הימין הקיצוני נחסם, אך הרכב הממשלה הבאה הוא בשורה רעה לכלכלת צרפת

בשונה מהמצב בישראל, שהלכה לחמש מערכות בחירות בשלוש שנים וחצי, החוק אינו מאפשר לנשיא צרפת עמנואל מקרון לפזר בשנה הקרובה את האסיפה הלאומית, הבית התחתון של הפרלמנט הצרפתי, שאחראי על חקיקת חוקים ועל בסיס הרכבו מוקמת הממשלה. מקרון יצטרך לנסות לעבוד עם מה שיש. כלומר, להרכיב קואליציה בהתאם למבנה הפוליטי החדש של האסיפה הלאומית בה מכהנים 577 נציגים, כאשר מפלגתו נחלשה משמעותית ומספר נציגיה צנח מ־245 ל־168.

מקרון החליט על פיזור האסיפה הלאומית בחודש שעבר בתקווה לזכות מחדש באמון העם ולחסום את התחזקות הימין הקיצוני בהובלת מרין לה פן, זאת לאחר שזכתה בהצלחה מסחררת בבחירות לפרלמנט האירופי. אמנם מפלגת האיחוד הלאומי של לה פן חיזקה את כוחה באסיפה הלאומית, ומספר נציגיה עלה מ־89 ל־143, אך זהו מספר נמוך משמעותית מהסקרים שחזו למעלה מ־200 נציגים. המנצחת הגדולה בבחירות היא החזית העממית החדשה, ברית מפלגות השמאל. זו כוללת גם את מפלגת השמאל הקיצוני, צרפת בלתי כנועה, שהשיגה 182 מקומות באסיפה הלאומית.

המשמעות: שלושה גושים פוליטיים מרכזיים שאף אחד מהם לא יוכל למשול לבדו. כלומר, בשונה מכהונתו הראשונה של מקרון ב־2017־2022, אז נהנתה מפלגתו מרוב מוחלט, ובשונה מהשנתיים האחרונות בהן ניהל ממשלת מיעוט, כעת יצטרך מקרון לנסות ולגבש קואליציה עם מספר מפלגות שונות מהשמאל־מרכז, עם ראש ממשלה שיגיע ככל הנראה מהשמאל. הפעם האחרונה שבה הנשיא וראש הממשלה לא השתייכו לאותה המפלגה היתה ב־1997.

חשוב להבין: גוש מפלגות השמאל, שקיבל את מירב הקולות, הוא איחוד של מספר מפלגות. הגדולה ביותר היא מפלגת השמאל הקיצוני (77 צירים), צרפת בלתי כנועה בראשות ז׳אן-לוק מלנשון, שזכתה ל-77 נציגים - ושמקרון צפוי להימנע בכל מחיר משילובה בקואליציה עמה. מלנשון, שהגיע שלישי במירוץ לנשיאות ב-2022, נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת בפוליטיקה הצרפתית, וכמי שמוקצה לא פחות מלה-פן בידי מנהיגי המרכז הפוליטי בצרפת. המצע הכלכלי שלו כולל הטלת מס עושר ו"מס יציאה" לעשירים שיעזבו בעקבותיו את צרפת, מדיניות החוץ שלו מתייחסת ליציאה מברית נאט"ו, והוא נחשב גם כמתנגד נחרץ לישראל והואשם תדיר באנטישמיות.

יחד עם צרפת בלתי כנועה, יושבות גם המפלגה הסוציאליסטית (58 צירים) ומפלגת הירוקים (28 צירים) ומספר מפלגות קטנות נוספות, עמן מקרון יצטרך לבנות קואליציה. עם זאת, במידה ומקרון יימנע מחבירה לשמאל הקיצוני, הוא יצרך לקבל גם תמיכה ממפלגות הימין הרך, שירחיבו עוד יותר את קשת העמדות שאמורה להתכנס לכדי ממשלה אחת.

בלימת הימין הקיצוני היא אמנם הישג לכוחות המתונים, ששיתפו פעולה ביניהם, אך העובדה שהממשלה הבאה תכיל עמדות פוליטיות שונות מאוד, במיוחד בתחום הכלכלי, היא בשורה רעה לצרפת. יחס החוב־תוצר הגבוה שלה, שטיפס ל־111%, מהגבוהים באירופה, היה מהגורמים המרכזיים להורדת דירוג האשראי שלה בחודשים האחרונים בידי סוכנויות הדירוג S&P ופיץ'.

למעשה, בנימוקים להורדת הדירוג במאי האחרון, כתבה S&P כי "הקיטוב הפוליטי מוסיף אי־ודאות ליכולתה של הממשלה ליישם מדיניות להגדלת פוטנציאל הצמיחה ולהתמודד עם חוסר איזון תקציבי". זאת עוד בטרם נערכו הבחירות, בהן מקרון כאמור נחלש. כעת, הוא יידרש לפשרות פוליטיות, ושותפותיו הפוטנציאליות משמאל ידרשו מהלכים כמו העלאת שכר המינימום ל־1,600 יורו והגדלת מסים, ולצד זאת צפויות להתנגד לקיצוצים בהוצאות הממשלתיות.

הקדמת הפנסיה: ההוצאה הציבורית תתנפח

מלבד הקושי הצפוי בקידום רפורמות כלכליות להורדת החוב, מקרון יצטרך להתמודד עם שאיפתן של מפלגות השמאל לבטל את שני המהלכים המרכזיים שקידם בכהונתו השנייה: הרפורמה במערכת הפנסיה שאושרה אשתקד ורפורמת ההגירה שאושרה השנה.

הרפורמה בפנסיה היתה אחד המהלכים המרכזיים של מקרון להתמודד עם הגירעון המעמיק של צרפת, ששיעור ההוצאות הציבוריות בה על קצבאות זקנה (כולל תשלומי פנסיה) עומד על 14.5%, מהגבוהים באירופה. הסעיף המרכזי בה היה הגדלת גיל הפרישה המינימלי מ־62 ל־64, זאת לצד ביטול תוכניות פרישה עם תנאים מיוחדים והגדלת מספר שנות העבודה הנדרשות כדי לקבל קצבה מלאה.

מקרון תפס את הרפורמה כ"רע הכרחי", ואת תפקידו כמבוגר האחראי שאינו יכול לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח ולדחות את המשבר אל העתיד. הוא שילם על כך במחיר פוליטי, שמתברר כעת במלואו. הרפורמה התקבלה בהתנגדות ציבורית ופוליטית עצומה, וללא רוב באסיפה הלאומית, ומקרון חוקק אותה על־ידי הפעלת סעיף חוקתי (סעיף 49.3) שמאפשר לממשלה להעביר חקיקה שלא דרך הפרלמנט, כל עוד היא שורדת הצבעות אי־אמון ב־24 השעות שלאחר מכן.

מפלגות השמאל הצהירו בקמפיין כי הן יפעלו לבטל את הרפורמה בפנסיה ולהחזיר את גיל הפרישה ל־62, ולאחר מכן יגבשו רפורמה חדשה שמטרתה לאפשר פרישה כבר בגיל 60 למי שמעוניין לעשות זאת, כמו גם הגדלת הקצבה המינימלית לפנסיה. גם אם רק חלק מהרפורמה יבוטל, המשמעות הישירה תהיה הגדלת ההוצאה הציבורית, אותה אמורה צרפת לנסות ולצמצם.

יוזמה לתוכנית הצלה: השמאל יסייע למהגרים

סוגיה בוערת נוספת בצרפת היא ממדי ההגירה. כיום, שיעור המהגרים בצרפת עומד על כ־12% מהאוכלוסיה, 8.6 מיליון איש, כש־35% מתוכם קיבלו אזרחות. נתונים אלו הופכים את צרפת למדינה השנייה בגודלה אחרי גרמניה בקליטת מהגרים. היקף ההגירה אל צרפת הוא אחד הגורמים לעליית הימין הקיצוני בשנים האחרונות.

מוקדם יותר השנה העביר הנשיא מקרון רפורמה שנויה במחלוקת, שחלק מצעדיה בוטלו בידי בית המשפט העליון. הרפורמה שאושרה הקשיחה את תנאי ההגירה אל צרפת, צמצמה את ההטבות הסוציאליות הניתנות למהגרים וכללה סעיפים שמקלים על גירוש מהגרים שעברו על החוק.

גוש מפלגות השמאל הצהיר שיבטל את הרפורמה, אותה הוא רואה ככניעה לערכי הימין הקיצוני, שחלק ניכר מהעלייה בכוחו מגיעה בשל דרישה לצעדים לצמצום ההגירה. בנוסף לכך, מפלגות השמאל הצהירו במצע שלהן כי ירחיבו את זכות האדמה לכל מי שנולד בצרפת, יקימו סוכנות הצלה מיוחדת עבור מהגרים שתפעל בים ובדרכים וכן יפעלו להקלת דרישות הוויזה לצרפת וליצירת מעמד של "פליט אקלים" עבור מהגרים שהגיעו מאיזורים שנפגעו מההתחממות הגלובלית. הדילמה של מקרון בסוגיה זו תהיה קשה במיוחד, שכן מפלגות הימין הקיצוני ימנפו כל פשרה שתושג עם מפלגות השמאל.

ביטול מס צריכה: הסובסידיות לחשמל יחזרו

תחום נוסף שצפוי להיות במוקד תשומת הלב הציבורית הוא מחירי האנרגיה. זהו תחום רגיש במיוחד מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, שהביאה לעליית מחירים דרמטית באירופה כולה, וגם בצרפת. הסוגיה הפכה רגישה יותר מאז פברואר האחרון, אז הסתיימה תוכנית סבסוד ממשלתית ייעודית שהגנה במשך כשנתיים מפני עליות המחירים. בנוסף, בתחילת החודש קפצו מחירי החשמל ב־11%, מה שמוסיף לחץ נוסף על המערכת הפוליטית להביא לשינוי.

אמנם כלל המפלגות התייחסו במצע שלהן למחירי האנרגיה וטענו שיפעלו להוזלתם, אך מפלגות השמאל נוקטות גישה קיצונית ביחס לזו של מקרון והצהירו שיקפיאו את מחירי החשמל (לצד הקפאת מחירי מזון ומוצרים בסיסיים נוספים) ויפעילו מחדש את תוכנית הסבסוד הממשלתית למחירי האנרגיה. בנוסף, הן יבטלו את מס הצריכה הנוכחי על חשמל בשיעור 10%. המשמעות היא כמובן הגדלה משמעותית של ההוצאה הממשלתית.

מעבר להגדלת הסבסוד הממשלתי, במפלגות השמאל ידחפו להגדלת ההשקעה באנרגיות מתחדשות ולהפסקת השימוש בדלקים מאובנים, מהלכים שידרשו השקעה תקציבית ניכרת, זאת בזמן שהדגש של מקרון לשנים הקרובות הוא קידום עצמאות אנרגטית על ידי הקמת תחנות כח גרעיניות.

כך או כך, אם מקרון והשותפים הפוטנציאליים ייכשלו במציאת האיזון הנכון בין פשרות פוליטיות ורפורמות הכרחיות, הם עלולים למצוא את עצמם בבחירות 2027 מול ימין קיצוני חזק בהרבה, שהפעם הם יתקשו לחסום.