לה רפובליקה די רונימוטי - קלאסיקה לא מחליפים

ארוחה במסעדה איטלקית היא כנראה העונג הכי בסיסי והכי צרוף שיש. מפות משובצות, נרות מטפטפים בבקבוקי קיאנטי ריקים, שירים מפסטיבל סן רמו — כל אלו כבר חלפו כנראה מהעולם, לפחות בישראל. אפילו במסעדות האיטלקיות של רחוב בן יהודה, כלומר מה שנותר מהן ("ארנסטו") וב"אמורה מיו" באבן גבירול, זה קצת פחות שמח בנוסח הישן והטוב הזה.

לפני כמה ימים אכלנו ב"לה רפובליקה די רונימוטי", המסעדה הוותיקה של בני הזוג (לשעבר) והשותפים (גם לשעבר) מוטי סופר ורוני בלפר, שהעניקו לה את ה"רונימוטי" שבשמה, עוד כששכנה ברמת החייל, שם נוסדה בשנת 2005. בהמשך עקרה למשכנה היפהפה ברחוב מאז"ה, והחל מלפני כשנה המסעדה היא רק של מוטי. הוא היה בעברו השף של "פרונטו", טבח וקונדיטור ב"קרן" וב"סטפן בראון". בקיצור, אחד שמכיר את המטבח לפני ולפנים שנים רבות, ולכן המסעדה שלו הייתה ונותרה מעוז בטוח להמר עליו כשמחפשים את אותו עונג ישן.

אין באמת הרבה מסעדות איטלקיות קלאסיות (או פחות קלאסיות) טובות בארץ. יש כמובן בלי סוף איטלקיות, אבל רובן בינוניות. עם השנים הפכה "לה רפובליקה די רונימוטי" לסוג של קלאסיקה איטלקית ותיקה. כזו שאתה יודע מה תאכל בה גם אם לא ביקרת בה שנים, וזו מחמאה ענקית. אין כיף גדול מיציבות, לפחות כשזה מגיע לאוכל. אוכל שבשקט־בשקט מושקעים בו יותר זמן, מאמץ ומחשבה מבהרבה מסעדות אחרות.

התחלנו בפוקצ'ה ארוכה ולוהטת, מרוחה בשמן זית ולצדה סלסת עגבניות. אי אפשר לטעות. נודי — כדורי תרד ומנגולד מגינת המסעדה עם גבינת ריקוטה וחמאת פרמזן, מנה מופלאה ממש. בוראטה על קונפי של כרישה בחומץ יין לבן מצומצם עם תפוח מקורמל הייתה שילוב זהיר וחכם של מסורתיות עם יצירתיות מאופקת. איזה יופי. סלט עלים, נורא יקר אמנם (58 שקל) אבל אם כבר לשלם, אז לפחות על סלט שמישהו עבד עליו ממש קשה, בשיא הנונשלנטיות. לזניה — הכי קלאסי, הכי טעים.

כבדי עוף ברוטב דמי גלאס עם בצל צלוי ופולנטה. חם, מנחם. טליאטה סינטה — מניפת פרוסות סינטה דקות אבל במידה, כך שהן שומרות על עסיסיותן ואדמומיותן, ברוטב דמי גלאס עשיר להפליא ולצדן רבעי תפוחי אדמה צלויים. קשה לטעות. בעצם אפשר. לא כאן. ריזוטו עם פטריית כמהין לבנה אמיתית מאיטליה. כל כך מושחת אבל כל כך טעים.

קינחנו בטורטה דה לה נונה, עוגת פולנטה מסורתית, קרם דה קסטנייה — קרם ערמונים וקרם ברולה. כולם מעולים שבמעולים. את הארוחה ליווה בקבוק יין פורטוגזי. מוטי התעקש שזה יהיה יותר כיף אפילו מקיאנטי. הוא צדק. יין קליל, מלא טעם ויוצא דופן בטעמו המוזר אבל התקשורתי, יינות פורטוגל הפכו בשנים האחרונות ללהיט גדול אצלנו ובצדק. רונימוטי הייתה ונשארה, אם כן, הימור בטוח. לא רק בתחום האוכל אלא גם האירוח המופתי, השקט והלא מתאמץ של מוטי והצוות שלו. לפעמים, הישן והבטוח, המוכר והטוב, הוא כל מה שצריך. אני לא זוכר מתי אכלתי ארוחה מענגת כל כך.

"לה רפובליקה די רונימוטי", מאז"ה 3, תל אביב.

לפני הטיפ

פוקצ'ה – 18 שקל

נודי – 58 שקל

בוראטה – 62 שקל

סלט – 58 שקל

לזניה (חצי מנה)- 58 שקל

כבדי עוף – 92 שקל

סינטה – 134 שקל

ריזוטו - 108 שקל

טורטה דה לה נונה – 46 שקל

קרם ברולה- 42 שקל

קרם ערמונים - 38 שקל