מיכל פרנק. צילום: נמרוד גליקמן
ריאיון
"חובתנו המוסרית לשקם את העוטף"
מיכל פרנק, ראש מערך כלכלה ועסקים במינהלת תקומה מאמינה בעתיד הנגב המערבי • "חייבים להביא לשגשוג החבל" • "יש פה מאבקים משפטיים ותקציביים. צריך עכשיו סנגור — לכן אנחנו פה" • "הפכנו את תקומה למיני ממשלה" • היא סבורה שכוחה של המינהלת גדול יותר ממינוי כזה או אחר אך נחוץ לה מנהל קבוע, ומשוכנעת שלמרות שעבדה עם מרב מיכאלי היא לא מזוהה פוליטית
מיכל פרנק, ראש מערך כלכלה ועסקים במינהלת תקומה, איך הגעת לתפקיד הזה?
"אחרי ההלם של 7 באוקטובר עשיתי את מה שכולם עשו — הלכתי לסדר ארוחות, ולארוז ארגזים. כששמעתי ב־11 באוקטובר שמשה אדרי קיבל את המנדט להקמת המינהלת לשיקום העוטף, הבנתי ששם צריכים אותי. עבדתי עם אדרי כשהיה פרויקטור הקורונה, ואני מנכ"לית משרד התחבורה, ידעתי שהוא איש ביצוע עם מצפן במקום הנכון, הצעתי את שירותי וכמו עוד רבים בחודשים הראשונים זה היה בהתנדבות".
לפרנק 20 שנות ניסיון במגזר הציבורי ובמגזר השלישי. כששימשה סמנכ"ל במשרד ראש הממשלה היתה אחראית על שיקום הכרמל אחרי השריפה.
איך נראו הימים הראשונים של מינהלת תקומה?
"בימים הראשונים זה היה ממש כמו צו 8. היו פה הרבה אנשי צבא, ישיבות בהתחילו בשבע וחצי בבוקר ונמשכו עד אמצע הלילה. הדבר הראשון שהבנו הוא שצריך להוציא את המפונים מהמלונות. הבנו גם שצריך לתת להם מענים בתחום הרווחה ובתחומים רגשיים. אבל בעיקר הבנו שאנחנו צריכים לבנות ארגון, לייצר תורת לחימה, למפות את הבעיות, ליצור סדרי עדיפויות, ולהוציא החלטות ממשלה שיתנו לנו את הסמכויות הרלוונטיות ואת התקציבים והכלים".
עד כמה נחשפתם לנפגעי הטבח?
"בשלושת החודשים הראשונים היו לפחות שלוש ישיבות עם כל אחד מ־47 הישובים בחבל. שמענו המון סיפורים קורעי לב, יצרנו סדר וכללים, והרבה עבודה לא היתה במענה כללי, כי לא רצינו שאנשים יפלו בין הכיסאות, והיינו חייבים לפתור בעיות נקודתיות".
מה היו העקרונות שהובילו אתכם?
"אחד הלקחים המשמעותיים מאסונות אחרים בעולם הוא ששיקום מוצלח מגיע מלמטה, על ידי מעורבות של הקהילה ולא בהנחתה מהממשלה: אנשים מעורבים בעיצוב העתיד של עצמם. בנוסף, השיקום צריך לעטוף את כל תחומי החיים, להתחיל מהנפש, האדם, המשפחה והקהילה — מסגרות השייכות שנשברוצריך היה לבנות אמון, אחר כך לחזק את המועצות המקומיות ולתת מענים בתחומי החברה, החינוך, הכלכלה וכמובן החקלאות — כך את כל זרועות הממשלה, וזה הופך את תקומה למיני ממשלה".
אם זו עבודה של הממשלה, למה היה צריך את תקומה?
"המדינה נכנסה למשבר צבאי, כלכלי, בינלאומי, והשבר הגדול היה בעוטף עזה. היה גם משבר אמון, ולכן צריך יחידה של אנשים שזה מה שהם עושים, הם קשובים ומגשרים. כדי ליצור אמון, , שיקום וצמיחה צריך להביא תוצאות, ולהיות בעלי יושרה, להגיד את האמת: למה אנחנו מסוגלים ומה המגבלות. יש עוד המון עבודה כי משברים אישיים וקהילתיים יבואו וילכו ואנחנו צריכים להיות ערוכים וגמישים להתמודד עם זה גם בעוד שנתיים ושלוש. יש גם מאבקים משפטיים, ומאבקים תקציביים והעוגה עכשיו התכווצה החבל צריך עכשיו סנגור — לכן צריך אותנו, יחידה שלא תשכח את המשימה".
למינהלת יש תקציב של 19 מיליארד שקל, מדוע שיקום החבל ותושביו כל כך חשובים, ודורש כל כך הרבה משאבים?
"יש לנו חובה מוסרית כלפי האזרחים והתושבים של עוטף עזה, ואז יש לנו חובה אסטרטגית כלפי מדינת ישראל ליישב ולהביא לשגשוג החבל הזה. אני חושבת שכולנו קיבלנו פרספקטיבה חדשה בנוגע למשמעות של המושג 'עד התלם האחרון'".
"חשש לעימות פוליטי"
התקציב של התחום של פרנק , כלכלה ועסקים, הוא 2.4 מיליארד שקל על פני חמש שנים. ובתקציב תקומה יש 5 מיליארד שקל שמיועדים לצמיחה. אולם העברתם הוקפאה משום שהיא מותנית בכך שהממשלה תסמן את גבולות חבל תקומה, אחרת אי אפשר לספק נימוק משפטי להשקעה עודפת באזור כזה והעדפתו על פני אחר. נתיבות ואופקים דורשות ליהנות מההשקעות בחבל תקומה, וראש הממשלה חושש מעימות פוליטי עם ראשי הערים ולכן לא מקבל החלטה בנושא.
כמה מתוך התקציב המוקפא אמור להגיע אליך?
"בתקציב שלי יש מעל מיליארד שקל שמיועדים לצמיחה. הם נחוצים מאוד לפיתוח העתידי של האזור, לכן אנחנו ממשיכים להתעקש ולעמוד על זה שהתקציבים יופשרו".
גם לפני הטבח, הנגב המערבי ספג הרבה מהלומות. האנשים שאת פוגשת עוד אופטיימים?
"אי אפשר להגזים בעוצמות של אנשי העוטף, בחלוציות שלהם ובקהילתיות שלהם. זה מדהים שהם חיים שם, אני רוצה להגיד בענווה שאני לא יודעת אם אני ורוב חברי הינו מסוגלים לעשות את ההקרבה הזאת ולחיות באיום ביטחוני מתמיד במשך כמעט שני עשורים".
הם יחזרו?
"הם חוזרים כי זה אותו גרעין של מחויבות ומסירות וקשר לקהילה שלהם ולאדמה שלהם. והממשלה צריכה לעשות הכל כדי לאפשר להם חיים משגשגים. לאנשים האלה יש זכות לביטחון, לנגישות, להגשמה עצמית, לחינוך, לתרבות וגם לפריחה כלכלית".
אילו אתגרים מאפיינים את תחום האחריות שלך?
"באבחה אחת הוקפאה הפעילות הכלכלית בחבל. העובדים פונו למקום רחוק אחרי טראומה מאוד קשה וחלקם מרגישים שהם לא מסוגלים לעבוד. גם העובדים הזרים עברו את הטבח, ועובדים עזתים הפסיקו להגיע. אז פתאום יש לנו משבר הון אנושי עמוק אז הלקוחות שלך מתחילים לחפש ספקים אלטרנטיביים, ומה לעשות, הם גם מוציאים ואז איך אתה משקם מחדש את נתח השוק שאיבדת ומושך מחדש את העובדים?".
איך אתם מתמודדים עם זה?
"הפתרון המיידי שיצרנו יחד עם משרדי האוצר, העבודה, הכלכלה, וביטוח לאומי זו רשת ביטחון כלכלית. כך קנינו לאנשים את השקט שהם צריכים כדי לא לדאוג מה תהיה הפרנסה שלהם. כדי לשמור על רציפות תעסוקתית ולעודד אנשים לחזור למעגל העבודה בנינו עם האוצר וביטוח לאומי מענקי חזרה לעבודה.
"אנשים קיבלו מביטוח לאומי 3,000 שקל בחודש למשך כמה חודשים, זה כאילו תוספת נטו לשכר, והארכנו את המענקים מתקופה לתקופה צריך להבין שפתאום יש עובדים שביום אחד חרב עולמם, והם סובלים מטראומה, לכן אנחנו מטפלים היום גם במסוגלות התעסוקתית, האפשרות להיחלץ מהפוסט טראומה ולהיות יצרני בעבודה במקביל אנחנו מפתחים פלטפורמה של רכזי תעסוקה קהילתיים. בעיקר עבור המושבים והקיבוצים שעדיין מפונים, והם ייצרו פתרונות לאינדיבידואלים וברמה הקבוצתית, כגון הכשרות, השמות והכוונה מקצועית. בנוסף, הוצאנו קול קורא שבמסגרתו המדינה תיתן 50% מההשקעה הנדרשת בעסקים שנפגעו. כרגע סך ההשקעה הוא 70 מיליון שקל, ואנחנו כבר דנים בבקשות שהוגשו".
היה ביקוש למענקים האלה?
"יש מאות בקשות בסכום מצטבר גבוה יותר מאשר התקציב שיש לנו כרגע. זה שימח אותי בצורה יוצאת דופן כמובן, כי זה אומר שאנשים מתכוונים להשקיע בעסק שלהם הרי על כל שקל שהמדינה שמה, הם גם צריכים לשים שקל. ערב המלחמה היו כאן עסקים, בעיקר בתחום התעשייה, שהיו בדיונים עם משקיעים, ואחרי 7 באוקטובר המשקיעים נעלמו. אנחנו רוצים להחזיר אותם, שירצו להשקיע בחבל ואנחנו כאן כדי להפחית את הסיכון של המשקיעים. אז המדינה לוקחת מחצית מהסיכון, והיינו רוצים לראות גם את המוסדיים או הבנקים ומשקיעים אחרים"
איך היית מגדירה שנה אחרי את הפעילות העסקית?
"נקודת השינוי הגדולה היתה במרץ, כאשר מרבית תושבי החבל ושדרות, יכלו לחזור הביתה. עבור הרבה מאוד עסקים שנתנו שירות זו היתה בשורה חיובית, משום שבבת אחת אחת הלקוחות שלהם חזרו. העסקים עדיין לא חזרו לאותם מחזורים שהיו ערב המלחמה, אבל הם בהחלט חזרו לפעול. מנתוני מע"מ אנחנו יודעים שעם פרוץ המלחמה היתה ירידה של 80% במחזורים. הפעילות העסקית הולכת ומצמצמת באופן משמעותי את הפער, אך עדיין נמוכה מאוד משאר חלקי הארץ".
תוכנית החומש של תקומה כולל השקעה של מאות מיליוני שקלים באנרגיה סולארית, מדוע?
"זה תחום שמאוד מתקדם בעוטף עזה, והוא חשוב למדינה במאקרו, וחשוב כמקור הכנסה לישובים ולקהילות. יש הרבה מאוד שדות סולאריים וגם הרבה מאוד מהגגות מרושתים בפאנלים סולאריים. אבל אחת הבעיות שהתושבים הציפו היא השאלה מדוע למרות שהם מייצרים חשמל הם נאלצו לשבת בחושך בעת חירום. הבנו שהביטחון האנרגטי משפיע על תחושת הביטחון האישי של התושבים. כדי לשפר זאת צריך ליצור מערכת של אגירת חשמל. זו טכנולוגיה קיימת, אבל היא עוד לא כלכלית. ועל זה אנחנו עובדים.
"אנחנו מציעים סבסוד שיאפשר להפוך פרויקט של אגירת חשמל לכלכלי. פורסם קול קורא שמציע מעניקים בסך מצטבר של 35 מיליון שקל השנה ובסך הכל עד 300 מיליון שקל בחמש שנים. בשלב ראשון נשקיע בפרויקטי דגל 500 אלף שקל לישוב ועד מיליון למועצה. בסופו של דבר ההשקעות האלה יאפשרו לאגור חשמל שמיוצר בשעות היום ולמכור אותו לרשת בשעות השיא בערב".
"בשביל משילות צריך מדיניות"
למרות כל העשייה הזאת משה אדרי ראש המינהלת פרש, וכעת היא מתנהלת ללא מנכ"ל קבוע. כשפרנק נשאלת על כך היא משיבה ש"המינהלת מורכבת מצוות של מקצוענים בעלי ניסיון עשיר בעבודת ממשלה והבנה של הצרכים של תושבי החבל. בזכות מחויבות עמוקה למשימה אנחנו גם עובדים מצוין ביחד וממשיכים בכל הכוח. בוודאי שכל גוף לאורך זמן צריך מנהל קבוע ואני מקווה שימונה בקרוב".
כיצד היית מגדירה את העבודה מול משרד ראש הממשלה?
"המינהלת מנוהלת על ידי מנכ״ל ראש הממשלה כממלא מקום, בנוסף לתפקידו, וגם לכך יש יתרונות בקבלת ההחלטות".
מנכ"לים של משרדים ממשלתיים הם אנשי אמון של השרים ולכן נחשדים כאנשים פוליטיים הדבר הזה בולט במיוחד בממשלה הזו. היית מנכ"לית משרד התחבורה תחת השרה מרב מיכאלי לכן טבעי שיחשדו בנטיותיך הפוליטיות. האם החשד הזה מוצדק?
"לא היתה ביני לבין מרב מיכאלי הכרות מוקדמת. אני לא אדם פוליטי ולא הייתי אדם פוליטי לאורך כל הקריירה שלי, שירתי תחת ממשלות שונות וגם תחת ראש הממשלה הנוכחי. מיכאלי חיפשה מנכ"לית למשרד התחבורה וראיינה מספר לא קטן של נשים מוכשרות, ובסוף הגיעה אלי — הצעה שאי אפשר לסרב לה. כל איש ציבור בכיר שואף להיות מנכ"ל משרד ממשלתי, בוודאי במשרד התחבורה, שחולש על עולם מרתק, משמעותי, משפיע מאוד על חיי היומיום של התושבים ועל הכלכלה. זו היתה תקופה מרתקת והשתדלנו להניח תשתית לשינויים מאוד משמעותיים, וקיבלתי הרבה מקום לעשות עבודה.
"בשביל משילות וכדי ליישם מדיניות, צריך שתהיה מדיניות ברורה, וזה תפקידם של נבחרי ציבור. אבל צריך את היכולת לבצע אותה וזה מנגנון מורכב מבחינה מקצועית, מורכב ארגונית וגם, כמובן ציבורית ופוליטית. ואני מאמינה שאנשי המקצוע שיודעים לתמרן בהצלחה בין כל אלה יכולים להביא תוצאות".
הרבה דברים שעשית במשרד התחבורה נעלמו עם כניסתה של מירי רגב למשרד, למשל הרפורמה בתעריפי תחבורה ציבורית, והבכירים שפוטור, מה דעתך על כך?
"בצד החיובי, אני חושבת שהקדנציה שהייתי שותפה לה במשרד שינתה את הווקטור של השיח התחבורתי לעולם. זאת אומרת, ההבנה שמערכת הסעת המונים היא פתרון ארוך הטווח לפקקים. ובאמת היתה הסטה של כל המנגנון, ובהתאם לזה גם הבאנו את התקציבים הגדולים מאוד לתשתיות ולכל מה שנדרש מבחינת מסופים ונתיבי תחבורה ציבורית ואוטובוסים חשמליים והשקעה מאוד משמעותית בתוספות שירות, וכמובן ברכבת הקלה ובמטרו. כל הדבר הזה, בסופו של דבר, נשאר. זו החותמת שאני מרגישה שהשארתי.
מינהלת תקומה הוקמה לחמש שנים, מה את רוצים לראות שם בתום התקופה הזו?
"שיהיה קשה למצוא מגרשים לבנייה בעוטף עזה ובשדרות, שתהיה כאן השקעה באיכות חיים והנגשה של הזדמנויות לתושבי החבל, השקעות משמעותיות בחינוך, ביצירת מוקדי מצוינות, במבני ציבור ובאיכות הסביבה. בשנים האחרונות החקלאות בחבל סבלה מתת השקעה, כעת יהיו כאן השקעות מסיביות. לא נראו אי פעם השקעות בסדרי גודל כאלה בחקלאות, ואני מקווה שהחבל יהיה דוגמה ומופת לחקלאות מתקדמת ולאוטומציה.
"אני לא יודעת אם כל הדברים האלה יקרו בעוד חמש או עשר שנים, אבל אני מאמינה שזה בר השגה, אני רואה את העוצמות של האנשים שחיים כאן. אנחנו לא מחפשים תודה כי לא מגיע לנו תודה. אחרי מה שהתושבים האלה עברו שם, לא צריך לצפות מהם לשום דבר חוץ מאשר לנסות ולהשיג בשביל עצמם את העתיד הכי טוב שהם יכולים — ואנחנו שמחים להיות חלק מהתיקון הזה".