כמו הקורונה, משבר האקלים פוגע יותר בחלשים

חם עכשיו. לוהט. כל כך חם, שאי אפשר לדמיין חצי שעה בלי מזגן. לא כל שכן גל חום שלם. אבל בעבור רבים, מזגן הוא מותרות. מותרות שחוסר היכולת להרשות אותה לעצמם הופכת אותם לפגיעים יותר למשבר האקלים ולהשלכותיו, באופן שמחייב את הרשויות לחשוב על הבעיה בדרכים חדשות, לא רק דרך הפריזמה של הפחתת פליטות גזי חממה.

הבעיה היא שהרשויות בישראל עדיין לא עשו את הסוויץ' הדרוש. "אחד הדברים שאני מזהה כשמדברים על משבר האקלים זה שהוא נתפס כנושא סביבתי־אקולוגי", הסבירה ל"כלכליסט" ד"ר קרני קריגל, חוקרת ביחידה לחקר עוני סביבה וחברה באוניברסיטת בר־אילן; וראש צוות סביבה וחברה בצוותי המומחים של המשבר, התארגנות עצמאית של מומחים בתחומים שונים שנוגעים למשבר הקורונה. "מזניחים את נקודת המבט החברתית ואיך אנחנו כחברה נושפע ממנו. אם ננתח פעולות מדיניות, נגלה שבעיקר מדברים על הפחתת גזי חממה, אבל בדרך שוכחים שבינתיים יש פה אזרחים ואזרחיות שיתקשו להתמודד עם התופעות שמשבר האקלים מביא איתו".

קריגל זיהתה את העיוורון הזה דווקא דרך פעילות הרשויות בעת משבר הקורונה: "בסגר הראשון המדינה שפכה הרבה כסף על אספקת מנות מזון, בעיקר לקשישים. הרבה מהמיקוד הלך לשם. אבל טווח הצרכים היה רחב יותר באופן משמעותי ולא בהכרח קיבל מענה, למשל בתחום של עלייה באלימות במשפחה; או איך טיפלו בנושא של הדרת ילדים ונוער בעוני מלמודים מקוונים. לשכות הרווחה עדיין מוצפות בפניות על רקע מצוקה כלכלית ועלייה באלימות במשפחה. ואיפה המענים לזה?"

תהייה זו היא הבסיס למחקר חדש שעורכת קריגל בימים אלו. המחקר, שמבוסס על שיחות עומק מנכ"לים ומנהלי אגפים בכירים בעשרות רשויות מקומיות בישראל, נועד לבדוק אם הרשויות נערכות למשבר האקלים גם בהיבט החברתי, ואם ישראל ערוכה להתמודדות של האוכלוסייה, ובעיקר הקבוצות החלשות בה, עם השפעות המשבר. "משבר הקורונה הדגים שלא כולם התמודדו אתו באותו מידה של הצלחה, והמחיש את הפגיעות של אוכלוסיות מוחלשות", היא אמרה. "צריך להתייחס למי שייפגע יותר ויתקשה יותר להתמודד, ואיך אנחנו כחברה צריכים להיערך לזה כדי לשמור על חוסן חברתי וקהילתי".

מזגן גם בלילה

לדברי קריגל, חסרה בישראל התפיסה המהותית שמשבר האקלים הוא לא רק משבר סביבתי אלא גם משבר חברתי מהותי. "יש אוכלוסיות שנמצאות בסיכון גדול יותר להיפגע ושדורשות יותר מענים. למשל גלי החום הקיצוניים והצפי שיתרבו דורשים מאתנו להפעיל מזגן רוב היום וגם בלילה. היום יש מזגנים להרבה אוכלוסיות, כולל מחולשות, אבל השאלה היא אם אפשר להפעיל אותם ועד כמה זה מסכן אותם בחובות. אזרחים עניים משתמשים במעין טוקמן של מונה חשמל שאפשר להטעין. אבל מה קורה כשהוא נגמר ואי אפשר להטעין כי אתה בחובות ומחירי החשמל עולים? זו תופעה שמכונה ‘עוני אנרגטי’, שמתרחבת ככל שמשבר האקלים מחריף.

ד"ר קרני קריגל. "יש לעדכן תרחישי חירום כדי שיכללו גם מצב חירום אקלימי והתנהלות מול אוכלוסיות פגיעות, מתוך הבנה שלהן יהיה קשה יותר להתמודד" | צילום: יעל צור

"מחקר בשיקגו העלה שבגלי חום יש יותר אלימות במרחב הציבורי, בעיקר בשכונות מוחלשות. אחד ההסברים הוא שיוצאים החוצה כי הבית אוגר חום ואין אפשרות לקרר, וזה מעלה את האלימות במרחב הציבורי. מחקר שנערך במדריד קשר בין גל חום קיצוני לעלייה של רצח נשים על ידי בני זוג יום לאחר גל החום. הסבר אפשרי זה שגלי חום מביאים לעלייה במתח במשפחה וליותר התפרצויות זעם".

למה דווקא רשויות מקומיות?

"מתוך הבנה שערים הן בחזית ההתמודדות עם משברים בכלל ומשבר אקלים בפרט. ראינו את זה בקורונה, וכשמדובר על שינוי אקלים יש תופעות ייחודיות לערים כמו איי חום אורבניים, שנוצרים מריבוי מבנים וזיהום כלי רכב. גם הצפות במרכזי ערים צפויות להתגבר, וזה אפילו הוזכר בדו"ח אחרון של מבקר המדינה. זו תופעה אקלימית שתלך ותתגבר. הערים במרכז גם בגלל ריכוז אוכלוסייה גבוה, וגם כי המגמה בעולם ובישראל היא להעביר אחריות למצבי חירום מהשלטון המרכזי לרשויות המקומיות, וזה היה מאוד ניכר בתקופת הקורונה".

מה הממצאים המרכזיים?

"יש כשלים ביחס של הרשויות לנושאים חברתיים. אפשר לראות את זה מהמהלכים שהיו בתקופת הקורונה, ואיך גם היום לא משתמשים בנתונים שנחשפו בקורונה לשינויי מדיניות. עולה השאלה אם המדינה רואה, מגיבה ומשנה סדרי עדיפיות, בטח לקראת משבר האקלים שיהיה רצוף באירועי חירום. כמה המדינה מפיקה לקחים מההשלכות החברתיות של הקורונה כדי להערך למשבר הבא? האם היא מרעננת הנחיות לצוותי פיקוד העורף? האם יחידות המתנדבים עוברות הכשרה בנושאים שקשורים לאלימות במשפחה? האם יש עדכון תרחישי חירום כדי שיכללו גם מצב חירום אקלימי וההתנהלות של האוכלוסיות הפגיעות בתוכו, מתוך הבנה שיש להבחין בין אוכלוסייה כללית לאכלוסיות פגיעות שיהיה להן יותר קשה להתמודד, כמו שראינו בקורונה?"

שכונת הארגזים בדרום תל אביב. “כשמדובר על שינוי אקלים יש תופעות ייחודיות לערים כמו איי חום אורבניים, שנוצרים מריבוי מבנים וזיהום כלי רכב” | צילום: עמית שעל

לא מוגדר כחירום

ומה התשובה לשאלות האלו?

"קשה להגיד לא בצורה חד־משמעית, אבל הנטייה היא ללא. לא ראיתי עדיין את הכיוון הזה. לדוגמה, מדברים על חוק ההסדרים החדש. האם הוא כולל התייחסות להשלכות החברתיות מהקורונה? מתוך הדרישה לתוספת של 9 מיליארד לתקציב הביטחון, כמה מזה יכוון לביטחון אזרחים ואזרחיות במצבי חירום? גל חום קיצוני הוא מצב חירום בריאותי וקיומי שיתקוף אותנו מהר יותר מהאיומים של איראן, אז כמה פיקוד העורף מוכן להיערך לגל החום הבא? עד כמה שאני יודעת, התשובה לכך היא לא.

"המדינה לא מגדירה אירועי אקלים כתרחישי חירום. יש תרחישי חירום לצונאמי, לרעידות אדמה, למצב ביטחוני, אבל עדיין אין תרחיש חירום אקלימי. זה משהו שצריך להכין מראש ולשלב שם גם סוגיות סביבתיות וגם חברתיות. אם המדינה מקדמת מעבר לאנרגיה מקיימת, זה צריך להיות מתוך חשיבה איך לתת מענה לאנשים שחיים בעוני, היום זה מנותק. המדינה מקדמת עכשיו תוכנית להטלת מס בלו על הגז הטבעי, כשההשלכה החברתית היא עלייה במחירי החשמל. אי אפשר לקדם מהלך כזה במנותק ממענים חברתיים לאוכלוסייה בעוני אנרגטי. זה יכניס אוכלוסיות פגיעות למצב משברי ובריאותי שהן יתקשו להתמודד אתו".