למה ספורטאיות נפצעות יותר - ומה יש לעשות בנידון?

שתיים מכוכבות כדורגל הנשים וקבוצת ארסנל, בת' מיד ו-ויויאן מיידמה, קרעו את הרצועה הצולבת הקדמית.

למעשה, הפציעה כל כך שכיחה בכדורגל הנשי שמתוך 20 המתמודדות המובילות השנה לתואר כדור הזהב, חמש עברו קרע צולבת. מדובר במארי אנטונייט קאטוטו (פ.ס.ז' - מקום 17), מיידמה (ארסנל - 11), קטרינה מאסריו (ליון - 9), מיד (ארסנל- 2) וזוכת כדור הזהב, אלכסיה פוטיאס ברצלונה.

והגברים? מתוך הטופ 20, אין אחד שקרע את הצולבת השנה.

מה זו קריעת רצועה צולבת?

בברך ישנן ארבע רצועות שתפקידן לייצב את המפרק בכיוונים שונים.

הרצועה הצולבת הקדמית ממוקמת בצורה אלכסונית מעצם הירך לעצם השוק כך שהיא מגינה על השוק מפני "בריחה" קדמית על פני הירך. בתנועת גזירה או תנועה סיבובית, היא לא מסוגלת לעמוד והיא נקרעת.

עד לא מזמן הדעה הרווחת הייתה שכל קריעה של רצועה צולבת חייבת להיות מטופלת בניתוח. אך בשנים האחרונות המחקרים מראים כי תוצאות ארוכות הטווח דומות ולפעמים זהות בין אנשים שעברו שחזור של הרצועה לבין אנשים שעשו שיקום בפיזיותרפיה ללא שחזור.

יותר מזה, לאחרונה יצאו מחקרים המוכיחים כי לרצועה הצולבת יש בהרבה מקרים יכולת ריפוי עצמית, מה שעד לא מזמן היה בגדר תיאוריה בלבד. באותם מקרים רואים תוצאות טובות יותר ממנותחים לאורך זמן.

ההחלטה אם לנתח או לא מתקבלת לפי יציבות הברך. במידה שהברך יציבה, לרוב יבחרו לא לנתח ולשקמה בפיזיותרפיה.

כאשר משחזרים את הרצועה הצולבת יש שתי אופציות ניתוחיות: החלפת הרצועה ע"י תרומה מגופה (Allograft) או ע"י קצירת אחד מגידי הגוף (Autograft), לרוב מגיד הירך האחורית, הגיד הארבעה ראשי או גיד הפיקה. השיקום עצמו נע בין חצי שנה לשנה כאשר היום הנטייה היא להאריך אותו כמה שיותר כדי להפחית את הסיכוי לפציעה חוזרת.

לרוב אין הבדל בניתוחי שחזור הצולבת בין גברים לנשים, אלא במקרה של גמישות יתר, דבר הנפוץ יותר אצל נשים. במקרים אלו המנתח יבחר לרוב בחיזוק נוסף לברך כדי למנוע קריעה של הרצועה המשוחזרת. בפרוצדורה זו המנתח מנתק חתיכה מהרצועה החזקה בצד הברך (ITB) ומחבר אותה בקדמת הברך כך שתפחית את הסיכוי לגלישה קדמית או לסיבוב של השוק בעתיד.

אז למה קורעים צולבת ולמה זה קורה לנשים יותר?

בת' מיד האנגלייה היא אחת הכדורגלניות המוכשרות בכל הזמנים. השנה היא שברה את שיא האסיסטים בליגה והיא נמצאת במקום הרביעי בשיא השערים בליגה בכל הזמנים (רק בת 27, כן?). למעשה, היא דמות כל כך חשובה בכדורגל האנגלי שהיא נבחרה להיות "אישיות הספורט המובילה של ה-BBC לשנת 2022" אחרי שביורו האחרון היא הובילה את הטורניר בשערים ובישולים, ונבחרה לשחקנית הטורניר אחרי שהצעידה את האנגליות לזכייה.

פציעתה של בת' מיד | צילום: Reuters/Andrew Boyers

וכדי להבין מי זאת ויויאן מיידמה אתם פשוט צריכים לדמיין את ארלינג הולאנד באישה. החלוצה המעולה כבשה 95 שערים ב-115 משחקים במדי נבחרת הולנד ו-78 שערים ב-97 משחקים במדי ארסנל. היא נחשבת, ללא עוררין, לאחת מהכובשות הגדולות בתולדות המשחק ומובילה, בגיל 26 בלבד, את טבלת הכובשות בכל הזמנים בליגה האנגלית ובנבחרת ההולנדית.

כך שיש עוד הרבה מה לצפות משתי הכוכבות לאחר השיקום שלהן.

תנועת הקריעה של הצולבת אינה תנועה מיוחדת וסביר כי ספורטאית תעשה במהלך הקריירה תנועה דומה עשרות אלפי פעמים. ההבדל בין קרע לפעולה מוצלחת הוא מינורי מאוד. תנועה מהירה ומעט יותר סיבובית או "גלישה" קדמית של השוק וזה מספיק לקריעה. למעשה, הרצועה הצולבת נקרעת ב-70 מילישניות, חצי מהזמן שלוקח למצמץ. בדרך כלל הצולבת נקרעת בשינויי כיוון או מהירות, ללא מגע חיצוני או סביבתי כמו יריב או בור בדשא.

המחקרים מראים בצורה חד משמעית כי ספורטאיות נפצעות הרבה יותר מספורטאים. אם ניקח את הרצועה הצולבת כדוגמא, ניתן לראות כי נשים קורעות פי 3.5 יותר מגברים בכדורסל ופי 2.8 בכדורגל.

כיום אנו יודעים כי ישנן מספר סיבות עיקריות לעליית השכיחות של קרע בצולבת (ופציעות בכלל) בספורט הנשי:

1. אנטומיה

במשך שנים חשבו שרוחב האגן או יחס אגן-ירך הוא הוא אחד הגורמים המשמעותיים בהבדל בין המינים. כלומר, שלנשים יש אגן רחב יותר ולכן יחס הזווית בין הירך לפיקה גדולה יותר ועקב כך גדל הלחץ על הרצועה הצולבת. אך מחקרים אחרונים מראים שזה לא בדיוק המקרה.

במחקר שבדק אלפי ספורטאים וספורטאיות הראו כי לגברים רוחב אגן שגדול בכ-3 ס"מ בממוצע מאצל הנשים. אותו מחקר הראה כי הירך ארוכה אצל גברים ב-5 ס"מ בממוצע. כך שנהוג היום לא להתייחס לרוחב אגן כפקטור אלא היחס בין רוחב אגן לאורך ירך. אצל גברים הממוצע הוא 0.73 ואצל נשים 0.77, וכמה שהיחס הזה גדול יותר, כך גדל הלחץ על הרצועה.

החריץ הפמורלי (femoral notch) הוא חשוב לשאלה זו. מדובר בחריץ בין שני זיזים (condyles) בחלק התחתון של הירך, שבו עוברת הרצועה הצולבת. לנשים, עוד מלידה ובאופן טבעי ויחסי לעצם הירך, ישנו חריץ צר יותר, ולחריץ צר יש פוטנציאל ליצור לחץ וצביטה על הרצועה מה שיהפוך תנועה סיבובית קטנה, שבחריץ רחב הייתה שגרתית, לקרע מלא אצל ספורטאית. גם אצל גבר שייוולד עם חריץ פמורלי צר יותר הרצועה הצולבת תהיה צרה יותר, והדבר יגביל את יכולתו לשאת בעומסים.

מחקר מעניין השווה בין ספורטאים שקרעו את הצולבת במגע (כלומר, בהיתקלות עם גורם חיצוני) לבין פציעות ללא מגע. הוא הוכיח כי יחס רוחב הירך לרוחב החריץ שונה משמעותי - במגע 0.231 לעומת 0.189 ללא מגע. כלומר, יחס רוחב ירך-חריץ היה ב-20% צר יותר אצל הקורעים ללא מגע. כך שניתן להסיק מכך שרוחב החריץ משמעותית משפיע על קרע בצולבת.

במהלך ניתוח שחזור הצולבת המנתח יעריך את רוחב החריץ הפמורלי. במידה שהוא צר מכדי להכיל בבטחה את הרצועה (המשוחזרת) הוא ירחיב את החריץ.

2. נוירומכניקה וכח שריר

כאמור, אחד הגורמים לקרע בצולבת הוא "החלקה" קדמית של עצם השוק מהירך.

מחקרים מראים כי הגורם התורם ביותר להפחתת ההחלקה הוא כיווץ מקסימלי של שרירי הברך. במחקר שנעשה על ספורטאים וספורטאיות מקצועיים נראה כי גברים מסוגלים להפיק כמעט פי 2 כח מתפרץ כדי לתקן את ההחלקה.

הגורם השני לקרע בצולבת הוא תנועה סיבובית של השוק, שלרוב מתחילה בקריסה של הירך פנימה. מחקרים מראים כי הזמן שלוקח לספורטאיות לגייס את שרירי הירך לתיקון התנועה הוא בממוצע פי 1.5 מספורטאים.

כך שהפעלת כח מקסימלי כדי להפחית את תנועת השוק והיכולת הנוירולוגית לגייס את השרירים במהירות משפיעים רבות על סיכויי הספורטאי/ת להיפצע. לרוב, ספורטאים יתאמנו מגיל צעיר יותר ויותר שעות (בין אם זה באימוני כדורגל או באימונים משלימים) מה שיפתח את הכח המקסימלי ויכולת גיוס השרירים המהירה יותר.

3. הורמונים

מחקרים מראים כי הסיכוי לפציעה גדול בתקופת הביוץ לעומת שלבי המחזור האחרים, אז רמות האסטרוגן בגוף עולות ואיתן הורמון הרלקסין. הורמון זה גורם להתרופפות הרצועות ובכך המפרקים "רופפים" יותר והרצועות רגישות יותר לקרעים.

במחקר שנערך על אוכלוסיה ללא פציעות ברך נראה כי לגברים אין שינוי ביציבות רצועות הברך לאורך החודש לעומת שינויים של כ-15% בממוצע אצל נשים בתקופת הביוץ לעומת לפניה/אחריה.

במחקר שנערך בליגות הכדורגל לנשים בארה"ב נראה כי לאורך התקופה לפני הביוץ נרשמו 1.375 פציעות צולבת ליום, בתקופת הביוץ - 5.5 פציעות ליום ולאחר התקופה - 1.6 פציעות ליום. כלומר, פי 4 יותר פציעות בתקופת הביוץ לעומת התקופה שלפניה.

4. סביבתי, מקצועי וכלכלי

הכדורגל הנשי התפתח הרבה בשנים האחרונות בעולם אך הוא עדיין רחוק מהמתקנים, התנאים, רמת אנשי המקצוע והציוד שיש בכדורגל הגברי.

תשתיות: בארץ לדוגמה, קבוצות ליגת העל בגברים (וברוב קבוצות הלאומית) יש מגרש אימונים המיועד רק להם, עם חדרי הלבשה וחדרי טיפולים המחכים לשחקני הקבוצה. הנשים, לעומת זאת, יחלקו מגרש, לרוב עירוני, עם כולם כשלרוב לקבוצת גיל נוער, נערים וילדים תהיה עדיפות בשעות האימון כך שהרבה פעמים האימונים יתבצעו בשעות הערב המאוחרות.

צוות מקצועי ורפואי: כל מאמן מתחיל חולם להגיע לליגת העל. בגברים. בגלל סטיגמות ושכר נמוך לרוב המאמנים לא שואפים להגיע לליגה הנשית. כך גם לגבי הצוותים הרפואיים. קבוצות ליגת העל בגברים מחזיקות פיזיותרפיסט (לפחות אחד) לעומת ליגת הנשים, שיסתפקו לרוב במעסה.

חוסר זמן ומשאבים: בעשור האחרון אנו רואים את החשיבות של "המסביב" לשיפור רמת המשחק והפחתת פציעות, ואת זה כמעט שאין בכדורגל הנשי. אין זמן מגרש נוסף לאימונים ספציפיים להפחתת פציעות או סתם להתאמן על אספקט ספציפי במשחק.

אין מאמנים שיהיו שם (בשכר) כדי לשפר את הבעיטה החופשית, השינוי כיוון או הכושר. אין פיזיותרפיסט שיבצע בדיקות טרום עונה כדי לזהות חולשות ובהתאם לבנות תוכנית אימון. אין מתקנים תקינים ולרוב יתאמנו בדשא סינטטי מיושן ולא בטיחותי.

אז מה עושים מכאן? איך משפרים את המצב?

- התחלת אימונים מסודרים בגיל צעיר.

- תוכנית אימונים המשלבת אלמנטים של כח, יציבות ושינויי כיוון מגילאי 7-8. התוכנית צריכה להיות מותאמת לתפקיד השחקנית במגרש ובהתאם לבדיקות ולהערכת איש מקצוע.

- בדיקות טרום עונה, בהן הפיזיותרפיסט ידע לאבחן ליקויים תנועתיים או חוסר איזון המעלה את הסיכויי לספורטאית להיפצע בהמשך העונה.

- לאחר הבדיקות הפיזיותרפיסט יתאים תוכנית אימון אותה השחקנית תוכל לבצע במתקנים אותם תספק הקבוצה.

- מתקנים: אין ברירה. קבוצות נשים יצטרכו מתקנים ראויים. לא ניתן להתאמן בדשא סינטטי ולצפות מספורטאיות לתוצאות טובות בדשא רגיל. בנוסף, שעות האימון מדירות נשים רבות מהענף.

- רוטציה רחבה: כדי להפחית את השפעת מחזור האישה על פציעות יש להרחיב את סגלי הקבוצה כדי לאפשר לשחקניות את האופציה להימנע ממשחק בזמן הביוץ.

ואיך פותרים את כל זה? הפתרון הנכון ביותר לכל הבעיות הללו הוא גיוס המועדונים הגדולים בארץ לשיפור הכדורגל הנשי.

נכון, יצטרכו להרחיב את הקיים אבל רוב התשתיות והצוותים הרפואיים קיימים. ברגע שהמועדונים ישכילו ויקחו תחת חסותם, או יבנו מאפס, קבוצות נשים מסודרות עם כל התנאים הרלוונטיים לייצר ספורט נשי בארץ אנחנו נראה מהפכה אמיתית.

יש פוטנציאל!

במשחק ידידות בין נבחרת אנגליה וארה"ב שנערך באוקטובר באיצטדיון וומבלי נמכרו 90 אלף הכרטיסים ב-15 דקות בלבד. כמה חודשים לפני נערך יורו 2022 בו הכנסות הכרטיסים (58 מיליון יורו) שברו את כל שיאי כדורגל הנשים לפני והגיעו לפי 4 מיורו 2017.

הספורט הנשי, ובעיקר הכדורגל, בעלייה ברחבי העולם ואני מקווה שאנחנו לא נשאר מאחור.

הכותב הוא פיזיותרפיסט ספורט בעל קליניקה לשיקום פציעות וניתוחים