינה מאוימת ביטחונית כמו ישראל, וגם להפחית את הסיכוי להפסקות חשמל. כלומר, זה אינטרס מובהק של המדינה. לפי אילון, ״משרד האנרגיה נותן תקציבים לרשויות מקומיות שישימו פאנלים סולאריים על מבני הציבור. אנחנו יודעים שבג׳לג'וליה הצליחו לאפס את חשבון החשמל כך. יש כאן תועלות שהציבור הרחב לא רואה ולא מבין״.