אלה לא השופטים שיאבדו מכוחם - אלא האזרחים

אין כל הבדל בין כבשה העומדת בתור לגזיזת הצמר ובין כבשה העומדת בתור לשחיטה. שתיהן בוטחות בכך שהאנשים האוחזים בכלי החד שבידיהם עושים זאת בצורה מושכלת וחומלת. כבשים הן כנועות מטבען ונותנות אמון באחראים עליהן, והן לעולם אינן יכולות להרהר בעתידן מעבר לארוחה הבאה שיקבלו.

כל אזרחי ישראל ימצאו עצמם בקרוב באחד משני התורים הללו, היה והממשלה החדשה תוציא לפועל את תוכניות "הרפורמה המשפטית" שלה. צעד זה יוביל לשיטה חדשה של ממשל. שיטה אשר לפיה הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת - כולן - יהיו כפופות לרוב בכנסת. רוב שכעת תואצל לו הסמכות להתעלם מחוקים ולזכות בפטור מעונש. וכאשר התעלמות מחוק תהיה מבישה מדי, ניתן יהיה בקלות לשנות את החוק תוך מתן פטור מעונש.

משום שאנו נמשיך לבחור את הרוב בכנסת, לפחות מדי ארבע שנים, יש אשר יתעקשו על כך שזוהי הגשמת הדמוקרטיה הייצוגית. אולם כוח ללא הגבלה, אפילו בידיהם של נבחרי הציבור, הוא בבחינת "עריצות הרוב". לרוב הנבחר בכנסת, כאשר יימצא בשלטון, יהיו סמכויות בעלות מאפיינים אוטוריטריים, המרוסנות רק באמצעות כוונותיו הטובות והפילוגים הפנימיים שבתוכו.

פחד מעריצות הרוב הוא עתיק יומין בדיוק כמו הדמוקרטיה עצמה, אך בעוד שאנו כעם יהודי קיימים כבר מאות בשנים, הניסיון שלנו עם דמוקרטיה הוא יחסית חדש. לא מדובר פה בהפיכה בלתי חוקית שבה הכוח נלקח מציבור הבוחרים, אלא במעשה תוקפני שבו צד אחד של הממשלה חוטף את הכוח מהצד האחר ומפר עשרות שנים של איזון. פעולה אשר משנה בצורה עמוקה ויסודית את האופן שבו מדינה מתפקדת כדמוקרטיה, ואשר מספקת בסיס חוקי למשטר סמכותני. ובעבור אזרחי ישראל - זו הדרך לכניעה.

אל נא תטעו. אלו לא השופטים אשר מאבדים מכוחם, אלא כל אחד מאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל אשר זכויותיהם יהיו תלויות מעתה בדעתם של 61 חברי כנסת שיש להם מונופול על כלי שליטה "חדים" ככל שיהיו. וכמו הכבשים, אנו ניאלץ להאמין שאותם כלים ישמשו אותם למען שמירה על טובתנו, ושייעשה בהם שימוש רק בצורה מצומצמת.

אך כמה אירונית היא העובדה שלמעט יהודים ישראלים חילוניים, כל מגזר של החברה הישראלית הוא מיעוט. אותם ישראלים המיוצגים על ידי הרוב בכנסת הנוכחית בטוחים בכך שהם תמיד יעמדו כמו הכבשים בתור לגזיזת הצמר, משוחררים אפוא ממשקלו המכביד. כמו הכבשים שאינן מסוגלות להרהר במה שעומד לקרות להן מעבר לארוחה הבאה שיקבלו, אותם ישראלים אינם מבינים שיום אחד חלק מהם ימצא את עצמו עומד בתור השני.

עד מתי ימשיכו המפלגות החרדיות נתמכות הסעד וחומקות מגיוס לצה"ל להיות "השותפות הטבעיות" של חברי הליכוד שהם ברובם חילוניים ותומכי השוק החופשי, אשר שולחים את ילדיהם לצבא והינם חלק משוק העבודה, אשר ימצאו את עצמם במיעוט בעקבות התעוררות פוליטית של האזרחים הערבים, התעוררות אשר עשויה להגדיר מחדש את האופן שבו הרוב בכנסת מושג?

בעוד שבסופו של דבר יחול שינוי בהיערכות הפוליטית העכשווית, הכוח המשולב של הרוב בכנסת יהיה למעשה בלתי הפיך. השופטים ימשיכו לפרש את החוק ביודעם שהם פועלים רק לפי רצונו של הרוב השולט. לא זו בלבד שתופעה זו תטיל כתם בל יימחה על הדמוקרטיה שלנו, אלא היא תוביל אותנו לעימות עם בעלי בריתנו הטבעיים ותומכינו בחו"ל.

זאת משום ששינוי משטר מייצג שינוי מהותי של הערכים שלנו ונתק ממדינות שמזדהות עמנו בזכות ערכים משותפים. ערכים משותפים אשר הובילו לכך שמרבית מדינות המערב עומדות לצידנו בעת מבצעים צבאיים ומצור דיפלומטי. ערכים משותפים אשר היו המעוז שלנו נגד תנועות ה-BDS והניסיונות החוזרים ונשנים לעשות דה-לגיטימציה למדינה שלנו. וערכים משותפים אשר אפשרו למשקיעים זרים וללקוחות להעדיף עסקים ישראלים ללא הסתייגות. גם ההיי-טק לא יימלט משינוי זה בערכים.

למרות כל עוצמתו, עולם ההיי-טק הישראלי תלוי לחלוטין בהשקעות זרות ובגישה לשווקים בין-לאומיים. גם אם אנו מצליחים שוב ושוב לסכל את הדרישות להטלת סנקציות על ישראל, יהפכו המשקיעים הזרים לחשדניים ולזהירים יותר ויעדיפו להקצות פחות השקעות למדינה וידרשו הנחות גדולות יותר על ההשקעות הקיימות.

עמלנו במשך עשרות שנים כדי לבנות את התעשייה הנחשבת לקטר של המשק הישראלי, אבל די בהחלטה פזיזה וחסרת זהירות אחת כדי להוביל אותה למסלול התדרדרות. צעד פזיז ונמהר יעורר גל של החלטות מעוררות מחלוקת שיהיה קשה להגן עליהן ללא מערכת משפט עצמאית. היום זוהי מערכת המשפט, מחר אולי בנק ישראל. משטר של עריצות הרוב הינו משטר שרירותי. משטר שרירותי אינו מזמין ואף מרחיק עסקים ומשקיעיהם בטווח הארוך.

ישראל תהיה מדינה ייחודית במשפחת העמים. לא משום שאנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אלא משום שאנו נהיה הדמוקרטיה היחידה בעולם ללא חוקה, ללא ביקורת משפטית וללא הפרדת רשויות. עריצות הרוב תהיה הגרסה המיוחדת של הדמוקרטיה הישראלית והיא תהיה נטל כבד על צווארנו.

המבקרים של מדינת ישראל ישתמשו בה כדי לחבוט בנו בזירה הבין-לאומית, באולמות בתי המשפט ובישיבות של מועצות המנהלים. תביעות חדשות בגין אי-לגיטימיות יצטרפו לתביעות קיימות – נטל שהיינו מעדיפים לוותר עליו, נטל שאנו הטלנו לגמרי על עצמנו ושנגזר עלינו לשאת.

זוהי אינה פוליטיקה תקינה ונורמלית שבה המנצחים מבטלים את חוקי הממשלה הקודמת ומחוקקים חוקים חדשים לטובת ציבור הבוחרים שלהם. זוהי פוליטיקה תוקפנית המבוצעת בידי ממשלה אנטי-ליברלית, שיכורת ניצחון וכוח אשר רואה את הדמוקרטיה כאמצעי לשלוט במיעוט המנוצח. מכאיב מדי לחשוב על ההקבלות ההיסטוריות לכך.

במהלך שתי המאות האחרונות יהודים סבלו במשטרים סמכותניים ופרחו במשטרים דמוקרטיים. בעבור יהודים בעלי דעה ליברלית, השינויים המבניים שהוצעו דומים להבאת "אלים" סמכותניים למקדש הדמוקרטיה. חילול הדמוקרטיה הישראלית מעורר זעם ופוגעני.

אין זו העת לשתוק או להתלונן בחדרי חדרים. אל תקטרו כי ברצונכם לעזוב את המדינה שהייתה למקום המקלט של משפחתכם. התנגדו לממשלה הזו וממשו את זכותכם להשמיע את קולכם. תרמו לארגונים שמגנים על הדמוקרטיה הישראלית, זכויות האדם, איכות השלטון ופלורליזם דתי. והכי חשוב - צאו להפגין ברחובות והוכיחו להם שלא תיכנעו.

אדם פישר הוא השותף הישראלי הבכיר בקרן האמריקאית Bessemer