הכנסת סיפקה לנו היום אירוע נדיר במשך שעתיים וחצי: אחדות מלאה

נדיר למצוא נושא אחד שיש עליו הסכמה גורפת בקרב חברי כנסת משמאל ומימין, מהקואליציה ומהאופוזיציה. היום (ב'), במשך שעתיים וחצי של דיון בוועדת ביטחון הפנים, נושא אחד הצליח לאחד את כולם: השימוש שעושה המשטרה בתוכנת הריגול פגסוס של NSO הישראלית, אותו חשף תומר גנון בכלכליסט. 

ספק אם יש סוגיה מרכזית שח"כ מוסי רז (מרצ) וח"כ משה ארבל (ש"ס) מסכימים עליה. אבל אתמול אמרו שניהם שיש להקים ועדת חקירה לבדיקת ממצאי תחקיר כלכליסט. ארבל אף הכריז שהממצאים הם בגדר "אסון לאומי". "ההתנהלות שפורסמה מזכירה משטרים אפלים ונוראים של מאפיה וארגון פשיעה", הוא תקף.  

ח"כ מיכל רוזין | צילום: יואב דודקביץ

אפילו ח"כ איתמר בן גביר, שתלה בסלון ביתו את תמונתו של המחבל המתועב ברוך גולדשטיין והורשע בעבר בהסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור – מצא את עצמו מסכים עם ח"כ מיכל רוזין (מרצ). "היכולת של שופט להבין באיזה טכנולוגיה המשטרה משתמשת לצורך האזנת סתר מוגבלת. לכן להיתלות בצווי השופטים זה לעשות לעצמנו הנחה", אמרה האחת. "יש שופטים שבאופן אוטומטי או עם חצי שאלה מתקדמים. הם לא מכירים את הסוגיה, לא יודעים מה הכוח שיש לתוכנה כזו", אמר האחר. 

שבת אחים גם יחד

ליום אחד, כל הכנסת היתה מאוחדת. שבת אחים גם יחד. זה קרה כי הח"כים הבינו היטב את המשמעויות וההשלכות החמורות של סדרת החשיפות בכלכליסט. 

ראש חטיבת חקירות במשטרה, תנ"צ דודו דואני | צילום: אתר הכנסת

ראש חטיבת חקירות במשטרה, תנ"צ דודו דואני, העלה את כל הטענות הרגילות. הכל לפי צו בית משפט במחוזי, רק לפשע חמור, רק באישור נצ"מ. באורח מפתיע התעלם הנציג מכל הפרטים שהביא גנון בכללכיסט – על שימוש בפגסוס ללא צו, לצורך איסוף מודיעין ולא חקירת פשע. הכל מגובה בצווים, הוא טען, ולא הבהיר האם ייתכן שחלק מהצווים הוצאו בדיעבד. "לכולם ברור שהמשטרה עובדת לפי צווים", אמר דואני.

אבל המציאות היא שזה לא ברור לאף אחד שקרא את התחקירים של גנון, שמפרטים את שיטת העבודה הבעייתית של חטיבת הסיגינט במשטרה: מתמקדים במטרות ללא ראיות מספקות, כולל פעילי מחאה וראשי ערים ומשפחותיהם, ורק במקרה שנמצא מידע שמצדיק המשך חקירה מוצא צו. "יש פגיעה במשטרה מבחינת הפרסומים", הוא מאשים. סליחה, הפרסומים פוגעים במשטרה? ואני חשבתי שאלו המעשים עצמם, לא הדיווח עליהם.

צווים שהוצאו בדיעבד

היועץ המשפטי של המשטרה, תנ"צ אלעזר כהנא, אמר על החשיפות בכלכליסט: "בכל מקום שבדקנו מצאנו את הצו. אנחנו לא מכירים חריגות כאלה". אלא הבעיה היא, כמו שדיווחנו בכלכליסט, שמדובר לא פעם בצווים שהוצאו בדיעבד, על סמך החומרים שנאספו באמצעות פגסוס. השאלה היא לא אם מצאתם את הצו, אלא מתי הוצא הצו.  

עו"ד גבי פיסמן, ראש אשכול סמכויות שלטוניות במשרד המשפטים, שיחקה על אותו קו של המשטרה. "היינו מאוד מוטרדים מהתמונה המדאיגה שעלתה בכתבות", היא אמרה. "קיבלנו שיתוף פעולה מלא ממשטרת ישראל. הדברים בסדר גודל חמור, אבל על פניו הבדיקה לא העלתה שום דבר ברמה המערכתית. נעשה בדיקה לעומק, וגם המשטרה מעוניינת בבדיקה הזו. יש שורה של טענות מאוד מדאיגות שעולות מתוך הכתבה". 

בהמשך טענה פיטמן שחוק האזנת סתר מתיר את פעילות פגסוס, והסבירה באופן שגוי שהתוכנה מיירטת תקשורת בין מחשבים (למעשה, פגסוס יושבת על המכשיר עצמו ואוספת את המידע ישירות ממנו). כמעט מיד לאחר מכן, טענה שהחוק כיום לא מספק ושיש צורך בעדכונו. אז מתאים או לא מתאים? אפילו נציגת משרד המשפטים עצמה לא מצליחה להבין. 

מה לא ראינו מנציגי המשטרה והמשרד לביטחון פנים? שום התייחסות עניינית לטענות, שום עימות משמעותי עם הממצאים החמורים ביותר של התחקירים, שום גיבוי לטענות שלהם. משטרת ישראל אומרת לח"כים מה שהיא אומרת בימים האחרונים לכל עם ישראל: תסמכו עלינו, בסדר? וגם מוסיפה איום כמעט מרומז: אתם לא רוצים שלא נצליח לעצור פדופילים ורוצחים, נכון? כי אם אפשר לפתור את כל החשיפות כשטויות ולהשחיר את העיתונאי האמין והמקצועי שמאחוריהם, למה לא בעצם? מילא אזרחי ישראל שראויים ליותר, אבל אפילו בפני ועדת הכנסת שמפקחת על פעילותה לא התכבדו נציגי המשטרה והציגו סימוך ענייני אחד לדברים שהם אומרים לאורך השבוע. אנחנו מתבקשים לסמוך על המילה שלהם, וזו מה לעשות לא שווה יותר מדי.

"המשטרה עושה שיימינג לתומר גנון"

אפילו ח"כ אמיר אוחנה (ליכוד), לשעבר שר המשפטים והשר לביטחון פנים, הבין שמשהו בהתנהלות המשטרה לא תקין, כשציין שיש פער אדיר בין הגילויים בחשיפות כלכליסט לתגובת המשטרה אלהם (ובמסגרת העולם הביזארי שיצרו החשיפות, הדוברת הבאה, ח"כ רות וסרמן-לנדה מכחול לבן, מיהרה בפתח דבריה לחזק את אמירתו של אוחנה וחזרה על הדברים שאמר בהקשר זה כמעט מילה במילה). 

ח"כ ינון אזולאי | צילום: אתר הכנסת

ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) סיכם אולי את תגובת המשטרה בצורה העוקצנית ביותר. "המשטרה עושה שיימינג לתומר גנון, טוענת שהוא עיתונאי לא אחראי ולא רציני", אמר. "לא יכול להיות שאדם מפרסם משהו נגד המשטרה והם עושים עליו שיימינג. ואני לא אתפלא אם שמתם עליו את התוכנה". 

"אין מנוס מבדיקה עצמאית, חיצונית ובלתי-תלויה"

מה עושים? צריך להסכים שוב עם אוחנה, שאמר: "אין מנוס מבדיקה עצמאית, חיצונית ובלתי-תלויה". המשטרה מפגינה חוסר הבנה בולט של הבעיה שניצבת לפתחה, או נמנעת במכוון מלהכיר בחומרת המצב. משרד המשפטים מצוי אתה באותה הקלחת. כל בדיקה שלהם תלווה בפקפוק ובחשד, והממצאים יהיו מוטלים בספק. יכול להיות, אף שאני מטיל בכך ספק, שממצאי התחקירים של גנון שגויים מהיסוד. אבל כל בדיקה משטרתית או של משרד המשפטים שתכריז כך לא תצליח להסיר את עננת החשד מעל המשטרה. רק בדיקה עצמאית ובלתי-תלויה, פרלמנטרית, ממלכתית או אחרת, שחבריה נהנים מאמון הציבור ושתקבל גישה מלאה לחומרים ולאנשי המשטרה תוכל לספק לציבור תשובות מניחות את הדעת, להבהיר מה באמת מתרחש בחטיבת הסיגינט של המשטרה, ולתקן את הכשלים ככל שישנם. 

ועוד נקודה לסיום על מופע האחדות המרגש בכנסת. במדינות אחרות, יש דיכוטומיה ביחס של מחוקקים למשטרה. אלו משמאל יגלו פקפוק וספקנות ביחס למניעיה וידחפו לרפורמות מקיפות ומשמעותיות; אלו מימין תמיכה חמה ולא מסויגת. היחס למשטרה בישראל, מנגד, הוא בגדר אנומליה. הח"כים, כמעט פה אחד, תקפו את המשטרה ואת מעשיה, כשלכל היותר הם מסייגים את דבריהם בצורך של ישראל במשטרה טובה ויעילה. אף אחד לא קם ואמר בפה מלא: אני לא מאמין לתחקיר, זה הכל שקרים שנועדו להכפיש את המשטרה. 

במציאות שבה התקשורת היא שק חבטות אהוב של פוליטקאים עם אידיאולוגיה מסוימת, זה אירוע נדיר. כולם מוכנים לקבל את ממצאי התחקיר כנכונים, ומגלים ספקנות בריאה לתגובת המשטרה. מה קרה כאן, שהיא איבדה את אמון הציבור והמחוקקים בלי קשר להעדפה פוליטית? איך זה שכולם מוכנים להאמין ללא היסוס (ובמקרה של חשיפות כלכליסט גם בצדק) לדברים שמפרסמים עליה? שאנשים שומעים על השתלת רוגלות בלי צו ומעקב אחר אנשים ללא חשדות או ראיות מספקים, והתגובה הראשונה שלהם היא, כן, זה נשמע לי הגיוני? 

בלי קשר למה יעלו בסוף תוצאות הבדיקה של המתרחש במשטרה, מצב תדמיתי זה לבדו הוא סיבה לבדק בית מעמיק, ביצוע רפורמה יסודית. תדמית המשטרה היתה בשפל עוד קודם לסדרת התחקירים, הם רק הדגישו עד כמה המצב גרוע. זו צריכה להיות הזדמנות ליציאה למבצע שיקום משמעותי, שדורש גם שינויים ארגוניים נרחבים. בכל המשטרה, לא רק בחלקים שנוגעים לתחקיר.