יגאל דמרי | עמית שעל
פרשנות
המינהל? דמרי קובע את סדר היום התכנוני
כיצד ייתכן שלאחר תקופה כה ארוכה שבה יושבים אנשי תכנון מקצועיים וקובעים כי במיקום הספציפי הזה ביישוב מיתר יש צורך בדיור מוגן, ייעוד הקרקע משתנה לבסוף מסיבה אחת בלבד - רצונו של היזם
כאזרח, עצוב לקרוא את פרוטוקול הוועדה המחוזית דרום. מבעד לדפים ולציטוטים אפשר ממש לראות כיצד יגאל דמרי, מהיזמים החזקים בישראל, שהתחבר לשיחה דרך הזום, מציב תנאים, לא פחות, ולא חושש לתקוף, פשוטו כמשמעו, את יו"ר הוועדה ויתר אנשי המקצוע, שהם הגורם שאמורים לקבוע את סדר היום התכנוני במחוז דרום.
קראו עוד בכלכליסט:
באותה שיחה אומר להם דמרי במילותיו: אם לא תתנו לי את מה שאני רוצה, אני מבטל את הפרויקט. את כל זה הוא אומר בעזות מצח מפליאה אחרי שרכש קרקע בנזיד עדשים, הפר את ההסכם עם המדינה ובמשך עשר שנים לא בנה את הפרויקט, וכעת מקדם תוכנית שתכניס לכיסו הרבה יותר כסף. ומה עושה המדינה? במקום להשתיק אותו באותו רגע, לקנוס אותו, לקחת את הקרקע בחזרה ולמנוע ממנו לפחות לתקופה גישה למכרזי מקרקעין של המדינה - במקום כל אלה המדינה שותקת ומתכופפת. כל כך כנועה, עד שעולה השאלה מי לעזאזל קובע את סדר היום התכנוני בישראל.
כיצד ייתכן שלאחר תקופה כה ארוכה שבה יושבים אנשי תכנון מקצועיים וקובעים כי במיקום הספציפי הזה ביישוב מיתר יש צורך בדיור מוגן, לרווחת תושביו המבוגרים של היישוב, ייעוד הקרקע משתנה לבסוף מסיבה אחת בלבד - רצונו של היזם, ואוזלת היד של המדינה מולו. וכל הדיון הזה מתנהל כשבעשור החולף המדינה עצמה מספרת לנו שהיא "מתאבדת" על כל פיסת קרקע פנויה, ומנסה לקדם עבורנו עוד ועוד יחידות דיור כדי להוריד את מחירי הדירות.