גל המתנדבים שוטף את הארץ. וארגוני המורים? מסרבים לוותר על החופשה

כמו שזה נראה עכשיו המורים לא מתכוונים לוותר על חופשת חנוכה והיא תתקיים כרגיל. זאת, למרות ביטול ימי הלימודים באזורים נרחבים בארץ מאז תחילת המלחמה. סוגיה זו מעוררת את השאלה, האם יש נסיבות שבהן ראשי ארגוני המורים מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד ויו"ר ארגון המורים העל יסודיים רן ארז כן יכנסו מתחת לאלונקה הלאומית?

השאלה איזה אירוע דרוש כדי שארגוני המורים יזכרו שהם גם חלק ממדינה במלחמה ולא רק איגוד מקצועי. צונאמי? פגיעה מכחידת אנושות של מטאור? פלישת חייזרים? כמו שזה נראה עכשיו גם זה לא יספיק. וכך המורים והתלמידים לא ינצלו את ימי החופשה כדי לצמצם את הפערים הלימודיים הגדולים שיצרה המלחמה. הם לא יתגייסו כדי להקל על המוני המשפחות שהאב שלהם נמצא במילואים.

השאלה היא למה במדינה שבה כל כך הרבה אנשים מתנדבים, ארגוני המורים לא יכלו להודיע שגם חבריהם יתנדבו, אם לא כל החופש לפחות חלק ממנו. הרי למרות שכבר הגיע חנוכה, שנת הלימודים בפועל בקושי התחילה. בניגוד למה שחושבים בארגוני המורים לא כל דבר הוא נושא למשא ומתן קיבוצי. יש מצבים שבהם פשוט צריך להיות ברור מאליו שלא יוצאים לחופש, מלחמה למשל אחרי טבח נורא.

יכול להיות מרתק לשמוע את המורים מתפתלים בשעורי חברה בניסיון להסביר לתלמידים למה הם יוצאים לחופשה באמצע מלחמה. לא בטוח שכל התלמידים ישתכנעו שהעובדה שלוח החופשות של המורים מעוגן בהסכם קיבוצי וההסכם קדוש יותר מעשרת הדיברות, היא סיבה מספקת לנפקדות המורים במצוות הארגונים שלהם. לא ברור איך מורה שלא לימד בחנוכה יוכל להסביר לתלמיד למה חשוב ללכת לצבא או למה חשוב לתרום לחברה.

אחד המאפיינים היותר גרועים של החברה הישראלית הוא הפחד התהומי לצאת פראייר, פחד שלפי מחקרים לא קיים בשום חברה אחרת. את הלקח האנטי חינוכי הזה המורים מיטיבים להנחיל לתלמידים. אפשר אפילו להציע סיסמה: מנצחים ביחד אבל לא מלמדים בחופשה.