הבינה המלאכותית חיסלה את המשרה וזה לא נורא

האם אי פעם נתתם דעתכם לתמונה הקטנה שנבחרת ללוות את סרטונים ביוטיוב? פעם זו - המכונה Thumbnail - היתה תוצר אוטומטי, פריים בודד מסרטון שחולץ תחת היגיון אלגוריתמי מסוים. אך היום היא הבסיס לתעשייה שלמה של מחקרים, השערות ופיתוחים, מפתחים וגם מעצבים - וכולם נמצאים תחת איום של בינה מלאכותית גנרטיבית.

בעת גלישה, משתמשים מסתכלים על התמונה הממוזערת, ואם זו טובה היא מגדילה את האטרקטיביות של הסרטון ומהווה משקל בהחלטה אם להקליק עליו. קליקים הם הגביע הקדוש של יוצרים שמתורגמים עבורם לא רק להון חברתי, אלא גם ואולי בעיקר להכנסות ממודעות. זהו עסק לכל דבר.

באופן עקרוני החברה־האם של יוטיוב, אלפבית, לא משתפת כמה סרטוני וידיאו קיימים על הפלטפורמה שלה. החברה לא חושפת את פעילותה הממשית ולא מדווחת על כמות הסרטונים על הפלטפורמה או אורכם הממוצע. מחקר מאוניברסיטת מסצ'וסטס שפורסם לאחרונה העריך שעל גבי יוטיוב יש לא פחות מ־14 מיליארד סרטונים - סרטון וחצי עבור כל אדם על פני כדור הארץ. עוד הם מצאו כי שבריר מכל הסרטונים אחראי למרבית תעבורת האתר: סרטונים עם 10,000 צפיות או יותר מהווים כמעט 94% מהתעבורה הכוללת, אך הם מהווים פחות מ־4% מהסרטונים שקיימים בפלטפורמה. לכ־5% מהסרטונים אין צפיות כלל, לכמעט שלושה רבעים אין תגובות, ואפילו ליותר מהם אין לייקים.

1. סגנון ויזואלי שהפך לאגדי

לפיכך מדובר על מרחב צפוף במיוחד של תפיסת תשומת לב אך ליוצרים עצמם יש מעט מאוד כלים כדי להשיג לעצמם יתרון בתחרות הזו. אמצעי עיקרי הוא אותו Thumbnai, תמונה ממוזערת. אף שהתמונות הללו עצמן לא מושכות דיון מרובה, וקיומן כמעט נעלם ברקע, כבר מעל לעשור שהן מוקד למחקר ועניין רב בקרב יוצרי תוכן, מפתחים והאקדמיה. אלו מכירים בכוחה של התמונה הממוזערת לשפר משמעותית ביצועי סרטונים. הכללים שהתגבשו סביב ה־Thumbnail פשטניים למדי. משום שביוטיוב החיפוש הוא ויזואלי לא פחות משהוא טקסטואלי, התמונה הבודדת צריכה לא רק לייצג או לכלול את הדימויים המתאימים עבור הגולש המחפש אלא גם להיות אסתטית ואיכותית. בו בזמן שהנושא החזותי שנבחר צריך ללכוד את הרעיון העומד מאחורי הסרטון היטב, אם הוא יטעה ולא יהיה רלבנטי לחיפוש הוא עלול לייצר "אכזבת משתמשים", ביקורת שלילית ובסוף גם לפגוע בדירוג ונראות היוצר על ידי האלגוריתם של יוטיוב.

אפשר להניח שבגוגל לא דמיינו לעצמם שמהתצוגה המקדימה הזעירה הזו תתפתח כלכלת Thumbnail נישתית. אבל במהרה התברר כי התוצר האוטומטי הקיים לא ענה היטב על תפיסה אסתטית אנושית, ומעצבים בשר ודם גויסו למשימה לסכם תכני וידיאו באופן קומפקטי ויעיל, כשהתוצרים היום משתנים בין מגוון קריטריונים כמו ז'אנר ספציפי, טעם מקומי, טון הסרטון ואמצעי הצפייה - בין אם זה מחשב, טלפון או טלוויזיה חכמה.

מעצבים אלו ידועים בציבור כ"מעצבי Thumbnail", מקצוע שפורח לו בפלטפורמות פרלינסרים כמו Fiverr, אך נוכחותם בולטת במיוחד בפלטפורמות העסקה למשרות שקשורות ספציפית לכלכלת יוטיוב (המכונות YT Jobs). באתרים אלו מרכזים משרות כמו עורכי וידיאו, מפיקים, תסריטאים ומנהלי ערוצים, כשמעצבי Thumbnail מככבים כאחת המשרות המבוקשות ביותר. העוסקים במלאכה מציעים לכל דורש תמונה אחת לסרטון אחד עבור סכומים הנעים מ־5 דולר ועד כמה אלפי דולרים, תלוי ברמת המקצוענות, התחכום והלקוח. היוצר MrBeast, הידוע בין היתר בתרומות ענקיות ומפתיעות שהוא מתעד את נתינתן, לו מספר המנויים הגדול ביותר בעולם ביוטיוב - 237 מיליון משתמשים, הסביר בעבר כי הוא משלם עבור תמונה אחת כעשרת אלפים דולרים. מיסטר ביסט הוא דוגמה טובה במיוחד, משום שהסגנון הוויזואלי שגיבש לעצמו ב־Thumbnail הפך בחוגים מסוימים ממש אגדי, כשרבים נוהגים עד היום לחקות אותו. רמת המיומנות, עומק הפרטים וההחלטות שהוא מקבל בנוגע לתמונות ה־Thumbnail שלו הם כולם מקור לדיון בפני עצמו. כך למשל לפני כשנה פרסם כי Thumbnail שבו הפה שלו סגור מושך יותר צפיות לעומת כזה שבו פה שלו פתוח - תובנה שסוקרה בתקשורת. את 2022 סיכם מיסטר ביסט בהכנסות של 82 מיליון דולר.

2. מישהו יתגעגע למעצבי יוטיוב?

התמונה שהפכה כלכלה עומדת כעת בפני האתגר הראשון שלה - בינה מלאכותית גנרטיבית. זו מאפשרת היום לא רק למעצבים, אלא ליוצרים עצמם לנסח לעצמם את הביטוי הוויזואלי המבוקש עם מעט מאוד מאמץ או מיומנות באמצעות מחולל טקסט לתמונה כמו DALL·E 2 או מידג'רני. בשנה החולפת אף נוספו כמה כלים ייעודיים לעיצוב Thumbnail כמו CTRHero, וכולם יודעים להעתיק או לשאוב השראה עמוקה מעיצובים קיימים ומצליחים, כמו זה שפיתח מיסטר ביסט. מקומם של מעצבי Thumbnail בתוך עולם משתנה זה נמצא כעת בסכנת הכחדה. בדיוק הסכנה עליה דיברו ללא הרף בשנה האחרונה אנליסטים ואנשי טכנולוגיה, שנוגעת לחיסול משרות על ידי פיתוחים אחרונים בתחום הבינה המלאכותית.

קשה להתעלם מכך שהקדשנו מילים רבות לתמונה ממוזערת ביוטיוב, ולכלכלה הנישתית שהתפתחה סביבה. יכול להיות שמי שקרא עד לכאן יחשוב לעצמו גם שמדובר בחיסול משרה ראוי על ידי בינה מלאכותית, לא דבר רע בכלל. לא תהיו לבדכם. עוד ב־1928 העריך הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס שבעוד מאה שנים הקידמה הטכנולוגית תהיה כה גדולה שנעבוד 15 שעות שבועיות. זה לא קרה, אלא להיפך, היום עובדים יותר שעות מאי פעם. כיצד? לפי האנתרופולוג המנוח דיוויד גרייבר, המערכת הקפיטליסטית צמאת ההון לצריכה, המציאה לה תופעה בזויה חדשה: "עבודות בולשיט", או "עבודות חסרות תועלת שאף אחד לא רוצה לדבר עליהן". למשל, פקיד קבלה בסטארט־אפ שרק קם או יחצ"ן בחברה שעוד אין לה מוצרים.

עבודת בולשיט - משרה בשכר שהיא כל כך חסרת טעם, מיותרת או מזיקה שאפילו העובד לא יכול להצדיק את קיומה למרות שכחלק מתנאי ההעסקה העובד מרגיש מחויב להעמיד פנים שלא כך הדבר

גרייבר המשיג את הרעיון, שמיד זכה לפופולריות רבה, לפני מעל לעשור. הוא התייחס לעבודות שאם ייעלמו, אף אחד לא יחשוב על כך יותר מדי, יתגעגע או יתרפק על זמנים אחרים; שאף שהן חסרות טעם וקשה להצדיק את קיומן, העובדים בהן מעמידים פנים כאילו הם עוסקים במפעל משמעותי של יצירת ערך. גרייבר טען אז שהעבודה חסרת התכלית הזו אינה רק בזבזנית אלא הורסת נפשות, שהרי בני אדם הם בעלי חיים חברתיים שתחושת העצמי שלהם קשורה, מגיל צעיר, בתחושת הסוכנות שלהם וביכולת להשפיע על העולם. ההכרח לבצע משימות חסרות תועלת רק משום שזה האמצעי היחידי שלהם לשרוד, מכרסם בנפשם.

גרייבר גם העריך כי רובוטים לא יחסלו את העבודות האלה, משום שרובוטים נדרשים לבני אדם כדי לפרק משימות מורכבות ליחידות פשטניות אותן הם יודעים לבצע. אך גרייבר כנראה לא הכיר את מעצבי ה־Thumbnail, שהקדישו את כל מרצם למינוף מיומנותם המקצועית כדי להפיק תמונה אחת זעירה עבור יוצר תוכן שנוהג לקנות כרטיסי גירוד במיליוני דולרים עבור אנשים זרים.