הקרב של סוני, יוניברסל וענקיות התקליטים נגד הבינה המלאכותית

איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA) המאגד בתוכו את חברות התקליטים הגדולות ביותר בעולם (Warner, Sony, Universal ואחרים), הגיש בשבועות האחרונים בארה"ב שתי תביעות ענק כנגד החברות Suno ו-Udio המפתחות מוצרי בינה מלאכותית יוצרת, העושים, כך נטען בתביעה, שימוש בלתי מורשה ביצירות מוסיקה קיימות על מנת לייצר מוזיקה חדשה.

חברות התקליטים טוענות, כי חברות ה-AI למעשה מנצלות ומעתיקות ללא רשות מאגרי הקלטות קול המוגנות בזכויות יוצרים, לצורך "אימון" מודלי הבינה המלאכותית אותם הן מפתחות. בסופו של דבר, תהליך למידה זה מאפשר לאותם הכלים לספק למשתמש הקצה פלט בדמות יצירה מוסיקלית חדשה, המבוססת, כך נטען בתביעה, על יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, ובכך למעשה נגרם ליוצרים ולחברות התקליטים נזק בהיקף של מיליוני דולרים.

לאור גל המאבקים הציבוריים והמשפטיים שהתנהלו לאחרונה בין יוצרים לבין חברות מובילות בתחום ה-AI, ניתן לומר כי התביעות שהוגשו כעת היו למעשה צפויות למדיי. רק בחודש אפריל האחרון, מאות אמנים מוכרים כמו סטיבי וונדר, בילי אייליש, קייטי פרי ואחרים, חתמו על מכתב עצומה לעצירת השימוש הדורסני, לטענתם, בבינה מלאכותית בתעשיית המוזיקה ולעצירת פיתוחים בתחום, אשר עשויים להחליף, כך הם סבורים, את האומנות האנושית או למנוע מיוצרים את התמלוגים המגיעים להם. בחודש מאי האחרון, חברת סוני אף לקחה את זה צעד אחד קדימה ושלחה מכתבי התראה למאות מפתחים וחברות בתחום הבינה המלאכותית היוצרת ודרשה כי אלו יחדלו מלעשות כל שימוש מסחרי בתכנים שלהם לצורך פיתוח כלים דומים. למעשה, התביעות שהוגשו הן שלב נוסף בשרשרת האירועים, בו חברות התקליטים והיוצרים, נאבקים להשפיע ולעצב את תחום הבינה המלאכותית בתעשיית המוסיקה, במטרה שלא להישאר מאחור.

בינה מלאכותית, יוצרת?

מהפכת הבינה המלאכותית היוצרת (Generative Artificial Intelligence) מזמנת לנו הזדמנויות שבעבר יכולנו רק לחלום עליהן. כלים רבים על גבי האינטרנט מאפשרים לנו לייצר כמויות אסטרונומיות של תוכן איכותי ביעילות, ללא מאמץ, ללא ידע מקצועי או מעשי, וללא כישרון ייחודי, והכל מהמחשב הביתי שלנו ובמהירות.

כבר היום יישומי בינה מלאכותית יוצרת יכולים לעצב עבורנו תמונות ייחודיות, לכתוב עבורנו תכנים במגוון תחומים ואפילו לייצר לנו סרטים ומשחקים. כל מה שנדרש מאיתנו הוא להנחות את אותם היישומים על ידי הזנת קלט מתאים (״פרומפט״) בהתאם לתוצאה המבוקשת. הבינה המלאכותית היוצרת יכולה לעשות זאת בצורה מעוררת השתאות מאחר שהיא מבצעת תהליך למידה מתמשך המבוסס על מאגרי מידע עצומים. בחזרה לחברות התקליטים, אלו מעוניינות כעת להגביל או למנוע את תהליך למידה זה, המבוסס על הקלטות השייכות להן.

שמעון ממן | צילום: עדי מילר

למעשה, כל אדם, גם אם לא הלחין או כתב שיר אחד בחייו, יכול לעשות זאת כיום בין רגע באמצעות הכלים החדשים בתחום. עובדה זו כשלעצמה, מעוררת אצל אמנים רבים תחושת בהלה רבה שכן הכישרון והסגנון הייחודי אותם פיתחו בעמל רב לאורך השנים, עלולים להישחק ויתרה מכך, לשמש ככלי שרת לצרכי אימון ולמידה של מודלי AI שונים. בעוד תחושת הבהלה של אמנים בתחומים השונים מובנת לחלוטין ומאפיינת תקופות באנושות של מהפכות משמעותיות, הנושא מציף שאלות קשות בתחום זכויות היוצרים ומותיר מומחים רבים חצויים בדבר הכיוון המשפטי בו יש לצעוד.

חופש היצירה אל מול זכות היוצר ביצירתו

הכלל הבסיסי בזכויות יוצרים, גם לפי החוק הישראלי, הוא שזכויות היוצרים ביצירה שייכות ליוצר שלה. אלא שמהפכת ה-AI מאתגרת גם את הכלל הבסיסי הזה ואת מונחי היסוד הכלולים בו, כמו 'יוצר' ו-'יצירה'. כך למשל, יש לתהות, האם אדם יכול לקבל זכויות יוצרים על שיר שיצר באמצעות כלי בינה מלאכותית יוצרת ומבוסס בין היתר על מגוון יצירות מוגנות קודמות? שאלה נוספת שיש לתהות לגביה, והיא זו שתעמוד למבחן באמצעות התביעות שהגישו חברות התקליטים, היא האם יש לאפשר לכלי הבינה המלאכותית היוצרת שימוש חופשי ובלתי מוגבל ביצירות מוגנות קודמות כדי ליצור יצירות חדשות? אם לא, האם יש מודל ישים אחר שניתן לפעול בו ביחס לכלי הבינה המלאכותית המסוגלים לשלב אלמנטים מאלפי יצירות שונות יחדיו?

יש לציין כי חוק זכות יוצרים מגן על יצירה, אך עם זאת, חשוב לזכור, כי הוא אינו מגן על כישרון היוצר או על סגנון אומנותי כזה או אחר. ניתן לומר כי כל תהליך יצירה, גם כזה ללא שימוש בכלי בינה מלאכותית, מבוסס על יצירות קודמות. כך למשל, סביר להניח כי אמן המלחין שיר חדש, עושה שימוש נרחב בידע, בסגנונות ובאלמנטים רבים אותם ספג מיצירות קודמות במהלך חייו.

יש לציין כי חוק זכות יוצרים אף מכיר בהגנת השימוש ההוגן (Fair Use) שמטרתה לאזן בין ההגנה על זכות בעל היצירה לבין האינטרס הציבורי של עידוד הנגישות ליצירות ללא צורך באישור מבעל הזכויות, למטרות שונות ובתוכן לימוד עצמי. מנגד, ניתן לומר כי הבינה המלאכותית מבצעת את אותו תהליך הלמידה ביעילות מבהילה למדיי ובהתבסס על כמויות מידע אדירות, עד כי תהליך היצירה כולו מסתכם בניצול מסחרי בלתי הוגן שאינו חוסה תחת הגנה כזו או אחרת.

מוקדם להביע עמדה נחרצת בנושא, אך אם חוקי זכויות יוצרים במדינות שונות יבקשו למנוע שימוש בתוכן קיים וביצירות קודמות לצורך אימון כלי בינה מלאכותית יוצרת, עלול להיווצר פער עצום בין הקדמה הטכנולוגית בתחום הבינה המלאכותית לבין החוק. תוצאה אחת אפשרית של פער זה היא התפתחות תעשייה פיראטית של כלי AI, שממילא תפגע בכל הצדדים המעורבים ותהיה קשה מאוד להסדרה ולפיקוח.

ברוח דברים אלו, חברת Udio, אחת מהנתבעות בפרשה, פרסמה הצהרה ובה הסבירה כי "מודלי בינה מלאכותית יוצרת, כולל המודל שלנו, לומדים מדוגמאות. בדיוק כפי שתלמידים מקשיבים למוסיקה ולומדים תווים, המודל שלנו 'מאזין' ולומד ממאגר גדול של מוסיקה מוקלטת. מטרת אימון המודלים ביצירות קיימות היא לפתח הבנה של רעיונות מוסיקליים בסיסיים שאינם שייכים לאיש". מטעם החברה הוסיפו כי "הם עומדים מאחורי הטכנולוגיה שלהם ומאמינים כי בינה מלאכותית יוצרת תהפוך להיות עמוד התווך של החברה המודרנית".

הכיוון אליו צועדת תעשיית ה-AI

לא ניתן להתעלם מהמשמעויות הכלכליות של תביעות בסדר גודל כזה וההשפעה שיש להן על חברות קטנות בתחום ואף על חברות גדולות ובולטות. אמנם התביעות כעת הוגשו על ידי חברות התקליטים העוסקות בענף המוסיקה המבוססת AI, אך באופן דיי דומה, מגזין ה-New York Times הגיש בשנה שעברה תביעה כנגד חלוצת תחום הבינה המלאכותית היוצרת – חברת OpenAI ומוצר הדגל הידוע שלה ChatGPT, בגין שימוש בלתי מורשה בכתבות ובתכנים של המגזין לצורך אימון המודל שלהם. כבר אז, החלה חברת OpenAI בתהליך של השגת רישיונות ממגזינים שונים לצורך שימוש בתכנים שלהם לאימון מודלי ה-AI. באופן דומה, ובקשר ישיר לתעשיית המוסיקה, YouTube מנהלת אף היא שיחות עם חברות התקליטים השונות בקשר לעשיית שימוש בשירים השייכים להם בכלי AI שהיא מפתחת.

נדמה כי חברות רבות בתעשיית ה-AI מעדיפות להימנע ממאבקים משפטיים יקרים ומנסות להגיע להסדרים מסוימים אשר יטיבו עם כלל הצדדים המעורבים. עם זאת, אין מדובר במשימה קלה לביצוע, בהתחשב בהיקף המידע העצום בו עושים שימוש כלי ה-AI השונים.

קשה לדעת כיצד תתפתח הפרשה ומה יהיו השלכותיה על ענף המוסיקה, אך ניתן לומר כי התביעות שהוגשו כעת הן פרק נוסף בהתפתחות ענף הבינה המלאכותית היוצרת, אשר נמצא בשלב מכריע של עיצוב גבולותיו. תביעות אלו, יש להניח, ישפיעו רבות על יחסי הכוחות העתידיים בתחום הבינה המלאכותית היוצרת ובענף המוסיקה בפרט וכן על שאלות מכריעות בקניין רוחני ואתיקה.

הכותב הינו עו"ד שמעון ממן, עורך דין לקניין רוחני בקבוצת לוצאטו , קבוצת הקניין הרוחני והפטנטים הותיקה בישראל, החוגגת 155 שנה.

d&b – לדעת להחליט