ג'ו ביידן | צילום: בלומברג
ביידן משנה כיוון: פועל להחרמת נפט מרוסיה
הממשל האמריקאי מקדם חקיקה דו־מפלגתית שתאסור לייבא אנרגיה רוסית, מהלך שזוכה לתמיכת רוב גדול בציבור. הבעיה: התלות של בעלות הברית האירופיות שיתקשו למצוא מקורות חלופיים וההערכות שסין תגביר את הסחר עם רוסיה כדי לרכך את מכת הסנקציות
ככל שהמלחמה באוקראינה מתעצמת ועימה איומי הגרעין והדיווחים על פגיעות מכוונות באזרחים, כך גם מתעצמים מהלכי החרם של ממשלות המערב וההיערכות ברוסיה לניהולה של כלכלה תחת מצור.
קראו עוד בכלכליסט:
לפי סוכנות בלומברג, ממשל ביידן כבר פועל לאסור יבוא אמריקאי של נפט רוסי ובקונגרס החלה להתגבש הסכמה דו־מפלגתית למהלך. סוכנות רויטרס דיווחה, כי מסקר שקיימה בסוף השבוע בארה"ב עולה כי 80% מהאמריקאים תומכים בצעד כזה.
ובעוד ממשלות המערב ממשיכות לפעול לניתוקה של רוסיה מהמערכת הפיננסית העולמית, סניף של בנק ממלכתי סיני במוסקבה דיווח בסוף השבוע על זינוק בפניות של חברות רוסיות שמבקשות לפתוח חשבונות. "בימים האחרונים פנו אלינו 200־300 חברות בבקשה לפתוח חשבונות חדשים", מסר מקור בבנק לרויטרס. הבנקאי, שסירב להזדהות או לזהות את שם הבנק, אמר כי הוא צופה שמספר הפניות והעסקאות ביואן יילך ויגדל.
זינוק בפתיחת חשבונות בנק סיניים
איש עסקים סיני שביקש אף הוא לשמור על עילום שם, ציין כי החברות הרוסיות שעימן הוא עובד מתכננות כולן לפתוח חשבונות בנק ביואן. "ההיגיון פשוט. אם אינך יכול להשתמש בדולרים או ביורו, וארה"ב ואירופה מפסיקות למכור לך מוצרים, אין לך אפשרויות אחרות מלבד לפנות לסין. זו מגמה בלתי נמנעת", אמר.
במוסקבה פועלים כמה בנקים סיניים ממלכתיים, ביניהם בנק התעשייה והמסחר, הבנק החקלאי ובנק הבנייה. כולם סירבו להתייחס לנושא.
סין חזרה והביעה את התנגדותה לסנקציות המערביות באומרה שהן אינן יעילות וכי תוסיף לקיים קשרי כלכלה ומסחר שגרתיים עם רוסיה. בהתאם, חברת פסקו, מחברות התחבורה והלוגיסטיקה הגדולות ברוסיה, מסרה בשבוע שעבר כי תקבל יואן מלקוחות. "פייננשל טיימס" דיווח במקביל כי משקיעים סינים נוהרים לרכוש את מה שמכונה מניות תפיסת הסחר הסינית־רוסית, בהעריכם שבייג'ינג תגביר את הסחר עם רוסיה כדי לרכך את מכת הסנקציות. יותר מתריסר מניות סיניות בתעשיות הקשורות למסחר זינקו מאז החלה הפלישה לאוקראינה, חלקן ב־10% במשך שישה ימים רצופים. "הנחת היסוד היא שכל אלה ירוויחו באופן מסיבי כתוצאה מהסחר המוגבר", הסביר לעיתון אנליסט לענייני אסיה באחד הבנקים האירופיים. המשקיעים גם הושפעו מהכרזות סיניות שהצביעו על תמיכה רשמית במוסקבה, ביניהן הצהרה שנתן לאחרונה המכס הסיני ולפיה יופסקו הגבלות הסחר על יבוא חיטה רוסית.
במהלך ביקורו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בבייג'ינג בחודש שעבר, התחייבו שתי המדינות להגביר את הסחר הדו־צדדי ל־250 מיליארד דולר בשנה. הנשיא הרוסי גם חשף עסקאות נפט וגז חדשות עם סין בשווי של כמעט 120 מיליארד דולר.
אף שכלכלנים צופים שהסנקציות ידחפו השנה את רוסיה למיתון עמוק על רקע אינפלציה גוברת, ההערכה היא שלנוכח היחסים החמים עם סין, הכלכלה הרוסית לא תתרסק. דני גלייזר, לשעבר עוזר מזכיר משרד האוצר האמריקני שעסק בפיקוח על סנקציות וכעת עובד בחברת הייעוץ K2 Integrity אמר בפודקאסט של צוות החשיבה OMFIF כי מהירות התגובה של המערב היתה בגדר "מהפכה" שנועדה לרסק את הכלכלה הרוסית. הוא הזהיר, עם זאת, כי ייתכן שהסנקציות המערביות לא ישנו את המטרות הצבאיות של פוטין והשאלה תהיה "כמה כאב מוכנה רוסיה לסבול".
דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב הודה בשבוע שעבר שהכלכלה הרוסית ניצבת בפני "מכה רצינית", ואולם השלטון פועל למזער את אפשרויות בריחת ההון מרוסיה על ידי הגבלות שהוטלו על מכירת נכסים של תושבים זרים ועל העברת כסף לחו"ל על ידי מקומיים.
"פייננשל טיימס" העריך, כי לאחר שתסיים רוסיה את ההתאמות שלה לתקופת המשבר הראשונית, לסנקציות צפויה להיות השפעה כרונית עליה, לנוכח הגבלת הצמיחה והיבוא. כלכלת רוסיה תהפוך להרבה יותר מבודדת, אבל המדינה תמשיך ליהנות מעודף סחר בזכות יצוא האנרגיה.
בנק ההשקעות גולדמן זאקס העריך כי עד סוף השנה, הסנקציות על הבנק המרכזי הרוסי, שיפגעו בהגנה על הרובל, יעלו את האינפלציה ל־17%. נתון זה תואם את צעדי הבנק המרכזי של רוסיה שיותר מהכפיל את הריבית לרמה של 20% בשבוע שעבר. גולדמן זאקס הוריד את תחזית הצמיחה של רוסיה לשנת 2022 מ־2% לפני הסנקציות למינוס 7%, כאשר ההוצאה המקומית הציבורית והפרטית צפויה לרדת ב־10% או יותר.
אבל קלמנס גראף, כלכלן לענייני מרכז ומזרח אירופה בבנק, הזהיר שהמשבר המיידי שתחווה רוסיה יתפוגג בתוך שישה עד תשעה חודשים כשזו תרוויח מספיק ממכירת נפט וגז כדי לקזז את הסנקציות שהושתו על יתרות המט"ח.
כוונת המערב היא לגרום לסנקציות להשפיע על רוסיה בדומה לסנקציות שהוטלו על איראן. צעדים אלה התמקדו בצמצום ההכנסות של איראן מיצוא נפט — לאפס. ואולם הכלכלנים מצפים שמוסקבה תוכל לנהל כלכלת מצור דומה לזו שניהלה איראן, תוך שימוש במטבע קשה ממכירת נפט וגז שישמש לייבוא ממדינות כמו סין שלא יחרימו אותה. (ראו פרשנות)
באשר לשאלת המפתח — החרמת תעשיית האנרגיה הרוסית — עד כה הבהירו מנהיגי המערב כי לא יעשו זאת, מחשש לפגיעה בכלכלותיהם. ואולם על פי הדיווחים האחרונים, הבית הלבן והקונגרס פועלים עכשיו בכיוון הפוך. הסנאטורים ג'ו מנצ'ין, דמוקרט ממערב וירג'יניה, וליסה מורקובסקי, רפובליקאית מאלסקה, הציעו ביום חמישי האחרון לקדם חקיקה דו־מפלגתית לאיסור יבוא אנרגיה רוסית בתגובה ל"נשק האנרגיה" שמוסקבה מפעילה בעצמה. הסנאטורים כמו אומרים: אם רוסיה מאיימת לסגור שיברים, כדאי לה להיזהר מחרב הפיפיות הזו. כיצואנית האנרגיה הגדולה בעולם, רוסיה מייצאת כ־5 מיליון חביות נפט גולמי ביום, כמחציתן לאירופה, ועוד 2.7 מיליון חביות של מוצרי נפט. תקבולי יצוא האנרגיה שלה הסתכמו ב־2021 ביותר מ־235 מיליארד דולר שמייצגים קרוב למחצית מהכנסות המדינה מיצוא. במילים אחרות, סנקציות מערביות רשמיות על הנפט הרוסי, אם יינקטו, יפגעו קשות במעצמה הפולשת.
מערכת של סנקציות עצמיות
יש הסבורים שאין בכך צורך. זאת לנוכח העובדה שכשני שלישים מרוכשי הנפט ממילא כבר מחרימים את רוסיה, ולפיכך לאמברגו רשמי תהיה השפעה מיידית מוגבלת שרק תערער את השווקים ותקפיץ את מחירי הנפט לשיאים חדשים. כפי שהסביר ל"פייננשל טיימס" כריסטיאן מאלק, ראש אסטרטגיית אנרגיה בג'יי.פי מורגן, גם ללא סנקציות רשמיות, היעדר קונים ומחסנים מלאים עלולים ממילא לאלץ את רוסיה להפחית את ייצור הנפט. למהלך כזה יהיו השלכות הרסניות על יכולת ההפקה הרוסית, מאחר שקשה להפעיל מחדש בארות שנסגרו.
ואמנם מתברר שהמציאות חזקה מהכל. בנקים מערביים רבים, בתי זיקוק ומספנות למעשה כבר נוקטים סנקציות עצמיות ומתנהגים כאילו כבר ננקטו צעדים רשמיים נגד הנפט הרוסי. כמה מהקניינים הגדולים ביותר של נפט רוסי גולמי ביטלו משלוחים והזמנות מרוסיה וגם בנקים, חברות ביטוח וחברות ספנות החליטו שלא לנהל איתה עסקים. לפי חברת הייעוץ Energy Aspects, לכ־70% מהנפט הגולמי הרוסי לא נמצאים קונים. אורל שנחשבת לספינת הדגל של הנפט הגולמי הרוסי, נמכרה לפיכך בשבוע שעבר בהנחת שיא של יותר מ־18 דולר לחבית.
אנליסטים מעריכים שלחרם על נפט רוסי לא תהיה השפעה רבה על מחיר הדלק בארה"ב. לפי רויטרס, ב־2021, ארה"ב ייבאה מרוסיה כ־20.4 מיליון חביות של מוצרים גולמיים ומוצרים מזוקקים בממוצע בחודש, כ־8% מיבוא הדלק. ואולם, מתחילת השנה ירד יבוא הנפט הרוסי ל־13.5 אלף חביות ליום בלבד, וההערכה היא שארה"ב תוכל בקלות להחליף את מוצרי הנפט שהיא נשענת עליהם ביבוא מקנדה או מקסיקו. מבחינת ארה"ב, הבעיה בחרם כזה טמון בסכנת בידודן של בעלות הברית האירופיות: רוסיה מספקת 10% מהמוצרים המזוקקים של היבשת ויותר מ־20% מהנפט הגולמי שלה.
שאלת החרמת הגז הרוסי מורכבת אף יותר: באמצעות שלושה צינורות מרכזיים, רוסיה מייצאת לאירופה שליש מהגז שלה בשווי של כ־450 מיליון דולר ליום. בניגוד למצב בשוק הנפט, מאז הפלישה לאוקראינה המשיכו הקניינים האירופים לבצע הזמנות לגז רוסי ואף ביקשו לחתום עם גזפרום הממשלתית על חוזים ארוכי טווח, וזאת בגלל המחיר הזול של הגז שלה.
עם זאת, חברות עם חוזים לטווח קצר כבר החלו לחפש מקורות אספקה חלופיים. העלייה בביקושים גרמה לפיכך בשבוע שעבר לזינוק של 50% במחירי הגז הטבעי באירופה שהגיעו ל־185 יורו למגה־ואט שעה, שיא של כל הזמנים.
האיחוד האירופי הבהיר שהוא רוצה להפחית את התלות שלו בנפט ובגז רוסיים על ידי זירוז החיפוש אחר אספקה חלופית ופיתוח מהיר יותר של מקורות אנרגיה מתחדשת. ואולם מומחים מדגישים, שבניגוד למגזר הנפט, שם יכול העולם המערבי לבנות על סעודיה כספק חלופי לרוסיה, במקרה של הגז לא קיים בעולם מקור חלופי לגז הרוסי בטווח הקצר. ההערכה לפיכך היא שהאיחוד לא יוכל לעמוד מאחורי צעד רשמי של החרמת גז מרוסיה.