למה הנת"צים במדינת ישראל ריקים?

בעולם יש מושג שנקרא Urban Mobility, שפירושו ניידות עירונית. המושג מתייחס לשאלה איך עיר צריכה להיראות בהיבט התחבורתי, החברתי, הסוציולוגי והכלכלי, באופן שישרת את התושבים.

אם נסתכל על אמצעי תחבורה פרטי מול ציבורי, נגלה מיד שתחבורה ציבורית היא כלי יעיל לצמצום תאונות הדרכים. בנוסף, היא בטוחה, מהירה, זולה, נוחה, יעילה וידידותית לסביבה כי צורכת פחות שטח ביחס לכמות הנוסעים. ניתן לנסוע ליעד ולעבוד בזמן הנסיעה על המחשב, לקרוא, לכתוב או להתכונן לפגישה. מאפשרת לניצול יעיל של המשאב החשוב ביותר שלנו – הזמן.

אלא שכל זה נכון רק כאשר תחבורה ציבורית נוסעת על נתיב בכביש או במסילה בנתיב תחבורה ציבורית ייעודי (נת"צ). בעבר היינו יוצאים ב-09:00 בבוקר כדי לעקוף את הפקקים. היום, לא משנה מתי נצא, ניתקע בפקק. בעולם התכנון העירוני, ישראל במצב קרוב ל"גריד לוק" (Gridlock), שזה מצב שאי אפשר לזוז בו לשום מקום.

למצב הגודש בכבישים בישראל יש עלויות כלכליות, סביבתיות בריאותיות ונפשיות כבדות. לדוגמא, בשנת 2015 נאמדו העלויות הכלכליות של הגודש בכבישים בישראל ב 15 מיליארד שקל בשנה, וזאת בשל אובדן שעות עבודה, השקעות בליקויי תשתיות ובלאי וזיהום אויר.

בנוסף לאלו, יש עלויות שקשה לאמוד אותן ברמה הנפשית והבריאותית אך הן לא סמויות מהעין, אנו יודעים עליהן, אך לא תמיד נוכל לקשור את המחלות ותופעות הלוואי הבריאותיות והנפשיות ללחץ בכבישים ולזיהום האויר. עם זאת, קשר סיבתי חייב הוכחה אמפירית ולא יכול להישען על אינטואיציה.

הפתרון העיקרי לבעיות הללו שנגרמות מהגודש בכבישים הוא שיפור וייעול התחבורה באופן כזה שישדר למשתמשי הדרך כדאיות ומתן עדיפות על פני שימוש ברכב הפרטי. בהקשר זה, לא פעם אני שומע מתלמידים שלי בהרצאות בנושא הסדרי תנועה כי היו מעדיפים להגיע לימי הלימודים בקורס עם רכבת או אוטובוס אם היו יודעים שיש תחבורה ציבורית טובה.

אז למה לא יורדים מהרכב הפרטי לתחבורה הציבורית?

התשובה היא אמון הנסעים. אם תיסעו בנת"צים הבין עירוניים, תראו שהם ריקים ברובם, לא כי אין תחבורה ציבורית. אלא, משום שהתחבורה הציבורית מתעכבת בעומס התנועה בתוך העיר. לתחבורה הציבורית אין שום דרכי יציאה מהירות משכונות המגורים למרחב הבין עירוני.

דרושים בעלי חזון ואומץ לב ציבורי, מה שנדרש כאן הוא מקבלי החלטות בעלי חזון ואומץ לב ציבורי להקצאת נת"צים בערים.

אומץ הלב הוא לעמוד מול לובי בעלי הרכב הפרטי והחזון הוא להתבונן מחדש על מטרת התחבורה בכלל והתחבורה הציבורית בפרט.

הקצאת תחבורה ציבורית צריכה להיות בכמה היבטים: נת"צים בערים עם הגבלת מהירות עד 30 קמ"ש, כי נסיעה איטית עד 30 קמ"ש בעיר על נת"צ, מהירה יותר מהרכב הפרטי.

רמת שירות גבוהה - צל בתחנות אוטובוס, מרחק התחנה מהצומת, מעבר חציה ארוך שלוקח המון זמן לחצות, תכנון נת"צים כך שהנובעים יצאו מהאוטובוס היישר למדרכה, ביטול ריבוי קווים על אותו רחוב, קו אחד שנוסע בכל רחוב וניפגש עם הקו היחיד שנוסע בכל רחוב שחוצה אותו.

מיתוג - התחבורה הציבורית אינה שייכת לעניים. היא זמינה, מהירה, חסכונית, יעילה, נוחה ולא שייכת רק למי שלא יכול להחזיק רכב פרטי ולמי שאין לו רישיון נהיגה.

אבי יקואל (MA) הוא יועץ בטיחות בתנועה מומחה בניידות עירונית ואינג' אודי בניטה הוא מהנדס ראשי בחברת תשתיות