בג"ץ דחה עתירות נגד האיסור על הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל: "הפגיעה מידתית"

1. חירות לצרכני הלחם - בניגוד לבתי החולים בהם הוכרה זכות ה"לא כשרים", בג"ץ פסק כי בצבא הפגיעה מידתית. שאלת הכשרות בפסח עברה בבג"ץ דרך התחנות של בתי החולים ובתי הסוהר וכעת הגיעה גם לצבא. השאלה בכולן היא הפגיעה בזכויות צרכני האוכל הלא כשר בפסח. בבתי החולים הוכרה זכותם של ה"לא־כשרים", בבתי הסוהר הכיר הרוב בעליון בזכות לאכוף את כשרות הפסח על כלל האסירים. והפעם, זו התוצאה פה אחד, גם בצבא. בג"ץ דחה עתירות של עמותת הפורום החילוני, עמותת חדו"ש והורים לצעירים שאינם שומרי כשרות המשרתים בשירות סדיר. העותרים לא ביקשו לאתגר את עצם כשרות הפסח המחמירה בבסיסים, אלא לגזור מתוכה חירות מסוימת לצרכני הלחם והפיתות. לטענתם, "זכותו החוקתית של אדם לבחור את מזונו גוברת על רצונו הערטילאי של שומר מצוות שלא להיחשף לכך שאדם אחר אינו מקיים מצווה דתית".

אחת מראשי העתירה הייתה נגד "מסדרי חמץ", במסגרתם, נטען, נערך חיפוש על גופם של חיילים ובציודם האישי במטרה לאתר מזון חמץ ולהחרימו. הצבא טען כי "לא נוהגת מדיניות של בדיקה יזומה בחפציהם האישיים של הנכנסים לבסיסי צה"ל, ואף לא של חיפוש בגופם או בתיקיהם האישיים של החיילים, לצורך איתור חמץ. צוין כי בכוונת צה"ל לרענן את הנחיותיו בנושא, וכי ככל שתתקבלנה תלונות פרטניות בנושא זה, אלה תטופלנה על ידי הגורמים הרלבנטיים בצה"ל". מהכוונה "לרענן נהלים" ניתן להבין שמסדרי חמץ מתקיימים, גם אם לא במסגרת "מדיניות של בדיקה יזומה".

טענתם המרכזית של העותרים היא שצה"ל אינו רשאי לאסור על החזקה וצריכה של חמץ במהלך חג הפסח, אלא בשטחי הבסיס המיועדים להכנת מזון ולהגשתו, כלומר למטבחים וחדרי האוכל, שרק בעניינם נדרש האיסור לשם שמירה על כשרות המזון שמספק צה"ל.

תשובת הצבא מתבססת על שתי חומרות הלכתיות. חומרת "אי־בטלות בשישים", שלפיה, אפילו כמות מזערית של חמץ עלולה לשלול את כשרותה לפסח של כמות מזון רבה. החומרה השנייה היא "בל ייראה ובל יימצא", שלפיה חל איסור על החזקת חמץ ברשותו של אדם בימי חג הפסח. ולכן, לפי ההלכה, די במגע של חייל שומר כשרות עם חייל שצרך לחם בכדי להפר את המצווה.

השופטת גילה כנפי־שטייניץ כתבה את פסק הדין הראשי. "אוכל הוא רכיב מרכזי בחוויה האנושית: מעבר לכך שהוא חיוני להישרדותנו, לעיתים הוא גם נשא של תרבות, זהות וזיכרון, וכן מכונן של קהילה, לאום, מעמד ועדה", כתבה, והוסיפה: "עם זאת, מציאות שבה איננו רשאים לצרוך מזון מסוג מסוים למשך ימים בודדים — בין אם בשל אילוצים רפואיים, בשל מחסור זמני, או מסיבות אחרות — דומה שאינה נתפסת בעינינו, במקרה הרגיל, כמגבלה מהותית על חיינו".

המסקנה היא ש"אף שאיסור זה פוגע פגיעה מסוימת בזכויותיהם של חיילים המעוניינים לצרוך חמץ במהלך חג הפסח — משקלה היחסי של פגיעה זו אינו גבוה". כלומר, הפגיעה היא מידתית, לזמן קצר של ימי הפסח ולתכלית ראויה. ולתוך התכלית הזו נשאבה גם אחדותו ולכידותו של הצבא: "לשמור על הלכידות בין החיילים ולאפשר קיום שגרת חיים משותפת בבסיסים במהלך החג, תוך מניעת הצורך בהפרדה העשויה להידרש על רקע הכנסת חמץ לבסיסים, באופן שיחתור תחת יכולת הצבא לעמוד במשימותיו".

השופטים אלכס שטיין ויצחק עמית הצטרפו לעמדתה. שטיין הסתפק בה ועמית מצא לנכון להוסיף גם עמדה "מחנכת": "יש להצר על כך שהגענו להתנגשות מיותרת בין זכויות של חיילים המשרתים בצוותא זה לצד זה, באשר דומה כי שכל ישר ומתינות מצד רשויות הצבא בנוסח 'דרכיה דרכי נועם' יכולים היו למנוע את הצורך בהגשת העתירה ובהידרשות לסוגיה שלפנינו. יחסים בין פרטים בחברה אינם מושתתים על שיח של זכויות בלבד. על אחת כמה וכמה שאין לעצב את היחסים בין חיילי צה"ל לבין עצמם אך על בסיס של זכויות, וראוי כי אלה יושתתו גם, שמא בעיקר, על רוח היחידה, הרעות, הלכידות, ההשתתפות וההזדהות — ערכי צה"ל שבימי מלחמה אלה באים לידי ביטוי עוצמתי במיוחד".

2. נגד כיוון התנועה - חוק הבוררות המסחרית והבינלאומית נועד להגדיל את האטרקטיביות של ישראל לאחר הורדת הדירוג על ידי מודי'ס, המשפט בהאג, החיכוך עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ושאר מעללים שמרחיקים אותנו מהעולם. השבוע חוקקה הכנסת חוק שהוא בכיוון התנועה ההפוך - חוק הבוררות המסחרית והבינלאומית שנועד להגדיל את האטרקטיביות של ישראל ומערכת המשפט שלה בעיני חברות בינלאומיות. חברות כאלה מעדיפות לעיתים קרובות להימנע מלנהל הליכים משפטיים בבתי משפט מדינתיים, שם ההליכים פומביים ונחשפים לעיני הציבור, השופטים נתפסים לעיתים כחסרי מומחיות מסחרית נדרשת, ובעלי נטייה להעדיף את האינטרס של הממשל, החברה ובעלי הדין המקומיים. לכן, הסכמים רבים בין חברות ממדינות שונות כוללים בתוכם תניות בוררות, לפיהן הצדדים מסכימים ומתחייבים מראש שכל סכסוך בין החברות יבורר וינוהל תחת מנגנון של בוררות - ולא תחת כנפי בתי המשפט המדינתיים.

"בזמן שהליכי הבוררות הבינלאומית הפכו והופכים לנפוצים יותר ויותר, חוק הבוררות הקיים בישראל נותר מאחור", מסביר עו"ד גדעון אבן־אור, שותף במחלקת הליטיגציה ויישוב סכסוכים של משרד AYR עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות', ועומד בראש תחום הבוררויות הבינלאומיות. "זהו חוק שאינו מותאם למאפיינים הייחודים של בוררות בינלאומית ולמעשה היווה מכשול לקיום בוררויות בינלאומיות בישראל".

וכיצד מועיל החוק החדש? "חוק הבוררות הבינלאומית החדש", אומר אבן־אור "מעגן את עיקרון עצמאות ההליך ושמירה על האוטונומיה של בחירת הצדדים להתדיין בהליך של בוררות. בתוך כך החוק מגביל את האפשרות של בית המשפט הישראלי להתערב, אלא במקרים מוגדרים הנדרשים לסיוע להליך הבוררות". כלומר, החוק מנסה להתמודד עם הכשל המרכזי והוא החשש של חברות זרות כשהן שוקלות אם לקיים הליך בוררות בישראל — החשש מהתערבות יתרה של בתי המשפט המקומיים.

"החוק החדש", מסכם אבן־אור, "מגביר את הוודאות המשפטית, נותן בכורה לדין שהצדדים החליטו להחיל על ההתקשרות ביניהם, ובנוסף — הוא נוסח על רקע הרצון והחזון להפוך את מדינת ישראל למרכז בו יתנהלו הליכי בוררות בינלאומית בין מדינות שונות בעולם. הוא נועד גם להקל על חברות זרות לבצע עסקאות עם חברות ישראליות מבלי שיחששו מניהול הליכים משפטיים בישראל".