"אפילו עזה מקדימה אותנו באנרגיה מתחדשת"

העולם מתקדם לעבר אנרגיה מתחדשת?

״כן. שינויי האקלים מניעים את העולם לשם. אין לנו ברירה. גם אם לאנרגיות המתחדשות יש בעיות משל עצמן, הנזק של האנרגיה הפוסילית – פחם, נפט וגז, התורמת הגדולה ביותר להצטברות גזי החממה באטמוספירה והיווצרותו של משבר אקלימי חמור, מחייב שינוי כיוון. היום גם הרבה יותר זול לייצר חשמל באנרגיה סולארית וגם ברוח מאשר בדלקים פוסיליים. כמובן שישנן עלויות הקמה ותחזוקה לכל מתקן, אבל לא משלמים על הדלק, והמחיר לא תלוי באותן תנודות כמו בשווקי הנפט, הגז והפחם, כמו מה שראינו בעקבות המלחמה באוקראינה. העולם לא יעבור בקרוב ל־100% מתחדשות אבל הן יתפסו נתח משמעותי״.

מה המצב בישראל?

״זה די מדהים. אנחנו בחזית פיתוח הטכנולוגיות בתחומים האלו, אבל לא בחזית היישום. פחות מ־10% מהחשמל בישראל מיוצר באנרגיה מתחדשת. לישראל יש יעדים שקשה לכנותם שאפתניים, היא לא עושה מספיק כדי להגיע אליהם והיא מפגרת אחרי מדינות שהיכולות שלהן נמוכות משלה, גם ב׳שכונה׳ שלנו. מטרידה אותי מאוד הידיעה שהממשלה מחלקת כל כך הרבה כסף לכל כך הרבה מטרות סקטוריאליות אבל לא למטרה הזו שמשפיעה על הקיום של כולנו. אם לא ישקיעו בגדול, זה פשוט לא יקרה. גם אם יש מודעות לכך שחייבים לעשות שינוי, בישראל יש הרבה חסמים מעכבים ואינטרסים כלכליים מתחרים. יש הרבה חברות של אנרגיה מתחדשת שהתייאשו מישראל ופועלות בהצלחה בחו״ל, שם קל יותר״.

פאנלים סולאריים על גג בית פרטי | צילום: גיל נזר

מה החסמים בישראל?

״אחד הדברים שחיבלו בתחילת הדרך זה היעדר האינטרס של חברת החשמל טרום הרפורמה. היא לא רצתה שיתחרו בה בייצור החשמל בתחנות הכוח הגדולות. ואז, ישראל מצאה מרבצי גז בים. פתאום התגלתה אלטרנטיבה שהביאה איתה אינטרסים כלכליים אדירים. ההשקעה בפיתוח משק הגז היתה תלויה בהבטחת האינטרסים הכלכליים של חברות הגז לאורך שנים, וזה מתנגש מול האינטרסים של הקמת תשתיות סולאריות. גילוי מאגרי הגז תרם להרדמת ועיכוב הנושא. יש חסמים רבים נוספים במיוחד בכל הקשור ברגולציה סבוכה, איטית, סותרת ולא תמיד מתאימה או בצורך להתאמה של תשתיות החשמל הקיימות. אנרגיה מתחדשת מביאה איתה גם חדשנות טכנולוגית והרגולציה מתקשה לעקוב אחר הקצב שלה ולהתאים את עצמה. נדרש פיתוח מסיבי של רשת החשמל, והשקעות מדינה של עשרות מיליארדים כמו ברשת ההולכה״.

אתה מתמחה בגיאופוליטיקה. מה קורה אצל השכנות שלנו?

״אנחנו נמצאים באחד האזורים שמכונים ׳הוט ספוט׳ של שינויי אקלים. המצב באגן הים התיכון הוא קטסטרופלי מבחינת ההשלכות של משבר האקלים. מדינות ערב מסביבנו לא התקדמו יותר מדי, אבל חלקן מתקדמות מישראל למרות שרמת הפיתוח והעושר שלנו גדולה בהרבה. בירדן, מדינה מאוד ענייה שצריכה לייבא את כל האנרגיה שלה, יש יותר מ־20% של אנרגיה מתחדשת — בעיקר סולארי ורוח. במצרים יש ביקוש אדיר לחשמל ומצד שני מרבצי הגז הגדולים באגן הים התיכון. הם מייצרים בסה״כ יותר מ־12% במתחדשות. לבנון, מדינה שנמצאת במשבר אדיר בכל המובנים נמצאת גם במצוקת אנרגיה, והמצוקה שלה כל כך גדולה שהיא הייתה מוכנה להסדיר את הגבול הימי שלה עם ישראל ואולי תקנה גז בעקיפין מישראל דרך מצרים. האנרגיות המתחדשות שם הן באזור ה־6% אבל זה בגדילה. בסוריה המתחדשות הן במצב אפסי, אולי 3%".

מחקר מעניין שלך מסמן אזור מפתיע כסיפור הצלחה.

״הסיפור הכי מעורר השראה באזור הוא הסיפור של עזה. במחקר שעשיתי לפני שנתיים יחד עם ליעוז דוד ואיתי פישהנדלר הבנו שקורה משהו בעזה. לעזה יש מתקן ייצור חשמל מבוסס על דיזל שלא לא יכול לספק את כל צרכי התושבים, וכמה קווי חשמל ממצרים שהיום כבר לא פועלים. עיקר החשמל מגיע מישראל. ישראל התחייבה בזמנו לספק חשמל כל עוד העזתים משלמים אבל המצב הזה השתנה שנתיים אחרי ההתנתקות לאחר עליית החמאס. ישראל ממשיכה לספק חשמל, אבל מכניסה דלקים לתחנת הכוח בכמויות הומניטריות ולא לפי הביקושים של העזתים. התוצאה היא משבר חשמל מתמשך שמקרין על כל תחומי החיים. בהרבה מקומות בעזה בעשורים האחרונים היו לאנשים 4 שעות חשמל ביום.

״הבנו שאנשים התחילו להתקין פאנלים סולאריים על הגגות לשימוש עצמי. מאחר ומדובר באזור עימות, קשה לבדוק מה קורה שם, אז השתמשנו בחישה מרחוק וניתחנו תצלומי לווין על פני עשור. ראינו שב־2012 היו בעזה 12 אתרים סולאריים קטנים (פאנל בודד או מקבץ של פאנלים) באזור העיר עזה. שנתיים קדימה, הכמות הזו קפצה ל־84 ושנה אחרי זה כבר היו כמעט 600 אתרים, בכל האזורים העירוניים. ב־2018 ראינו למעלה מ־3,500 אתרים, וב־2019 המספרים הגיעו לכמעט 9000 אתרים. גידול מטורף. בחישובים שעשינו גילינו שהחשמל הסולארי בעזה ב־2019 מגיע ל־25% מהחשמל שמיוצר ברצועה. אני לא אופתע אם היום המספרים גבוהים משמעותית.

״ניסינו להבין למה זה מתרחש בעזה ולא במקומות אחרים. מצאנו שהדבר הכי משמעותי הוא שאחרי תקופות של לחימה מסיבית בעזה יש קפיצה בהתקנה של פאנלים סולאריים, בשל המשבר הגיאו פוליטי. יש כאן מהפכת אנרגיה מתחדשת שהתרחשה באופן פרדוקסלי בגלל הקונפליקט מולנו. בגדה המערבית זה סיפור אחר. במחקר שביצעתי עם אושרי מצווה בן־יאיר ואיתי פישהנדלר בחנו את הפרוטוקולים של ועדות התכנון וראיינו את הצדדים המעורבים, וגילינו משהו מאוד מעניין: ברוב המקרים מה שמפיל את הבקשות של הפלסטינים להקמת אתרים סולאריים אלו טיעונים ביטחוניים של ישראל. בקשות לא מאושרות לאורך שנים ארוכות, וכשיש אתרים שקמים בשטח, ישראל הורסת אותם. בשונה מרצועת עזה, בגדה המערבית הסכסוך הוא על הקרקע, ויהודים באזור מקבלים יותר היתרים. אומרים שאיפה שיש חשמל יש ריבונות, אולי זה חלק מהסיפור של למה התחום תקוע בגדה.

״גם בפזורה הבדואית אנחנו רואים תהליך מעניין. אין היום כמעט מאהל בלי פאנלים סולריים, בגלל שישראל לא מכירה בכפרים ולא מספקת להם תשתיות. הם מייצרים חשמל וצורכים אותו מיידית — בישראל זה בניגוד לחוק כי חייבים למכור לרשת. אנשים מצליחים להיות אוטונומיים מבחינה חשמלית ולהחליף גנרטורים מזהמים של דיזל. זה משדרג להם את איכות החיים: מפחית זיהום אוויר קטלני וגם את התלות בדלקים יקרים. ולמרות זאת, כל הבדואים שראיינתי היו שמחים להתחבר לרשת החשמל אם יכלו״.

בארה״ב הממשלה משקיעה מיליארדים במעבר לאנרגיה מתחדשת, גם אירופה וסין. אלו מדינות חזקות, אבל יש גם מדינות עניות יותר שמצליחות להניע תהליכים.

״מדינה שמסתמנת כסיפור הצלחה היא דווקא וייטנאם. היא מייצרת 40% מהחשמל באנרגיה מתחדשת ורצה קדימה. התיאבון שלהם למתחדשות גדול ומרשים, למרות שיש לווייטנאם מרבצי פחם ונפט. גם מרוקו, שלה יותר מ־20% של חשמל מאנרגיה מתחדשת. הם מקימים בסהרה חוות רוח וסולארי ענקית שתספק חשמל ל־7 מיליון בתים בבריטניה באמצעות כבלים תת ימיים״.

ישראל וירדן חתמו על מזכר הבנות לפיו ישראל תספק לירדן מים מותפלים, ובתמורה האמירתים יקימו בירדן שדה סולארי ממנו יוזרם חשמל לישראל. זאת התקווה המקומית להשגת יעדי המתחדשות — 30% עד סוף העשור.

״אני סקפטי לגבי זה. כרגע השדה הזה לא קורם עור וגידים. הוא רק הסכם הבנות, והסכמי הבנות יש בשפע. כשאני מסתכל על הגיאופוליטיקה של האנרגיה אני רואה כמה קשה לעשות שיתופי פעולה כאלו בין מדינות שהיו ביניהן סכסוכים. ישראל כבר ניסתה לא מעט פעמים בעבר להתחבר לרשתות חשמל של מדינות אחרות וזה נכשל. ניסו למשל לחבר את אילת, עקבה וטאבה, אבל יזמים שרצו לעשות את זה הסבירו שאי אפשר לחשב את רכיב הסיכון הגיאופוליטי והפרויקטים נפלו. גם במקומות אחרים בעולם רעיונות כאלו לא תמיד צלחו. היה ניסיון לפרויקט דומה במרוקו - למכור חשמל לספרד ולצרפת. בסוף הן לא רצו את התלות ההדדית הזו כי בין המדינות יש משקעים, חשדנות וסכסוכים מתמשכים כמו שתי המובלעות הספרדיות בתוך מרוקו. בשנים האחרונות אנחנו רואים שאפילו מדינה כמו נורבגיה, שמייצרת למעלה מ־100% מהחשמל מאנרגיה מתחדשת, מדברת על ׳ריבונות חשמל' כשהאיחוד האירופי רוצה לקנות ממנה אנרגיה מתחדשת.

״במשק הגז אנחנו רואים משהו דומה. לחברות הישראליות יש אינטרס אדיר לייצר את הגז לאירופה. אנחנו לא מוכנים לעשות צינור גז דרך טורקיה למרות הרצון הטורקי בגלל המשקעים מולם. לכן חושבים לעשות צינור שאין לו תקדים בעולם מבחינה הנדסית ומבחינה כלכלית — האיסטמד. זה פרויקט שאני לא מאמין שיש לו היתכנות. מבחינה כלכלית הוא מאוד יקר, ועד שיסיימו להקים אותו, אירופה תצטרך הרבה פחות גז כי היא רצה קדימה עם המתחדשות״.

אחת הטענות בשנים האחרונות היא שאנרגיה המתחדשת יכולה לצמצם סכסוכים גיאופוליטיים. פוטין למשל ניתק את ׳צינור החמצן׳ של אירופה והשתמש במשאבים פוסיליים כנשק.

״אנחנו תלויים באנרגיה לכל דבר ולכן יש לה תפקיד גדול בגיאופוליטיקה. המעבר למתחדשות מעלה את השאלה מה יקרה הלאה. אנחנו רוצים לחשוב שאם כל מדינה יכולה להיות עצמאית אנרגטית, אולי העוקץ של האנרגיה כנשק ילך ויקהה. מכיוון שאנחנו עדיין לא בעולם שבו מתחדשות הן דומיננטיות, קשה מאוד להעריך מה יקרה. למרות זאת, אנחנו כבר מזהים דברים שמערערים את המחשבה שמעבר לאנרגיות מתחדשות יביא לגיאופוליטיקה חדשה. למשל, אנחנו רואים את הקשיים להקים טורבינות רוח בים סין הדרומי, ואת האיומים עליהן למשל מצד סין או את האיומים שהן יוצרות לתעבורה הימית ולדיג. הדברים הללו מעוררים מחלוקות רציניות בין המדינות השונות באזור לבין סין. קשה להגן על המרחב הימי ולמדינות יש הרבה סכסוכים על קביעת גבולות ימיים. טריטוריה עדיין משחקת תפקיד חשוב מאוד״.

האנרגיה המתחדשת יוצרת עולם אנרגיה מבוזר, לכן אמורים להיות לה יתרונות במצב כזה.

״נכון, הביזוריות מגדילה את השרידות ומקטינה את פגיעות מערכת החשמל. אם פוגעים בשדה סולארי במלחמה אז זה לא משתק את כל המדינה. אבל לא הכל ירוק, ומתחדשות אינן תרופת פלא שתפתור את כל הבעיות הגיאופוליטיות. גם לשינוי המשקל של המדינות שהיום שולטות על ה׳שיבר׳ של הגז והנפט יכולה להיות משמעות. חלק ניכר מההכנסות של מדינות המפרץ למשל נסמך על ייצוא של משאבי טבע. אם ההכנסות ירדו תהיה להן אולי פחות השפעה גלובלית, אבל הן יכולות להתערער פנימית. אם רוסיה תתחיל להתפרק זה גם משהו שיערער את היציבות האזורית. אנחנו רואים שמדינות המפרץ מבינות שצריך לשנות את המנגינה ומשקיעות היום יותר במתחדשות במקביל להפקה של גז ונפט. בניגוד לרוסיה, אלו מדינות שבהן המדינה היא ׳עסק משפחתי׳, ויש אינטרס שגם הילדים יישארו בשלטון לאורך שנים. רוסיה נשלטת על ידי מישהו שמבחינתו אחריו המבול, אז בואו ניקח כמה שאפשר היום.

״כדאי לזכור שגם העולם של המתחדשות תלוי במשאבי טבע נדירים כמו קובלט, סיליקון וליתיום. זה מחזיר אותנו למצב דומה לזה של הנפט והגז כי גם פה המשאבים האלו לא מחולקים בצורה מאוזנת בעולם. אנחנו רואים למשל שהסינים אומרים שהם יטילו מגבלות יצוא על סיליקון, זה גם יכול להיות נשק גיאופוליטי. אנחנו רואים שכריית קובלט מובילה לעבדות בקונגו. אנחנו עדיין תלויים במחצבים, גם בעולם של מתחדשות. לא הצלחנו לצאת מזה. זה לא מקרי למשל שבישראל התחילו לגנוב אגזוזים של מכוניות, כי יש בהן קובלט״.