קריית ים: מאות דיירים של גב־ים בסכנת פינוי

דו"ח הרבעון הראשון של 2024 של גב־ים, שהתפרסם במאי, מעיד על מגמה ברורה של התרחבות בתחומי הפעילות של חברת הנדל"ן המניב מבנייה לתעסוקה לבנייה למגורים. הפרויקט הגדול ביותר שהחברה מתכננת בימים אלה הוא בקריית ים, שהוקמה לפני כ־85 שנה על ידי גב־ים, כמיזם ששילב חזון התיישבותי וכלכלי. מה שפחות גלוי הוא שמדובר בפרויקט התחדשות עירונית שיאלץ מאות משפחות לעזוב את בתיהן, אחרי כמעט 100 שנה.

הקרקע שעליה הוקמה העיר קריית ים נקנתה בסוף שנות ה־20 של המאה הקודמת בידי East Palestine Cooperation וקק"ל. שתי החברות החלו בייבוש הביצות והאזור חולק לאזורי מגורים, תעשייה וחקלאות. בשנת 1939 רכשה גב־ים חלק מהאזור והחלה בבניית השכונה הראשונה, לימים קריית ים א’. אחרי מלחמת העצמאות הוקמו שכונות שקיבלו את השמות קריית ים ב’, ג’ וד’, ובהן שוכנו בעיקר עולים חדשים.

מרבית פרויקטי התחדשות השיכונים בארץ מוקמים על אדמת מדינה (בניהול רשות מקרקעי ישראל - רמ"י). עם זאת, במקרה של קריית ים המצב קצת שונה, שכן בעלת הקרקע במקרה של כ־200 דירות היא חברת גב־ים. חלקן ממוקמות במבני "רביעיות" וחלקן בבתים דו־משפחתיים. בשונה ממקומות אחרים, לא מדובר במתחם אחד. הדירות השייכות לחברה מפוזרות בכמה שכונות בעיר. בימים אלה מקדמת גב־ים הכנת תב"ע (תוכנית בינוי עיר) להתחדשות עירונית, המציעה בינוי של 2,500 יחידות דיור. התוכנית שהקו הכחול שלה (כלומר, גבולותיה) עדיין לא ברור, טרם נחשפה לציבור. המשמעות עבור הדיירים עלולה להיות שבעוד כ־15 שנה לא יחודש הסכם החכירה שלהם והם יאבדו את בתיהם, או שבמסגרת תוכנית ההתחדשות הם ייאלצו לעזוב את בתיהם, בעיקר בתי קרקע דו־קומתיים, בתמורה לדירות במגדלים במיקומים אחרים.

מערכת היחסים של גב־ים והדיירים בקריית ים התנהלה במשך שנים על מי מנוחות, אך הפכה לאחרונה למורכבת. ב־2017 הגישה אלינור זאבי, תושבת העיר, תביעה נגד החברה, שבה זכתה. הטענה שלה היתה כי גב־ים גובה, בהתאם להסכמי החכירה, דמי היתר. ואולם, בעוד על פי סעיף 4(ז) להסכמי החכירה, היא אמורה לעשות שימוש בלא פחות מ־50% מדמי ההיתר שהיא גובה "לצורכי השקעה במפעלים שתועלתם לציבור... וכן לצרכים ציבוריים אחרים בשטח הנ"ל או בחלק אשר הרכוש המושכר נמצא בו כפי שהחברה תמצא למתאים", הרי בפועל היא לא מקיימת התחייבות זו, ומותירה את מלוא דמי ההיתר בידיה. שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יגאל גריל, החליט לקבל את התביעה של זאבי וקבע שגב־ים תשלם סכום של 130 אלף שקל למתנ"ס דורות בקריית ים.

בפגישה עם נציגות של דיירים החוכרים את הקרקע מגב־ים מתגלה מורכבות מערכת היחסים עם החברה. לני אייזנברג, שאחותה מתגוררת זה 20 שנה ברחוב ביאליק, מספרת שניהלה מו"מ לרכישת בית ברחוב, אך בנסח הטאבו היה רשום שהבית, בבעלות גב־ים, לא ניתן להורשה או להעברה. מאז העסקה בהקפאה. לדבריה, "נאמר למוכרים שאם אקנה את הבית בתוך 19 שנה אצטרך לתת את הבית לגב־ים, ללא פיצוי". מה שמניע אותה לפעול כעת הוא שגם אחותה, בת 61, תצטרך לפנות את ביתה. "כשעשינו תוספות בנייה, גב־ים גבו 2% דמי הסכמה, ולא אמרו לנו שנצטרך לפנות את הבית".

יוסי ירדני, יליד קריית ים ב', בן 71, מספר שלפני 35 שנה קנה ברחוב אחד העם דירת קרקע ובה הוא מתגורר. לפני שבע שנים קנה לבת שלו דירה נוספת ועליה שילם 1.5 מיליון שקל: "במחיר הזה הייתי יכול לקנות שלוש דירות בבלוק קריית ביאליק. אנחנו גרים בבתים האלה וזו צורת החיים שלנו. לפני שנה אבא שלי נפטר ונשארנו עם שתי דירות בקריית ים ב'. הלכתי לחברת גב־ים עם אח שלי ונפגשנו עם הסמנכ"ל לענייני כספים. רצינו להעביר את הבית עלינו, אך הוא אמר לנו שהם לא מוכרים. הוא אמר לנו שיש להם תוכניות, יחד עם העירייה, לעשות במקום התחדשות עירונית. הלכתי לראש העיר וניסיתי לברר מה קורה והוא אמר שהוא בכלל לא הסכים לפינוי. אני באופן עקרוני, בכלל לא רוצה איתם מו"מ. אין על מה לדבר. אנחנו רוצים שיעזבו אותנו וייתנו לנו לגור בבתים". לדבריו, זה נכון שבחוזה המכירה שלו כתוב שהוא תקף ל־99 שנה, אך הוא היה בטוח, שכמו במקרה של בתים שבהם הקרקע בבעלות רמ"י, או קק"ל, ניתן יהיה להאריך את החוזה.

מור לוי יצחק, יליד קריית ים, בן 70, מספר שקנה בית ברחוב פרישמן לפני 20 שנה: "אני אלמן עם שני ילדים. הבית שלי היה חירבה ועשיתי את התהליך המקובל. אישרו לי, כולל תשלום דמי השבחה, לבנות בית בגודל 200 מ"ר. הבית הזה הוא כל מה שיש לי. הירושה של הילדים שלי. הבית שלי הוא חצי מדו־משפחתי. מישהו שקנה את החצי השני הרס את הבית והגיש תוכניות שאושרו על ידי הוועדה המקומית. אבל גב־ים אמרו לו שהם לא מאשרים לו לבנות. הוא שילם על הקרקע 1.6 מיליון שקל והוסיף עוד 200 אלף שקל על ההריסה והבנייה. המטרה שלנו היא לא להיכנס לוויכוחים או למו"מ. זה לא נורמלי. לא יזרקו פה מאות תושבים לים. אני רוצה לקנות בכסף את השטח, לפני שבע שנים זה עוד היה אפשרי".

בחברת גב־ים התעקשו להעביר לכלכליסט תגובה די לקונית, שלא מלמדת הרבה על הצפוי לדיירים הוותיקים: "כחלק מהאינטרס הלאומי של פיתוח מתחמי התחדשות עירונית, גב־ים הקדימה את המאוחר, והיא פועלת בשנתיים האחרונות, ביחד עם הרשות המקומית, לתכנון ורישוי תוכנית פינוי בינוי, לרווחת קריית ים כולה. בכוונת גב־ים להקים שכונת מגורים חדשה ומפותחת, עם שטחי ציבור נרחבים. כל זאת, על מנת לוודא שבתום תקופת החכירה האמורה, לא זו בלבד שהדיירים ימשיכו להחזיק בנכס שלהם, אלא בנכס מושבח". גב־ים הבהירו כי "הכוונה היא שמי שישתתף בפינוי בינוי - יישאר בנכס שלו". לשאלת כלכליסט אם מי שלא ישתף פעולה ייאלץ לעזוב את ביתו ענו: "מדובר בעוד 20 שנה ויש עוד זמן לדון בזה".

התגובה מעיריית קריית ים מלמדת שגב־ים אינה מתואמת איתה. דניאל פלג, מנהל המינהלת להתחדשות עירונית בקריית ים, מסר לכלכליסט כי "היות שמדובר בנושא שככל הנראה יידון עוד רבות, אין בשלב זה ודאות לתנאים המאפשרים קידום פרויקט באזור. במקביל להתחדשות העיר, אנו שואפים לשמור על מרקם עירוני מאוזן. בטרם התקדמות התכנון, המינהלת מובילה את הסדרת ההתנהלות החברתית במתחם ובמיוחד שיח פתוח מול כלל הדיירים בשכונה".

שמאי המקרקעין והמשפטן ד"ר אסף גסטפרוינד מסביר שהסיטואציה בקריית ים דומה מאוד למה שקורה בימים אלה עם אדמות הכנסייה בירושלים, שם יש איום בפינוי של מאות בעלי דירות בשכונת רחביה וטלביה, או עם קרקעות שבבעלות העיריות חיפה ותל אביב. לדבריו, "זו לא סיטואציה ייחודית. בעיקרון, אם יש חוזה חכירה ל־99 שנה, מותר לבעל הקרקע לפנות את הדיירים. ברמ"י יש מדיניות חידושים ובעל הקרקע יודע אם ובאלה תנאים היא תחודש. אין לי ספק שלו היה מדובר רק בבניין בודד היו מפנים אותו. מצד שני, קשה לי לראות איך גב־ים מפנה מאות אנשים מבתיהם. אני מניח שיגיעו איתם להסדר פשרה".