סמוטריץ' מנצל את ועדת הביטחון לצרכיו

אני חייב התנצלות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. בשבוע שעבר לגלגלתי על כך שלשכתו הוציאה את ההודעה על הקמת הוועדה לתקציב הביטחון עם הכותרת "הישג לסמוטריץ'". הלגלוג לא היה במקום, שכן הרכב הוועדה הנוכחי הוא אכן הישג לסמוטריץ' והפסד לפקידות האוצר הבכירה, לבנק ישראל, ולכל מי שדחף את הקמת הוועדה מסיבות כלכליות.

סמוטריץ' הצליח שוב לרתום את הכוחות השונים בכדי לעצב ולהשפיע על מערכת הביטחון הישראלית. סמוטריץ' דחף כל העת להקמת הוועדה, השפה שלו היתה ביטחונית באופן מובהק, הוא ניצל את העמדה של הכלכלנים כי הוועדה צריכה לדון גם בתפיסת הביטחון ו"לשבירת הקונספציה". אף שההבדלים בין השפה של סמוטריץ' לבין השפה של הכלכלנים היו מובהקים לחדי העין, לא ניתנה להם חשיבות מספקת. וכעת, הוועדה שהוקמה בסופו של תהליך, היא ועדה מכובדת, אך לא לבחינת תקציב הביטחון. הוועדה, על פי הרכבה, מתאימה יותר לבחינת תפיסת הביטחון, ופחות לבחינת הצד הכלכלי.

זו לא ועדה שמגיעה עם ראייה כלכלית. לפי זהות חבריה נדמה שהמוטביציה העיקרית של מרביתם איננה "איך מאזנים בין צורכי הצבא לבין צורכי המשק", אלא "איך מבינים את מה שקרה ב־7 באוקטובר ומה יש לעשות כדי למנוע את זה בעתיד". זו מוטביציה חשובה, אבל זו לא היתה מטרת הקמת הוועדה.

נגיד בנק ישראל שדחף להקמת הוועדה, הגדיר את תפקידה כך: "הוועדה צריכה לבחון את התהליכים הללו (שבו תקציב הביטחון והריבית גדלים - ש”ט) בראייה רב־שנתית, תוך כדי דרישה מתמדת ממערכת הביטחון להתייעל. כלכלה משגשגת זקוקה לביטחון, וביטחון צריך כלכלה משגשגת. אסור שיהיה צ'ק פתוח להוצאות ביטחון. צריך למצוא איזונים נכונים".

כלומר, זו ועדה שאמורה להיות פיסקאלית באופייה, שהדיון שלה בכשלים ובתפיסות הביטחון הוא אמצעי ולא מטרה, ואמור להתבצע במינימום הנדרש כדי שתהיה לכלכלנים יכולת להביא את תפיסת העולם שלהם לדיונים. לעומת זאת, סמוטריץ' דרש את הקמת הוועדה בפוסט שכותרתו: "לא אהיה שותף לבניית הקונספציה הבאה". כלכלנים רבים בממשלה ומחוצה לה חשבו שתפיסת העולם הביטחונית והפוליטית של סמוטריץ' מתלכדת גם עם התפיסה הכלכלית ולכן יש לגבות אותו באופן מלא בדרישה זו, אך ההרכב הסופי של הוועדה מלמד כי סמוטריץ' החליט כי הוא "מר ביטחון" ולא שר האוצר. הוא מינה רק כלכלן אחד, וגם שכנע את ראש הממשלה למנות שני אנשי ביטחון. הרכב הוועדה הנוכחי לא ייתן תשובות פיסקאליות טובות שכן אין בה איזון מבני בין גורמי כלכלה לגורמי ביטחון.

האירוע הזה הוא דוגמה נוספת לבעיה הבולטת ביותר של סמוטריץ' בחודשים האחרונים. בתפיסת עולמו תפקידו הוא להיות מר ביטחון, כך הוא תופס את ייעודו הציבורי ואולי ההיסטורי. משרד האוצר נראה לו קטן מדי. המספרים של תקציב הביטחון והריבית לא מביאים אותו למימוש עצמי, או גורמים לו להרגיש מחוץ לעניינים. התחושות הללו לגיטימיות כמובן. אבל זה בדיוק הזמן לעזוב את המשרד. מדינת ישראל צריכה שר אוצר במשרה מלאה, שר אוצר שמאמץ ראייה כלכלית כנקודת מבט. שר אוצר הוא מי שמאזן בין כל הדרישות השונות. אך סמוטריץ' משתמש באוצר כבן ערובה לכפיית תפיסות עולם ביטחוניות, ומנצל שפה פיסקאלית של סדרי עדיפויות ואיזון בין משאבים כדי לקדם את אידיאולוגיית הימין שלו. הרכב הוועדה החדשה הוא עוד דוגמה לכך.