הגדלת יצוא הגז: הכנסות המדינה יגדלו, אבל המחיר הסביבתי עלול להיות כבד

ללא שימוע ציבורי, מבלי לדון בהשלכות על יוקר המחיה, על הסביבה ועל הדורות הבאים - אותת משרד האנרגיה לחברות הגז: השותפות בלווייתן יוכלו להגדיל את יצוא הגז ל־118 BCM, המהווים כ־15% מעתודות הגז בישראל. מדובר בכמות קטנה יותר מזו אשר עמדה במחלוקת לפני כמה חודשים, אולם בהכפלה של הכמות המיוצאת היום. השותפות במאגרי הגז יוכלו להגדיל את רווחיהן, ושר האנרגיה אלי כהן כבר בירך בהתרגשות: ״צעד חשוב שיוביל להגברת הביטחון האנרגטי, חיזוק הקשרים הבינלאומיים של ישראל, תרומה אדירה לכלכלה הישראלית ולהכנסות המדינה״.

אלא שההשלכות הסביבתיות המיידיות של הגדלת היצוא הן הרבה יותר פליטות גזי חממה — במדינה שאין לה כל תוכנית להפחתת אותן פליטות המובילות למשבר אקלימי חריף. ישראל מפרה את התחייבויותיה הבינלאומיות בתחום באופן שיטתי, אף שכמדינה קטנה — פליטות גזי החממה העולות שלה שוות ערך לאלו של מדינה בגודל בינוני. בשנת 2022 עלו פליטות גזי החממה בכ־3.5% לעומת 2021, ולפי ההערכות, מגמת העלייה נמשכה גם אשתקד. ההתחייבות של ישראל להפחית 27% מהפליטות עד סוף העשור נראית כעת בדיונית, והחלטת משרד האנרגיה לא תורמת לסיכוי.

תדלוק הרסני של שינויי אקלים

הליך ההפקה והשימוש בגז הוא מקור משמעותי לפליטות מתאן, גז חממה עוצמתי פי 28 מפחמן דו־חמצני. הוא מתדלק באופן הרסני את שינויי האקלים, הגורמים להגברת תדירות ועוצמה של אסונות שונים — מגלי חום ועד לשיטפונות ושריפות. רק השבוע פורסם מחקר חדש המצביע על כך ששיעור השריפות הוכפל בתוך 20 שנה בשל השפעת האדם על האקלים.

אם היום הפקה של 12 BCM בשנה מאפשרת פליטה של 20 טונות בשנה, יצוא של 21 BCM בשנה יגדיל משמעותית את הפליטות, עוד לפני השלכות נוספות של אופן היצוא.

ישראל מתעלמת מההשלכות הסביבתיות של יצוא הגז ומעודדת חיפוש מאגרי נפט וגז בים וביבשה. אולם ההשלכות של זלילת מאגרי הגז לשימוש מקומי עלולה להוביל לשימוש בדלקים מזהמים ומסוכנים יותר לבריאות בישראל כבר בעשורים הבאים. מאגרי הגז בישראל משמשים לייצור של כ־70% מהחשמל המקומי. משרדי הממשלה לאורך שנים ארוכות מתעלמים כמעט לחלוטין מהמעבר העולמי לאנרגיה מתחדשת ונקייה — ללא פליטות גזי חממה וזיהום אוויר המוביל לתחלואה ומוות, ומעדיפים לתלות יהבם באופן מוחלט בגז.

רק כ־10% מהחשמל בישראל מופקים באמצעי ייצור נקיים, שיעור כמעט זניח. חלק מההשלכות כבר נצפו במלחמה הזאת: תשתיות שנוטות להתפוצץ ולהידלק של דלקים מזהמים ומסוכנים הן יעד אטרקטיבי במיוחד לארגוני טרור, ויש כבר מי שמזהיר שבעת הסלמה בישראל לא יהיה חשמל.

ישראל תישאר בלי גז

את הבעיה הזו ניתן היה לפתור או לצמצם באמצעות ביזור משק האנרגיה. כלומר, הקמה של תשתיות נקיות ברחבי הארץ. אולם הממשלה בוחרת דווקא להערים קשיים. גם צעדים שהובטחו כמו פינוי מקום ברשת החשמל לכמות נוספת של אנרגיה מתחדשת, נדחים באופן משמעותי ומעכבים עוד ועוד את הגדלת השימוש האיטית מאוד ממילא, באנרגיה נקייה.

מדיניות יצוא הגז כעת, בשילוב עם ההתעלמות הכמעט מוחלטת מהצורך לעבור לאנרגיה נקייה, יכולה להוביל למצב שבו ישראל תישאר בלי אנרגיה מתחדשת ובלי גז, ותיאלץ לשרוף סולר ופחם או לנסות לייבא גז במציאות של חוסר יציבות גיאו־פוליטית. במשרד האנרגיה מקבלים החלטות בנושא בעיניים פקוחות לרווחה, שכן במשרד האוצר הזהירו לפני כשנה כי מדיניות יצוא גז בלתי אחראית עלולה לא רק להוביל לעלייה ביוקר המחיה, אלא גם עלולה לסכן את הביטחון האנרגטי של ישראל. בשנים האחרונות, בהתאמה, אף פורסמו הערכות שלפיהן עתודות הגז עלולות להגיע למיצוי מוקדם מהצפוי.

כך, למשל, לפי בדיקה של לובי 99, סביב שנת 2040 ישראל צפויה לאבד את העצמאות האנרגטית שלה, מכיוון שאז תהיה תלויה ביבוא גז, כשלמדינה לא יישאר מספיק גז לצורכי המשק.

התיאבון ליצוא ברור. העולם עובר לאנרגיה מתחדשת, וכך ייתכן שבשנים הבאות יצטמצמו השווקים האפשריים ליצוא הגז. מנקודת המבט של החברות המפיקות - אם המאגרים לא ימכרו ברווח עכשיו, מי יודע כמה יוכלו להרוויח בעליהם בעתיד. השאלה העיקרית היא מי ישלם לבסוף את חשבון של ההשלכות בדמות אסונות אקלים ונזק בריאותי לתושבי ישראל, במדינה שלא עושה דבר בכדי להימנע מכך.

בשורה התחתונה: ההחלטה שהתקבלה במשרד האנרגיה רעה לדורות הבאים, אבל טובה בהחלט לכיס של החברות.