מחבר "לינקולן אקספרס": "לא אמנע מלהתראיין רק בגלל שכמה ליברלים חושבים אחרת"

במשך 20 שנה היה אמוֹר טאוולס (Amor Towels) איש השקעות ניו־יורקי. הוא אומנם עדיין ניו־יורקי, אבל בתחילת העשור הקודם פרש מעבודתו והפך לסופר במשרה מלאה. ב־2011 הוא פרסם רומן ראשון, "כללי נימוס", שזכה לביקורות טובות והיה לרב־מכר. בעקבות זאת החליט לעזוב את עבודתו המתגמלת, ולשבת לכתוב את הרומן הבא, "ג'נטלמן במוסקבה", שזכה להצלחה גדולה עוד יותר. שני הספרים תורגמו לכ־30 שפות ומכרו כ־4 מיליון עותקים בעולם.

בימים אלה רואה אור בעברית ספרו מ־2021 "לינקולן אקספרס" (הוצאת מטר), ששייך למסורת רומן המסע האמריקאי. בהיותו סופר ניו־ורקי, אין זה מובן מאליו בימים אלה שטאוולס יסכים למכור את זכויות התרגום שלו להוצאה ישראלית ואף יסכים להתראיין כעת לעיתון ישראלי. אבל זה קורה כנראה מפני שטאוולס הוא אדם מתון עם חשיבה עצמאית.

"אני חושב שהשורשים לשלום ולהבנה הדדית הם בשיחה אמיתית, היכרות אמיתית והבנה דרך אמפתיה, ואמנות עושה זאת", הוא אומר בריאיון זום. "אם עיתון פלסטיני היה מבקש לראיין אותי, הייתי מסכים גם. אולי אמריקאים ליברלים יכעסו עליי שהתראיינתי, אבל אני לא אתחיל לחסום שיחות שלי על אמנות או על משמעות הספרות - רק בגלל מישהו שחושב אחרת".

אתה מבחין בין האזרחים לממשלות?

"כשטראמפ היה נשיא, האם הייתי רוצה שבארצות אחרות יגידו שכל האמריקאים הם כמו טראמפ? האיש הזה לא מייצג את ההיסטוריה של השקפות העולם והמוסר במדינה. אבל כן יש לנו אזרחים שאוהבים את טראמפ, בדיוק כמו שיש אזרחים ברוסיה שתומכים בפוטין או בסין שתומכים בממשל. ולכם בישראל יש יהודים שמרנים מאוד וגם פרוגרסיבים מאוד. אני לא יהודי אבל ביהדות אמריקה יש עכשיו ויכוח דורי. סבא בן 80, הורה בן 50 וילד בן 30 מביעים שלוש דעות שונות ביחס לישראל. אין עמדה אחת נכונה, אפילו בתוך המשפחה".

עטיפת הספר לינקולן אקספרס

אודיסאוס משנות ה־50

טאוולס (59) נולד וגדל בבוסטון שבמסצ'וסטס. הוא למד לתואר ראשון בייל ולתואר שני בספרות אנגלית בסטנפורד. במשך 20 שנה עבד כאיש השקעות בניו יורק. עם השנים, כאמור, התמסר לכתיבה. הוא מתגורר במנהטן עם אשתו ושני ילדיהם. "לינקולן אקספרס" הוא רומן מהוקצע וכתוב היטב על נערים שמשתחררים ממוסד לעבריינים צעירים באמריקה של שנות ה־50, ורוצים להתחיל חיים חדשים. אמט רוצה לחזור לחווה המשפחתית אבל מגלה שהיא חרבה, ועוד מגלה שבתא המטען שלו הסתתרו שני חבריו מהמוסד: וולי בן העשירים ודאצ'ס השנון. אליהם מצטרפים אחיו הקטן, בילי, וסאלי השכנה. הם יוצאים לחפש את אמו האבודה של אמט, הם עולים על הכביש המהיר הקרוי על שם לינקולן, המחבר בין החוף המזרחי לחוף המערבי. אבל המסלול משתנה.

"הרגשתי שנכון להתחיל את הספר במערב התיכון בשנות ה־50", הוא אומר. "בין מלחמת העולם השנייה למלחמת וייטנאם, זו היתה תקופה של שגשוג כלכלי, שלום ויציבות מסוימת, אבל הכל עמד להשתנות מכיוון שהמלחמה בווייטנאם עמדה לפרוץ, ובחזית הביתית כל תנועות השחרור וזכויות האדם. השנה שבה מתרחש הרומן היא 1954 שבה בית המשפט העליון הוציא את ההפרדה הגזעית מחוץ לחוק. הרוקנרול הומצא באותה שנה, והטלוויזיה רק מתחילה להתפתח. אז 1954 היא באמת שנה של התפוצצות מדהימה של שינוי תרבותי".

הרומן הזה עוסק בעקיפין בהיסטוריה של רומן המסע האמריקאי, מג'ק קרואק ועד ג'ון סטיינבק.

"אני אכן חושב על זה כעל סיפור מסע, רומן דרכים, אפילו מיתולוגי. אמט הוא ללא ספק כמו איניאס גיבור האיניאדה של וירגיליוס שמנסה למצוא עתיד, וילי כמו אודיסאוס גיבור האודיסאה של הומרוס שרק מנסה לחזור הביתה, ודאצ'ס הוא כמו אדיפוס של סופוקלס, שגורלו ייקבע על ידי הפעולות שהוא עושה".

ספרך הקודם "ג'נטלמן במוסקבה", שזכה להצלחה גדולה, התרחש ברוסיה של שנות ה־20. אתה מתאר בו רוזן שנרדף על ידי השלטון הסובייטי. הוא נכנס למעצר בית במלון יוקרה, ושם פוגש שלל טיפוסים. איך הגעת לכתוב על רוסיה של המהפכה?

"כשיש לי רעיון לסיפור, זה נוטה להיות רעיון פשוט מאוד. כמו במקרה של 'ג'נטלמן במוסקבה': בחור נתקע במלון למשך תקופה ארוכה. יכולתי לספר הרבה דברים שהיו מתאימים לתיאור הזה, אבל אז חשבתי שזה יכול להתרחש בין המהפכה הבולשביקית למלחמה הקרה. זה נושא שהרבה אנשים מתמודדים איתו, גם בישראל - ההפרדה בין העם לממשלה. וגם התאהבתי ברומן הרוסי: דוסטוייבסקי וטולסטוי, גוגול וטורגנייב וצ'כוב. כמובן שכתבתי את הסיפור הרבה לפני הפלישה לאוקראינה, אבל ההיסטוריה הרוסית מלאה באנשים שמנסים להגן על התשוקות שלהם, על המשפחות שלהם, על כבודם, מול הכוחות הסמכותניים".

הספר תורגם לרוסית?

"לא רק לרוסית, אלא לכל שפות הלוויין הסובייטיות לשעבר: סלובקית, צ'כית, אוקראינית. הקוראים שם באמת אימצו את הספר, דורות אחרי שהסטליניזם שלט שם יש להם עוד זיכרונות רחוקים מהחיים האלה. וכנראה הפלישה לאוקראינה רק מגבירה את החדות של הזיכרון הזה".

להבין את טראמפ

במשך שנים רבות עסק טאוולס, כאמור, בשוק ההון ובהשקעות. איך קרה המעבר לספרות? "זה היה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה", הוא אומר. "התחלתי לכתוב כילד. כתבתי בזמן הלימודים ועברתי לניו יורק כדי לכתוב, אבל אז קיבלתי עבודה בהשקעות, ונשארתי בה. זו היתה עבודה נהדרת, ובמשך עשר שנים הפסקתי לכתוב. ואז חזרתי לזה. זה לא היה מעשה אמיץ או משהו כזה. בשוק ההון אתה לומד את העולם מהיבטים רבים, וזו עבודה מתגמלת מאוד. פשוט כתבתי פחות ספרים מסופרים אחרים בני גילי".

אתה מוטרד מהאפשרות שטראמפ ינצח בבחירות הקרובות?

"מוטרד זו מילה חזקה, אני בוודאי לא רוצה שזה יקרה. ועדיין מי שבוחרים בו הם אחוז משמעותי של אמריקאים שחושבים שהוא נכון עבורם. זה טיפשי ולא יעיל להגיד שהאנשים האלה נוראים. אתה חייב לקבל את העובדה שאם הם תומכים בו, אז משהו קורה במדינה שצריך להבין. הם חווים בעיות משמעותיות שהן כנראה לא הבעיות שלי - וזה יוצר כעס ופחד, אבל מתחת לכל זה יש בעיה שיש לפתור".