כנס אקדמיה | צילום: יריב כץ
כנס האקדמיה
"תוחלת החיים של כישורים הולכת ומתקצרת"
את הדברים אמר ד"ר יונתן פפר, מומחה לחדשנות ארגונית, בפאנל שנערך בכנס אקדמיה שעובדת של קרן אדמונד דה רוטשילד וכלכליסט ועסק בחיבור שבין עולם האקדמיה לעולם העבודה. "יש שינוי בסביבה שדורש שינוי של האקדמיה", הוסיף פרופ' ארנון בנטור, בכיר במוסד שמואל נאמן של הטכניון
האם עולם האקדמיה מסוגל להכין צעירים ל"עולם האמיתי"? בפועל, רבים מן הצעירים כיום יוצאים מן האקדמיה כשהם חמושים בידע תאורטי אך לא בידע מעשי. במסגרת כנס אקדמיה שעובדת של קרן אדמונד דה רוטשילד וכלכליסט, התקיים פאנל בו השתתפו חמישה מומחים בתחום שניסו לענות על השאלה - כיצד ניתן לחבר בין האקדמיה לעולם העבודה?
בפאנל השתתפו פרופ' ארנון בנטור, בכיר במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון; ד"ר יונתן פפר, מומחה לחדשנות ארגונית ומרצה באונ' רייכמן, שופט ומנטור במעבדת החדשנות בהרווארד; ליזה תבורי, סמנכ"לית בכירה למשאבי אנוש באורמת; סאמי אסעד, מנכ"ל עמותת קו משווה, שמקדמת השתלבות אקדמאים מהחברה הערבית בתעסוקה; וים עתיר, חברת הצוות הראשון שייעץ ל-OECD בנוגע להתמודדות של צעירים עם העולם שאחרי הקורונה. את הפאנל הנחה עמיר קורץ, עיתונאי כלכליסט.
הראשונה להתייחס לפער שבין האקדמיה לעולם העבודה הייתה ליזה תבורי, שאמרה כי "כמי שמעסיקה את יוצאי האקדמיה, הפער תהומי - בוגרי אוניברסיטה מסיימים ללא כישורים בסיסיים. בארה"ב מלמדים ילדים בגיל בית ספר כיצד להציג נושא, בישראל לא. יש פער גדול בין רמת ההכנה של האקדמיה לבין התכל'ס. כיום מהנדס שסיים לימודים צריך 18 חודשי הכשרה לפני הצגת פרויקט".
גם ד"ר יונתן פפר אמר כי "הפער מאוד ניכר, תוחלת החיים של כישורים הולכת ומתקצרת והם נהיים לא רלוונטיים מהר. אפשר לומר שעוברים מיכולות שהן מבוססות שינון והבנה ליכולות שמבוססות על יישום. מהנדס אולי יודע הרבה מהאוניברסיטה, אבל לא יכול להתמודד למשל עם אתגרים ארגוניים, עבודה בצוות ועוד – אלה דברים שבפורמט הכיתה, ההרצאה, קשה לעבוד עליהם. לא הייתי אומר שכל האקדמיה מפגרת מאחור, אבל מבחינת המסורת של האקדמיה קשה לה לשמור על קצב".
פרופ' ארנון בנטור התייחס לאתגרים עמם מתמודדת האקדמיה בהקשר זה: "יש שינוי בסביבה שדורש שינוי של האקדמיה. כיום ידע הוא זמין ונגיש. מעבר לכך, יש אתגר במעבר מלמידה מבוססת ידע לחינוך, והחינוך מחייב שילוב של מיומנויות. כשמפתחים מיומנות על רקע של קונטקסט, המיומנות נרכשת הרבה יותר טוב. בנוסף לכך, עלינו לחנך אנשים גם לעבודה של סוף הקריירה, לא רק לעבודה הראשונה".
ים עתיר הוסיפה כי: "אי אפשר לדבר על שוק התעסוקה העתידי בלי לקחת בחשבון את המועסקים העתידיים. יש לשתף צעירים בתהליכי התעסוקה כדי לקבל החלטות יותר טובות".
סאמי אסעד עסק באתגרים שמלווים את הצעירים הערבים בהשתלבותם בשוק התעסוקה: "אנו רוצים לראות יותר מנהלים ערבים. 20% מאוכלוסיית ישראל הם ערבים, ופחות מאחוז אחד הם מנהלים - זה תהליך שעושה רגרסיה בקרב צעירים ערבים שרוצים ללכת לאקדמיה. אני יכול לומר שכאשר אנו מדברים על מיומנויות - האתגר כפול עבור סטודנט ערבי. יש נושא של הנכחה עצמית בתוך חברת הרוב - בהיבטי שפה, בהיבטי ההוויה הישראלית, אפילו יכולת להתנהל בתוך כיתה כאשר אתה בעמדת מיעוט".
מה הפתרונות שאתם מציעים?
תבורי: "הרבה סטודנטים צעירים לומדים מקצוע שאין להם מושג איך הוא יהיה ביומיום. הם בהלם כשהם רואים את סביבת העבודה של המקצוע שהם בחרו. במכללת תל חי למשל הביאו סטודנטים למפעל מזון כדי שיבינו את הפרקטיקה. בחור צעיר שהולך ללמוד כלכלה צריך ללמוד למשל כיצד נראית בפועל עבודתו של כלכלן. התמחות היא בגדר חובה".
פפר: "ראשית, אנו רואים שהביקוש למה שהאקדמיה מציעה עולה ויש יותר קהלי יעד. מעבר לכך, הרבה פתרונות יהיו משבירה של קירות ומחסומים - אנחנו הסטארט-אפ ניישן, יש כאן חדשנות ארגונית שמאפשרת מציאת פתרונות".
בנטור: "אנו צריכים לראות את הדברים בראייה מערכתית בה האקדמיה היא חלק משרשרת אשר מתחילה בבית הספר. אנו הגדרנו מיומנויות שיש להתרכז בהן כבר בבית הספר. אם יהיה מערך של לימוד לאורך החיים, בשיתוף עם התעשייה, זה יקרין על התואר הראשון".