קרקע חינם ישראבלוף

בתור מי שחי ונושם נדל"ן זה חמישה עשורים ויותר, למדתי כי הערך המוסף שלנו כחברה, הינו ביישום הצרכים הבסיסיים של כל אזרח ואזרח, החל מחינוך, בריאות, תרבות ובילוי וכלה בעתיד שיכלול בתוכו ארבע קירות מוצקים.

כותב אנוכי את השורות תוך כדי סערה לא קטנה, ולאחר שקראתי באמצעי התקשורת כי הבטחת הממשלה להעניק ליוצאי צבא, זאת תוך דגש על אנשי מילואים, קרקע לבנייה בהנחה של 90 אחוזים, לא יושמה כלל וכי עד עתה, לא היה יוצא צבא לרפואה שנהנה מכך.

האמת? התרחיש הזה היה די צפוי. ככלות הכול, למה ציפו מקבלי ההחלטות, כשידעו מראש כי אותם מילואימניקים שהקיזו עבורנו דם, יזע ודמעות, יהיו תלויי לשבט או לחסד בוועדות קבלה של יישובים קהילתיים או מושבים?

הרי היה ברור מראש שאותן וועדות קבלה יעניקו את הזכות הזאת לקעקע רק לבנים ממשיכים ולמי שברשותו או ברשות בני משפחתו הקרובים הייתה ממילא זכות על פיסת קרקע באותו יישוב?

האם משרדי האוצר ומהמשפטים, ובמיוחד רשות מקרקעי ישראל, לא ידעו מראש כי יוצר כאן פלונטר שלא יאפשר לאיש מכוחות הביטחון לקבל את פיסת הקרקע שעליה חלם?

רוני מזרחי | צילום: מנחם עוז

יתרה מכך: אם אשתמש ממטפורה ממשחק הכדורגל, הרי שמקבלי ההחלטות בממשלה הבקיעו כאן "גול עצמי", לא רק בכל מה שקשור ליוצאי צבא, אלא גם ובעיקר בכל מה שקשור לאינטרס הביטחוני והחברתי של מדינת ישראל.

שהרי מדובר לא, חלילה וחס, בקרקע הממוקמת בלב ליבו של מעוז הצפונבוניות, שדה דוב אם מתחם גלילות, אלא ביישובי פריפריה, בגליל ובנגב המערבי ובמיקומים נוספים, שלמיקומם יש, ובמיוחד בעת הזאת, ערך שלא יסולא בפז.

ובמילים אחרות, מחדל כפול ומכופל, גם מול לוחמינו שראויים לפתחו לקורטוב של תגמול בדמות פיסת הקרקע וגם לצורך הבהול לשקם את הפריפריה השרופה והרוסה כדבעי ושרבבות מתושביה, הן בגליל והן בנגב המערבי, הצהירו בגלוי שאינם מתכוונים עוד לחזור אליה לעולמי עד.

עוד הרבה לפני אירועי ה-7 באוקטובר, הצעתי במסגרת לשכת הקבלנים וכן בשיח ושיג שהיה לי עם בכירים במשרד השיכון, ובכלל, שהמדינה תחלק ללא כל תנאי(!) חצי דונם קרקע לאנשי כוחות הביטחון, זאת כולל גם חיילים סדירים משוחררים.

הצעה זו שלי, שכאמור נוצרה בזמן רגיעה ביטחונית יחסית, יש לה לטעמי תוקף הן מוסרי והן פרקטי, כפול ומכופל בעת החירום הזאת. הגיע הזמן שכל אותם גופים ממשלתיים שעוסקים בעניין, ייקחו בסוף סוף אחריות ויתניעו את המהלך, ללא התניות או הגבלות כלשהן.

ולסיום, בל נשכח גם את מצבו המקרטע ממילא של ענף הנדל"ן, ללא התחלות בנייה, ללא רבבות רבות של עובדים, עם מאות אלפי נוטלי משכנתאות אינם מסוגלים לעמוד בנטל ועם אלפי קבלנים שקרסו או עומדים בפני קריסה, זאת בשל נטל המימון הבלתי אפשרי.

את כל זאת הייתי מצפה ממקבלי ההחלטות שיפתרו, אחת ולתמיד!