דרעי שולח יד גם לקרן הניקיון של המשרד להגנת הסביבה

בתחתית נספחי ההסכם הקואליציוני של הליכוד וש״ס הסתתר סעיף ששווה הרבה כסף עבור משרד הפנים והשר העומד בראשו אריה דרעי אשר בג"ץ ידון במינויו מחר. קרן הניקיון, בה הצטברו עודפים של 3.2 מיליארד שקל, תחדל להתנהל על ידי המשרד להגנת הסביבה, ותהפוך לקרן משותפת עם משרד הפנים. נציגי המשרד להגנת הסביבה יהפכו למיעוט בה וכך תפחת משמעותית יכולתם להשפיע על קבלת ההחלטות וחלוקת התקציבים.

כיום מנוהלת הקרן על ידי מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה וחברים בה 2 נציגי המשרד, 2 מהאוצר ו־2 נציגי ציבור. אך לפי הסיכום מול שר הפנים, מנכ״ל משרד הפנים יהפוך ליו"ר משותף בקרן, ו־3 נציגים נוספים ממשרד הפנים ימונו לכהן בהנהלתה אליהם יצטרפו עוד 2 נציגי ציבור במינוי שר הפנים.

אצל דרעי, קופה קטנה זו כבר שיטה שחר אילןלכתבה המלאה

משמעות הדבר, כאמור, היא שמשרד הפנים יזכה למשקל גדול מזה של המשרד להגנת הסביבה בהכרעה בנושאים סביבתיים, בהם אינו עוסק באופן שוטף. הסיכום הקואליציוני נדרש בתיקון תקנות ובאישור ועדת הפנים והסביבה בכנסת. במשרד להגנת הסביבה סירבו להגיב לדברים, אך גורמים במשרד להגנת הסביבה מודים כי מדובר במחדל.

הקרן לשמירת הניקיון הוקמה בשנת 1986, במטרה לקדם אמצעים לשמירה על הניקיון וצמצום ההטמנה בישראל. מדי שנה, נוספים לקרן כ־600 מיליון שקל, שמקורם בהיטל ההטמנה המושת על הרשויות המקומיות בכדי לתמרץ אותן להפחית את הטמנת הפסולת ולתעדף פתרונות מחזור (כ־500 מיליון שקל בשנה), לצד קנסות הנגבים מיחידים וחברות (דוגמת חברות המשקאות על אי־עמידה ביעדי הפיקדון), ומס השקיות המיושם במרכולים (כ־100 מיליון שקל בשנה). העודף שהצטבר ב־2020 בקרן הניקיון, גדול פי 6 מתקציבו השנתי של המשרד ללא הקרן, והוא משמש מעת לעת לנושאים שונים, דוגמת תקצוב של פקחי המשטרה הירוקה.

קרן הניקיון מיועדת ליישום אסטרטגיית הפסולת של המשרד להגנת הסביבה, שלאורך שנים ארוכות אינו מצליח להפחית את שיעור ההטמנה בישראל. כ־80% מהפסולת של הישראלים נשלחת מדי שנה לגדוש את המטמנות - לעומת ממוצע של פחות מ־42% במדינות ה־OECD, כאשר במשך יותר מעשור שיעור הטמנת הפסולת פחת בשיעור שולי של כ־3% בלבד.

מפני שהקרן לא מצליחה לממש את יעודה, כמעט בדרך קבע מושך ממנה משרד האוצר סכומים גדולים כהלוואה, לטובת תקציב המדינה. כיום, נדרש האוצר להשיב לקרן 1.6 מיליון שקל לצרכיה, ואלו יושבו ללא ריבית והצמדה. כ־600 מיליון שקל נוספים אושרו לשימוש לצורכי תקציב המדינה, וטרם הועברו.

בין היתר באפריל אושר תקציב של מיליון שקל מחשבון ההטמנה לחינוך אקלימי בחברה הערבית, ו־40 אלף שקל לכנס אקדמי לחינוך סביבתי. בנוסף, 2 מיליון שקל הועברו ליחידה לאכיפת רעש, ו־13 מיליון שקל להרחבת מערך דיגומי זיהום האוויר. כשהקרן לא מנוצלת כראוי עבור המטרה לשמה הוקמה, קשה להאשים את משרד האוצר שמשתמש בכסף שנצבר כמעין "קופה קטנה" קבועה לאורך שנים.

לשרים המכהנים בראש המשרד להגנת הסביבה יכולת השפעה רבה על התקציבים שמקצה קרן הניקיון, גם באמצעות המנכ״ל העומד בראשה. אך המשרד לא העמיד לחקיקה את אסטרטגיית הפסולת שהחלה להתגבש בתקופת כהונתה של גילה גמליאל כשרה וקודמה גם תחת מחליפתה תמר זנדברג, וכעת עומדת לבחינה מחודשת של השרה הנכנסת עידית סילמן.

גורם בממשלה מסביר כי בניגוד לתקציב המדינה, האוצר אינו שולט בקרן הניקיון. למרות שהיא פועלת בתצורה של הקצאת כספים לרשויות מקומיות ומטרות שונות באמצעות קולות קוראים, המשרד עצמו הוא זה שמנסח את הקולות הקוראים ויכול להקצותם לרשויות מאשכולות מסוימים או במאפיינים מסוימים, והשר יכול לדרבן רשויות להגיש בקשות לתמיכות, בעוד שלמנכ״ל השפעה גדולה על הכרעה בניתוב הכספים.

לדברי גורם במערכת הפוליטית, שרי הגנת סביבה הופכים פופולריים בקרב ראשי רשויות בשל יכולת ההשפעה שלהם על כספי הקרן. כעת, דריסת הרגל של משרד הפנים בקרן, עלולה להגדיל את יכולת ההשפעה של הפוליטיקאים על הנושא המקצועי.

עמיעד לפידות, נציג הציבור בקרן הניקיון וראש תחום פסולת ב"אדם, טבע ודין", יוצא נחרצות נגד הדרישה של משרד הפנים לספח את קרן הניקיון. ״זה ניסיון להשתלטות עוינת על קרן סביבתית, והפיכתה לקופה שלא לשמה היא נוצרה״, הוא מסביר. ״לומר שהקרן הזו היא של הרשויות, זה כמו לומר שהיא של קוקה קולה כי הצטברו שם קנסות שהוטלו על חברות המשקאות, או של מי שזורק סיגריה ברחוב, כי הוטל עליו קנס. מטרת הכסף המצוי בקרן הניקיון היא לקדם את הניקיון והשמירה על הסביבה באמצעות הטיפול החכם בפסולת״.

לדברי לפידות, בשנה האחרונה, הקרן הוציאה יותר ממיליארד שקל על מיזמים שיצמצמו את הפסולת במקור. ״כל ניסיון לפגוע בקרן פוגע קודם באזרחי המדינה, אחר כך בסביבה ובהמשך בדורות הבאים. המטרה של הקרן היא מאוד פשוטה: לצמצם את ההטמנה ולהגדיל את המיחזור. משרד הפנים לא מתעסק בסביבה. לא ברור מה הם רוצים מהקרן הזו״.

תחלופת השרים הגבוהה במשרד להגנת הסביבה הובילה שוב ושוב לתחלופה של אסטרטגיית פסולת, ולביטול ותקצוב של פתרונות שונים - שלבסוף לא יצאו לפועל או כשלו. רק לאחרונה, כתב מבקר המדינה דו"ח חמור על התנהלות המשרד להגנת הסביבה בנושא קרן הניקיון, והדגיש כי היא אינה בודקת את אפקטיביות פעולותיה ואינה בודקת אם הקצאת משאביה קידמה לאורך שנים את מטרותיה שנקבעו בחוק, ואם כן - באיזו מידה.

מכיוון שלאורך שנים המשרד להגנת הסביבה לא מצליח להוציא אל הפועל תוכנית אפקטיבית להתמודדות עם הפסולת בישראל, מומחים מזהירים שהגדלת ה"ידיים המעורבות" על ההגה עלולה לשבש עוד יותר את היכולת למצוא פתרונות יעילים שיחליפו את הטמנת הפסולת.

פרופ׳ אופירה אילון, מומחית לאנרגיה וסביבה ממוסד שמואל נאמן בטכניון ומאוניברסיטת חיפה, מסבירה כי ״היטל ההטמנה המועבר לקרן הניקיון, אמור היה להיות הכלי הכלכלי שישרת את יעדי המשרד להפחית הטמנה ולהגביר פתרונות חלופיים, כמו מיחזור והפקת אנרגיה מפסולת והפקת אנרגיה מפסולת. לכאורה, העברת הקרן לידי משרד הפנים אמורה להקל על החזרת הכסף לרשויות בצורת פתרונות, אך הקשר בין הכסף ובין קידום פתרונות לטיפול בפסולת, עלול להיות מקרי בלבד״.

אילון מוסיפה כי לאורך השנים נוהל התחום בקיבעון מחשבתי, וייתכן כי מדובר בהזדמנות לשינוי כולל, ככל שהמשרדים יסתמכו על ועדת מומחים סוברנית לטיפול בפסולת.

ברשויות המקומיות מדגישים כי הקרן כשלה עד היום, אך שהשינויים אינם צפויים לסמן את הדרך להצלחתה. ״במקום שהיא תייצר פתרונות לטיפול באשפה, תהפוך הקרן כר פורה לייצור ג׳ובים וכיבודים פוליטיים", אומרים במרכז השלטון המקומי. "אין היום במדינת ישראל פתרונות אמיתיים לטיפול במיחזור. המדיניות של המשרד להגנת הסביבה לא עקבית ואינה מביאה תוצאות״.

זיו דשא, ראש עיריית זיכרון יעקב וחבר הנהלת הקרן, טוען כי הדרך היחידה לניהול אפקטיבי של תחום הפסולת בישראל, היא הקמת מנהלת ארצית לקידום מתקני טיפול בפסולת, בדיוק כפי שהוקמו בעבר מנהלת מים וביוב, באופן שהוציא סמכויות מידי הפוליטיקאים ואפשר ניהול לאורך שנים של רצף פתרונות.

מטעמו של השר אריה דרעי נמסר בתגובה כי ״תקציבי הקרן מקורם מהרשויות המקומיות, וכבר העיר על כך מבקר המדינה שהשימוש בכספי הקרן לא מגיע ליעדו חזרה למטרות ניקיון ומיחזור ברשויות. לכן שר הפנים, הממונה על הרשויות והשלטון המקומי, חייב להיות מעורב בתהליכי קבלת החלטות״.