שקר "הכלכלה המאחדת" של סמוטריץ'

1. "ניאלץ לקבל החלטה אמיצה ביחס לתקציב 2024, שלא להיכנס לשדה המוקשים הזה של סדרי עדיפויות, שלא להצית את אש המחלוקת. נצטרך למצוא הדרך לדלג מעל שדה המוקשים, להתייעל, להקטין הוצאות, להגדיל הכנסות, ולעשות זאת במרחב הקונצנזוס". כך סיכם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את נאומו המפולפל היום בבית הנשיא בטקס הארכת כהונתו של נגיד בנק ישראל אמיר ירון. כשבוחנים רק את הפסקה הזו, קל לראות שמדובר במלל דמגוגי המכיל סתירה פנימית וחוטא לתפקידו של שר אוצר.

אין שום דבר אמיץ ב"לא להיכנס לשדה מוקשים", אין הקטנת הוצאות והגדלת הכנסות ללא עיסוק בסדרי עדיפויות, ואין שום הגדרה מתקבלת על הדעת לעיצוב תקציב מדינה שלא תכלול את הצירוף "סדרי עדיפויות" בתוכה. למרות חוסר ההיתכנות של הפסקה הזו היא נאמרה על ידי שר האוצר הישראלי והיו בכירים ששמעו את הנאום ולא הבחינו במופרכות שלו. כדי להבין את האופן שבו זה התאפשר, צריך לצלול לנבכי הרטוריקה הסמוטריצ'ית שסממניה המובהקים הם ארכנות, מבנים לוגיים רעועים ודיבור במרץ בלתי נדלה.

הארכת מינוי הנגיד אמיר ירון בבית הנשיא | צילום: דוברות רה"מ

את החלק הכלכלי של נאומו פתח סמוטריץ' בביקורת על כלכלנים ובהצגת מדיניות כלכלית שהוא מכנה "כלכלה מאחדת". "אני יושב כאן מול המון כלכלנים, ואני אומר לכם יש רגע שצריך שנייה להרים את הראש מהטבלאות ומהתאוריות הכלכליות שלמדתם בבית הספר ולהסתכל גם על כלכלה חברתית, לברוח ממחלוקת ולנהל כלכלה מאחדת בתקופה שבה נדרש שינוי בסדרי העדיפויות, כדי לתמוך את מאמצי המלחמה בחזית ובעורף, כדי לתת מענה לאתגרי הביטחון", אמר. ביקורת של שרי אוצר על כלכלנים היא לא דבר חדש. למעשה, בדבריו של סמוטריץ' יש אמת חשובה. הלכידות של חברה והמתח הפנימי בה הופכים בשלב מסוים לשיקולים כלכליים מקצועיים. כלכלנים ישראלים רבים אמרו זאת ערב המלחמה סביב הדיון בהשפעות של הרפורמה המשפטית על הכלכלה. אולם סמוטריץ' הופך את "הכלכלה המאחדת", שעדיין לא הוגדרה, לקריטריון היחיד שחשוב לגבי תקציב 2024. וכך בהמשך דבריו הוא מדבר על "מי שלא מפנים את גודל השעה ולא מצליח להתעלות עליה". השומע התמים חושב שהוא מתכוון לצורך בהתאמות פיסקליות, אך לא. אצל סמוטריץ' התחלף הדיסקט. "צריך לעשות את מה שנכון לאחדות העם ולכלכלה", אמר. הכלכלה הפכה למונח שמשמעותו אחדות העם.

2. אחרי שאחדות העם הפכה להיות המשתנה היחיד בתקציב 2024 נשאלת השאלה מהי אותה "כלכלה מאחדת". גם כאן, סמוטריץ' לא מסתפק במענה פשוט אלא חוזר לאחת התזות המרכזיות שלו שכל הציבור הישראלי למד להכיר – "הפוסט מודרניות של התקציב". לפי התזה הזו, אין הבדל בין תקציב שתומך בצמיחה כלכלית לבין תקציב סקטוריאלי נוגד צמיחה. או בניסוחו של סמוטריץ', "התקציב אינו אירוע טכני מקצועי ונטול ערכים. אתם יודעים מצוין שתקציב זה אירוע ערכי שמובילה הממשלה. סדר עדיפויות הוא מונח ערכי. אם ניתן לאנשים שונים שבאים מתפיסות שונות לעצב את התקציב, הם יעשו את זה כל אחד מנקודת מבטו ויגבשו כל אחד תקציב אחר, וזה בסדר גמור. לכן, בדמוקרטיה בדרך כלל קואליציה מעצבת תקציב להשקפתה".

דבריו של סמוטריץ' נכונים על פני השטח שכן אין תקציב ללא תפיסות ערכיות. אולם מתחת לפני השטח הוא יוצר סימטריה בין תקציב הביטחון לתקציב התרבות, ובין תקציב רשות החדשנות לתקציב מוסדות ללא לימודי ליבה. סימטריה שהוא משתמש בה ללא הרף כדי לתקוף את האבחנה בין כספים מקצועיים לכספים קואליציוניים, בין כספים תומכי צמיחה לבין כספים נוגדי צמיחה.

אחרי שהניח את שתי הסיסמאות הללו – "כלכלה מאחדת" ו"כל התקציבים שווים זה לזה" – עבר סמוטריץ' לסיסמה השלישית והמכריעה: "בזמן מלחמה צריך להימנע מהכרעות ערכיות". ובמילותיו שלו: "לא קיצצתי בתקציבים רבים שלא קשורים בהכרח למלחמה, שהיו נראים לי פחות חשובים, אבל חשובים מאוד לחלקים גדולים בחברה הישראלית ולנציגיהם בכנסת, דוגמת תקציבי החברה הערבית". בכך הוא משתמש בסיסמה "לא מקבלים החלטות ערכיות בזמן מלחמה" על מנת להסביר את סירובו לקצץ בכספים הקואליציוניים למפלגות הדתיות.

לפי ההיגיון הזה, מדובר בחלק ממדיניות של כלכלה מאחדת שמשמעותה לא לקבל החלטות ערכיות בזמן מלחמה, ושהנגזרת שלה היא שאין לשנות סדרי עדיפויות.

בשלב זה ציבור השומעים, כמו חלק מהקוראים, כבר מותש. גם אנו כעיתונאים לא יודעים מאיפה להתחיל. כל אחת מהנחות היסוד של סמוטריץ' אינה מדויקת אך גם אינה שקרית לגמרי. אולם המסקנה שלו מאותן הנחות היא מעוותת.

ראשית, באמצעות הסיסמה "כלכלה מאחדת" סמוטריץ' מבקש לרמוז כי לדעתו יש להימנע מכל שינוי של סדרי עדיפויות, כלומר יש להשאיר את התקציב כפי שהוא. והתקציב כפי שהוא זה תקציב שעבר במאי 2023 עם העדפות ערכיות של הקואליציה לבדה. במילים אחרות, התקציב המקורי של 2024 אינו מאחד בשום צורה. להיפך, כבר בזמן אמת הוא גרם למתחים חברתיים.

שנית, במקום לדבר באופן ישיר לאזרחים ולומר שיש צורך בגזירות או לומר שהוא לא מתכוון לצמצם את הגירעון, שר האוצר בוחר לערפל ולטשטש. רק מי שעוקב אחרי כל קו הדיון שלו מבין שאין לו שום כוונה לצמצם את הגירעון. אלא שאי צמצום הגירעון בטענה כי שר האוצר פועל לשם "כלכלה מאחדת" הוא עיוות. לסכן את ישראל במשבר כלכלי בשם האחדות זה כמו להירטב בגשם בשביל להתייבש. מעטים הדברים שגורמים למתיחות חברתית כמו צמצום כלכלי.

שלישית, כל הנאום של סמוטריץ' יושב על ההנחה שאין "פתרון בית ספר" למדיניות כלכלית בזמן מלחמה, אך זו הטעיה. נכון שיש חילוקי דעות בין כלכלנים. יש הסבורים שלא כדאי להעלות מסים ב־2024 ויש כאלו שסבורים להיפך אך כולם מסכימים שיש צורך לשדר אחריות, לצמצם בכספים נוגדי צמיחה ובכספים שאינם חיוניים למלחמה.

3. מי שלא הקשיב בקפדנות לנאומו של סמוטריץ' בבית הנשיא, היה יכול להבין את השפעות "הכלכלה המאחדת" כעבור שעתיים. בישיבת הסיעה בכנסת אמר שר האוצר כי ההודעה על החזרת מיסוי חלקי של משקאות ממותקים היא "טעות". מבחינתו, מס על משקאות ממותקים הוא מס מפלג. מבחינתו, גם מס כזה בתקופה פיסקלית קשה הוא "כניסה לשדה מוקשים של סדרי עדיפויות".

גם ביטול הרפורמה בחקלאות מלמד משהו על הכלכלה המאחדת של שר האוצר. נכון לעכשיו, אחד הצעדים הפיסקליים היחידים שסמוטריץ' עשה הוא להיענות ללחץ של החקלאים ולבטל את המשך הפחתת המכסים על פירות וירקות. סמוטריץ' מודע היטב לכך שצעד כזה יקשה על יבוא של פירות וירקות ולא יועיל למאבק ביוקר המחיה. על פניו מדובר ב"שינוי סדרי עדיפויות בזמן מלחמה", שכן ללא התערבותו, המכסים ימשיכו לרדת. אלא שסמוטריץ' התכוון לכך שיש להמשיך בשמירה על סדרי העדיפויות של הממשלה שקדמו ל־7 באוקטובר, בכניעה לקבוצות לחץ ולקבוצות אינטרס, בהתעלמות מהפקידות המקצועית, ובזלזול במעמד הביניים.

סמוטריץ' לא לבד. הוא זוכה לגיבוי מלא של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שההתייחסות היחידה שלו לתקציב המדינה לשנת 2024 היתה כי יש להגדיל את תקציב הביטחון ב־20 מיליארד שקל בשנה (יותר מהערכות של גופי מקצוע אחרים). נתניהו לא התייחס לצורך בקיצוצים ובהתאמות. הוא הסתפק במשפט העמום: "לא כל הזמן צריך להיות באותה מסגרת פיסקלית. לפעמים תנאים משתנים ואתה צריך להוציא יותר, ויש לך את היכולת לעשות את זה בגלל הכלכלה החזקה שבנינו". בהתבסס על הכניעה לקבוצות לחץ וההתנהלות בתקציב 2023, נדמה כי תקציב 2024 לא יהיה תקציב שילמד על "שינוי בסדרי עדיפויות".

הדברים של הפוליטיקאים הללו הפכו לפתטיים במיוחד כשנגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון עלה לשאת את נאומו. הנגיד לא אמר שום דבר חדש ברמה המהותית אלא רק את המתבקש: "יהיה צורך בהתאמות דרך קיצוץ בהוצאות והגדלה בהכנסות, בהיקף של כ־20 מיליארד, להימנע מהוצאות שאינן מלחמה או תומכות צמיחה". כשכתב את נאומו הוא ככל הנראה לא הכיר את "הכלכלה המאחדת" נוסח בצלאל סמוטריץ'.