אגודה שיתופית תפוצה ע"י בעלי נחלה בסך של כ-120,000 בגין לשון הרע כנגד חברי הוועד

טענת הנתבעים להעדר יריבות מול האגודה עצמה נדחתה בקביעה כי הצגת חברי הוועד כמושחתים יש בה כדי להשחיר את פני האגודה עצמה. סכום הפיצוי היה גבוה יחסית לאחר שנקבע כי הפרסומים גרמו לפגיעה במרקם החיים במושב ויצירת שסע עמוק.

כעורכת דין המתמחה באגודות שיתופיות, אחת השאלות אותן אני נשאלת לעיתים קרובות היא האם אגודה שיתופית זכאית להגיש תביעה בגין לשון הרע כנגד חברי הוועד. שאלה נוספת היא האם האגודה השיתופית רשאית לתבוע במסגרת תביעת לשון הרע גם בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה. התשובה הקצרה לשתי השאלות היא- כן. התשובה היותר ארוכה, מחייבת התייחסות לפסק דין של בית משפט השלום ולהכרעה שניתנה לאחרונה בערעור עליו.

סיפור המעשה

התובעת היא אגודה חקלאית שיתופית המאגדת בתוכה בעלי נחלות המהוות את עיקרו של מושב רמת רזיאל. הנתבעים, בעלי אחת הנחלות במושב, מצויים בסכסוך עם וועד האגודה. האגודה הגישה תביעת לשון הרע לבית משפט שלום כנגד הנתבעים במסגרתה טענה כי יצאו בפרסומים משמיצים נגד ועד האגודה ובפרט נגד יו"ר הוועד וחברים מרכזיים בו. כך למשל הנתבעים טענו כי הוועד נטפל אליהם ממניעים פסולים וזרים וכן כי חברי ועד ומקורביהם, השתלטו על שטחים ציבוריים.

בית משפט השלום קיבל את תביעת לשון הרע ברובה וחייב את הנתבעים לפצות את האגודה בסך 80,000 ₪ וכן הוצאות בסכום כולל של 40,000 ₪. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה תוך חיוב הנתבעים בהוצאות נוספות בסך של 15,000 ₪. להלן נרחיב במקצת על עיקרי הכרעות הדין הרלוונטיים בכל אחת מהערכאות.

בית משפט השלום דחה את הטענה להעדר יריבות

טענה מרכזית של הנתבעים היתה להעדר יריבות מול האגודה. לגרסתם, הפרסומים אינם עוסקים באגודה כי אם באנשים הממלאים באגודה תפקיד כזה או אחר.

בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול לגרום לפגיעות מסוגים שונים ל"אדם", כאשר "אדם" מוגדר בסיפא של סעיף 1 הנ"ל כ"יחיד או תאגיד". משכך, תאגיד יכול להגיש תביעה בגין פרסום לשון הרע אשר פגע בתאגיד עצמו, כאשר השמצת אורגנים של התאגיד בתור שכאלה עשויה להתפרש כהשמצת התאגיד עצמו.

במקרה הנדון נקבע כי מרבית תכני לשון הרע מתייחסים לפועלם של חברי ועד האגודה כאורגנים של האגודה, והם נסבים על מעשים שנטען שנעשו בתוקף תפקידם כחברי ועד ותוך ניצול לרעה של תפקידם. לדברי בית המשפט, הצגת חברי הוועד כמושחתים בניהול ענייני האגודה יש בה כדי להשחיר את פני האגודה עצמה הפועלת באמצעות אורגניה.

בית משפט השלום דחה את הטענה להעדר פרסום

טענה מרכזית נוספת של הנתבעים היתה כי במקרה הנדון מדובר בפרסומים פנימיים אשר נערכו על-ידי הנתבעים שהם חברי אגודה, הממוענים אל חברי אגודה אחרים. משכך לטענתם מדובר בפרסומים בתוך האגודה ועל כן אינם יכולים להוות פרסומים של לשון הרע, הדורש כי הפרסום יהיה בפני גורם זולת הנפגע.

עו"ד איילת רייך מיכאלי | צילום: ניקי וסטפהל

בית משפט השלום דחה את הטענה בציינו כי שלושה מהפרסומים נשלחו בדואר האלקטרוני לכל תושבי המושב. לדברי בית המשפט, תושבי המושב כוללים לא רק את חברי האגודה אלא גם תושבים שאינם חברים, דוגמת יורשי נחלות שטרם התקבלו לחברות, תושבים בהרחבה ושוכרים. מכאן שמתקיימת דרישת הפרסום לאדם זולת הנפגע.

ביחס לפרסום הרביעי, מכתב המופנה לכלל תושבי המושב, אשר נתלה על לוח המודעות הרשמי של המושב, נקבע כי מכיוון שלא ידוע בוודאות מי פרסם אותו, יש לדחות את תביעת לשון הרע בגינו.

בית משפט השלום חייב את הנתבעים בתשלום כולל של 120,000 ש"ח

האגודה טענה כי מעשי הנתבעים גרמו לה לנזקים ממוניים מיוחדים בשל הפחתה בתקציבים שהוקצו לה וקושי בקידום בקשות שונות על-ידי רשות מקרקעי ישראל. מכיוון שהאגודה לא הצליחה להוכיח טענה זו היא נדחתה על ידי בית המשפט.

עם זאת, לדברי בית המשפט, עולה מחומר הראיות כי כתוצאה מפרסומי הנתבעים נגרם לאגודה נזק לא ממוני משמעותי. כך, חלק מן החברים אינם מדברים עם חלק אחר, וחלקם אינם משתתפים בפעילות השוטפת. כמו כן, קיימת פגיעה במוניטין האגודה גם כלפי חוץ, כאשר ישנם כאלה שאינם רוצים לגור במושב וכאשר אין מי שמוכן לשמש בתפקיד חבר ועד האגודה לאור החשש שיחווה השמצות דומות וצורך להתגונן מפני הליכים משפטיים רבים.

על יסוד כל אלה בית המשפט העמיד את שיעור הפיצוי שעל הנתבעים לשלם לאגודה על סך של 80,000 ₪ כמו גם 40,000 ₪ הוצאות.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור

הנתבעים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי שדחה את ערעורם תוך חיובם בתשלום הוצאות נוספות בסך של 15,000 ₪.

טענה מרכזית של המערערים היתה כי האגודה, בהיותה תאגיד, מנועה מלתבוע פיצוי עבור נזק לא ממוני במסגרת הליכים שעילתם בלשון הרע.

בית המשפט המחוזי דחה את הטענה בציינו כי שעה שתאגיד רשאי לתבוע בגין לשון הרע, הרי נובעת מכך המסקנה שהוא זכאי לפיצוי בגין כל נזק שנגרם לו כפועל יוצא מהוצאת לשון הרע.

לדברי בית המשפט, המסקנה לפיה תאגיד זכאי לתבוע גם בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו מבוססת, בין היתר, על הרציונאליים שעומדים בבסיס הפיצוי בגין לשון הרע. כך, הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בגדרי חוק איסור לשון הרע נועד לעודד את רוחו של הנפגע, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולקיים את זכותו לשם טוב. אף אם הרציונל של עידוד רוחו של הנפגע אינו שייך במקרה של תאגיד, הרי שבוודאי זכאי הוא לפיצוי שמטרתו היא לתקן את הנזק לשמו הטוב ולקיים את זכותו לשם טוב.

מומלץ להתייעץ עם עורך דין

למרבה הצער, סכסוכים בין חברי אגודה שיתופית לבין החברים בוועד המנהל מתרחשים לא מעט. במקרים רבים, הסכסוך הופך גם לדו שיח של השמצות הדדיות, כולל תביעות לשון הרע. על מנת להימנע מנפילה למדרון חלקלק זה, מומלץ מאוד להתייעץ עם עורך דין בעל התמחות באגודות שיתופיות, בטרם כל נקיטה בפעולה או הוצאת פרסומים שונים.

ת"א 52170-06-17 וע"א 15212-06-23

• המידע המופיע במאמר הוא כללי בלבד. ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך.

• הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים להליך.

• "איילת רייך - משרד עורכי דין, נוטריון וגישור" מתמחה בקיבוצים, מושבים, תאגידים, בתחום המסחרי-חקלאי-מינהלי , ליטיגציה ודיני עבודה. עו"ד איילת רייך-מיכאלי משמשת כבוררת וכמגשרת במחלוקות.

• אנו מזמינים אתכם לבקר באתר האינטרנט שלנו: WWW.AYELET-RAICH.CO.IL , ולעקוב אחרינו בפייסבוק: "איילת רייך – משרד עורכי דין נוטריון וגישור".