"ביטול מס הסוכר הוא סממן למשטר לא דמוקרטי"

רבות דובר על השלכות ההפיכה המשטרית בכל הקשור לפגיעה בזכויות האזרח וקבוצות מיעוט, אבל תחום אחד שעשוי להיפגע פחות בולט - והוא היכולת של ישראל להתמודד עם אתגרים בריאותיים־תזונתיים. כבר היום ישראל לא נמצאת במקום טוב מבחינת נושאים אלה, כשעל פי נתוני ביטוח לאומי ל־2021, יש כ־450 אלף משקי בית באי־ביטחון תזונתי ומגפת ההשמנה והסוכרת במגמה עלייה מתמדת.

להיעדר מדיניות ממשלתית להתמודד עם אתגרים אלה, אומרת ד"ר דורית אדלר, נשיאת הפורום לתזונה בת־קיימא, יש גם קשר ישיר למשטר ולניסיון להחלשת הדמוקרטיה. "מה שקרה סביב ביטול מס הסוכר הוא הוכחה להתעלמות מוחלטת מהמלצות כלל אנשי המקצוע", אומרת אדלר. "זה מאפיין של משטר שאין בו פלורליזם. כשאנשי מקצוע יושבים יחד, הם מנסים למצוא את הדרך השווה כדי להבטיח את הטוב הכללי. אנחנו ראינו בביטול מס הסוכר נורה אדומה. כזו התעלמות מאנשי מקצוע לא ראינו אף פעם, וזה נראה כמו סימן למה שמצפה לנו בעתיד. לא נוכל להוביל תיקון משמעותי ללא שלטון דמוקרטי. אנחנו נראה סממנים של צמצום האקדמיה, חוסר הקשבה לאנשי מקצוע ומומחים, חברה אזרחית חלשה שלא יכולה לתת את הטון על עוולות ובית משפט שלא יכול לעשות שום דבר".

הפורום הישראלי לתזונה בת־קיימא הוא ארגון שפועל מול הרגולטור והמדינה להבטחת מזון בריא זול ונגיש, והצבת ביטחון תזונתי בראש סדר העדיפויות הלאומי. יחד עם אדלר מוביל אותו גם ד"ר אלון שפון, יו"ר הארגון ואיש סגל בחוג ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב. בחודשים האחרונים הם רואים כיצד הנושא מידרדר עוד יותר אחורה בסדרי העדיפויות. כך, למשל, כששר הכלכלה ניר ברקת איים על קוקה־קולה ישראל שיטיל עליה פיקוח מחירים.

"זאת הצהרה שלקוחה מתוך מצעד האיוולת התזונתית של הממשלה", אומרת אדלר, "קודם ביטלו מס אפקטיבי, למרות תחינה של רופאים ואנשי מדע. עכשיו רוצים להילחם בכל הכוח כדי להנגיש את המשקאות המזיקים לציבור. במשך שנים אנחנו מתריעים שחייבים להכניס לפיקוח על המחירים את המזונות הבריאים: הלחם מהקמח המלא, הקטניות והפירות והירקות. במקום לעשות את זה, שר הכלכלה רוצה לפקח על אחד המוצרים הכי מזיקים שקיימים. זה לא כלכלי ולא בריאותי: מחיר ההשמנה עולה לנו 20 מיליארד שקל בשנה ומוביל לתמותה של עשרת אלפים איש. בביטול מס הסוכר ביטלו גם כ־900 מיליון שקל שהיו יכולים לשמש למאבק בהשמנה ובסוכרת, ועכשיו ברקת שולח לציבור מסר: הממשלה לא דואגת לבריאותך ולא דואגת לכלכלה".

כשהוויכוח על מס הסוכר התלהט, שמענו טיעונים כמו "אם פירות היו זולים, היינו קונים יותר. חטיפים או קולה הם יותר זולים".

אדלר: "זאת חשיבה לא נכונה. נכנסתי לסופר ועשיתי רשימה של מחירי החטיפים והמרתי לק”ג. בייגלה עולה 33 שקל לק”ג, וחטיפים אחרים מגיעים ל־100 שקל לק”ג. זה הרבה יותר מק”ג עגבניות. אבל זה לא לב העניין. המזונות האולטרה־מעובדים מדרבנים אותנו לאכול עוד ועוד מהם. יש להם שילובים של סוכר, מלח וחומרי טעם שיוצרים אצלנו התמכרות. בישראל אנחנו מקבלים מהמוצרים האלו כ־50% מהקלוריות שלנו, ואז כל אדם רביעי במעמד סוציו־אקונומי נמוך הוא סוכרתי".

ראינו את הכוחות העוצמתיים של תעשיית המשקאות שפעלו בכנסת בזמן הדיונים על מס הסוכר. עד כמה הם משפיעים על מערכת הבריאות?

אדלר: "יש כוחות עצומים שמופעלים על ידי תעשיית המזון, לא פועלים רק מול הפוליטיקאים. גילינו לאחרונה שחברות בתעשייה מעבירות קורסים בבתי חולים ובקופות חולים לדיאטניות, שבהם הן מסבירות לאנשי מקצוע מתחום הבריאות שמזון מתועש זה מזון טוב, אף שמשרד הבריאות אומר שזה מזון שצריך להימנע ממנו. וזה לא מקרה יחיד. מערכת הבריאות שלנו מצוינת, אבל אין שום מערכת בריאות שיכולה להתמודד עם הנזקים של סביבת מזון מזיק".

על פיקוח אפשרי על קוקה־קולה: שנים אנחנו מתריעים שיש להכניס לפיקוח מזונות בריאים. במקום זה, שר הכלכלה רוצה לפקח על אחד המוצרים הכי מזיקים"

שפון מוסיף: "התעשייה נוכחת במערכת הבריאות ובמקומות שמהם היא אמורה להיות מודרת. כשאת נכנסת לבית ספר או לבית חולים, המזון שאת רואה מול העיניים משקף מערכת מזון מזיקה. הם גם נוכחים באקדמיה. רואים בארה"ב שלפני שנים ארוכות התעשייה השפיעה על ועדה מקצועית המכינה את המלצות התזונה האמריקאיים כך שלא תהיה המלצה להפחית בצריכת בשר אדום, ובמקום המליצו לציבור לצרוך לא יותר מקלוריות ומשומן רווי".

העולם נמצא במשבר תזונה ומזון?

אדלר: "שליש מפליטות גזי החממה בעולם מקורו במזון שלנו - משלב הגידול ועד הצלחת. פליטות גזי החממה מדרבנות שינויי אקלים שמובילים ליותר גלי חום, בצורות, שיטפונות ועוד – ופוגעות במערכות החקלאיות שמגדלות עבורנו מזון. מצד שני, אנחנו מתמודדים עם מגפת השמנה וסוכרת גוברת. אנחנו מתמודדים גם עם פגיעות של שרשראות אספקה, שיכולות להוביל למשבר: כשיש משברים גיאופוליטיים, אנחנו רואים מדינות עוצרות יצוא גידולים, וכשיש אסונות אקלים כמו ההצפות שראינו בפקיסטן, מדינות שמייצאות מזון עלולות להכניס את העולם לטלטלת מזון".

במוסדות השלטון בישראל יש מודעות לאתגרים האלו?

אדלר: "לישראל אין תוכנית אב להתמודדות עם משבר האקלים והמזון, היא לא מצטיינת בתכנון ארוך טווח. כוח המיקוח של ישראל בסיטואציה של משבר עולמי הוא לא גדול, לכן אנחנו צריכים להחליט איך מגדלים את מה שצריך תוך לקיחה בחשבון של עליית הטמפרטורה ומפגעי אקלים עתידיים. כרגע משקיעים המון בחלבונים אלטרנטיביים ובפודטק, כשצריך להשקיע סכומים גבוהים במחקר שקשור לתזונה בת־קיימא. אנחנו לא יודעים כמה זה משמעותי, אבל ברור שאם נצטרך להיות תלויים ביבוא בעוד כך וכך שנים, ספק רב אם בשר מתורבת יוכל להושיע אותנו".

אז איך משנים את המאזן?

אדלר: "הביטחון התזונתי וההיבט הבריאותי הם לא רכיב בפיקוח על מוצרי המזון. בפורטוגל, למשל, יש מע"מ של 6% על מזונות בסיסיים ושל 23% על מוצרים אחרים. ישראל יכולה ללמוד מזה ולמסות באופן הזה מוצרי מזון. הדרך לשם היא תוכנית אב למזון שתתווה את הכיוון שבו המדינה צריכה להתערב".

שפון: ״משנים את מערכת המזון. משברי המזון והאקלים רק יחריפו עם השנים. אם העולם יחתוך את צריכת הבשר משמעותית, יהיה אפשר לפתור את בעיית הרעב בעולם כי אפשר יהיה לגדל הרבה יותר מזון מן הצומח על אותו תא שטח. זה אומר גם צמצום פליטות גזי חממה והתקרבות להשגת יעדי האקלים. נוכל להפחית כך את הזיהומים הסביבתיים והפגיעה במערכות האקולוגיות. יש כאן מעגל קסמים מטורף: לישראל יש את הבסיס ליצור חקלאות מוכוונת בריאות. המדינה צריכה לומר: 'כמו שיש מערכות חינוך ובריאות, אנחנו רוצים להנגיש סל מזון בריא ובר קיימא'. אי אפשר להשאיר את זה לכוחות השוק, כי אנחנו רואים בדיוק מה קורה עכשיו כשמסתכלים על מחירי מזון ולא מבדילים בין מזון בריא למזון אולטרה מעובד. אי אפשר להסתכל על מזון רק מהמקום של יוקר המחיה, צריך להסתכל על המחיה עצמה".

"מערכות המזון לא מתפקדות בצורה שמשרתת את האנושות בכל מקום. התזונה הלא בריאה נדחפת על ידי תעשייה שרוצה לקדם את הרווח הכלכלי שלה, ובכל המדינות בעולם אנחנו נכשלים היום בהתמודדות עם מגפת ההשמנה והיא מתרחבת בצורה מדאיגה".