שנת הלימודים לא באמת נפתחת והפערים ממשיכים לגדול

אחד מלקחי הקורונה הברורים היה העברת האחריות לפתיחת מערכת החינוך לרשויות המקומיות ולמנהלים. אלא שאם בזמן המגפה הרשויות עשו הכל לפתוח יותר ממה שהמדינה התירה, במלחמה הזאת המצב הוא בדיוק הפוך — הן נוקטות משנה זהירות ולא ממהרות לפתוח בהתאם להנחיות פיקוד העורף. וכך ראשי רשויות רבים, בייחוד בדרום, נמנעים אפילו מהחזרה חלקית של הלימודים הפיזיים.

כשפיקוד העורף הכריז על תל אביב כירוקה בשבוע שעבר, ראש העירייה רון חולדאי הקפיד להודיע שלמרות זאת, הלימודים יימשכו במתכונת היברידית "צהובה" שמשלבת לימודים פיזיים ולמידה מרחוק.

ד"ר רותי פרנקל מהמכללה האקדמית לחינוך קיי בבאר שבע היא חברת מועצת העיר באר שבע ומנהלת אגף החינוך בעירייה בעבר. היא מספרת שראש העיר רוביק דנילוביץ' החליט להשאיר את התלמידים בלמידה מקוונת מהבתים, לדעתה בצדק. "אנחנו בחוסר ביטחון. שלשום היתה אזעקה. לא בכל בתי הספר יש מיגון מספיק. אני בעד השקט הנפשי". לדבריה, באר שבע ידעה די אסונות. "הפער הלימודי זה לא משהו שאי אפשר לגשר עליו".

את המצב הזה המחישו האזעקות שלשום במהלך הלימודים ברמת השרון, כאשר רסיסים אף פגעו באחד מבתי הספר. בבית ספר יסודי בעיר האזעקה הופעלה בסיום הלימודים והתלמידים נכנסו עם ההורים למרחבים המוגנים. קשה להאמין שהאירועים האלה חיזקו את המוטיבציה של ההורים בשרון לשלוח את הילדים ללימודים.

"שנת הלימודים תיפתח שוב ושוב ושוב", מעריכה מנהלת מינהל החינוך של עיריית תל אביב שירלי רימון־ברכה. לדבריה, "צריך להתייחס למערכת החינוך ככזו שפועלת בשגרה חדשה שבה בכל שבוע–שבועיים ישתנו ההנחיות. מאוד מתיש לתפקד היום בבתי הספר. צוותי החינוך מוכיחים כמה הם חיוניים". היא מוסיפה ש"הלימודים יהיו היברידיים. ממש חזרנו לקורונה".

"אנחנו לא יודעים כמה זמן זה ייקח", אמר שר החינוך יואב קיש בתדרוך שלשום, "אם חודשיים או ארבעה חודשים". הוא מעריך שבעוד שבוע–שבועיים למידת החירום תיכנס לשגרה. המשרד הציג אתמול מתווה לדחייה בבגרויות והקלות דרמטיות. רימון־ברכה ממליצה במצב הזה להתמקד במקצועות מתמטיקה, אנגלית וספורט ובלימודי שפת אם בכיתות א' וב'. בשל החשש לפגיעה בלימודי הקריאה, בתל אביב משתדלים שלפחות כיתות א'–ב' יגיעו בכל יום.

קשה לחשוב על אירוע סמלי יותר מהלימודים של ילדי ארבעה יישובי מפונים שמתקיימים בכיתות הריקות של יד ושם בירושלים. את הפערים החינוכיים צפוי, כמובן, להחמיר מאוד פינוי של עשרות אלפי תלמידים מהפריפריה שאינם לומדים שבועות או שלומדים בבתי ספר מארחים. על פי נתונים שהעביר משרד החינוך ל"כלכליסט", מדובר ב־54.4 אלף תלמידים: 25 אלף מיישובי עוטף עזה ושדרות שפונו מבתיהם, ועוד כ־15 אלף תלמידים מיישובי דרום אחרים, כולל כאלה שנפגעו במתקפה, אופקים, נתיבות, אשקלון ואשדוד ו־14.4 אלף מהצפון.

השאלה כמה טובה קליטת התלמידים המפונים תלויה כנראה בשאלה האם חושבים שמה שחשוב כרגע זו מסגרת חברתית תומכת, ופחות חשובה מסגרת מסודרת של בית ספר. לפרנקל גישה לתמונת מצב מרשימה של מרכזי הפינוי. שלושה מילדיה הם תושבי העוטף ופונו עם ילדיהם. בת נוספת היא מנהלת המחלקה לגיל הרך בשדרות. היא סבורה שמרכזי החינוך של המפונים מתפקדים מצוין. זאת מנקודת המבט שהתלמידים צריכים בראש ובראשונה "קהילה חמה ומחברת, חברים, שייכות וביטחון. הלמידה תגיע אחר כך. לא ראיתי שקרה משהו למישהו שלא למד חודשיים".

מנהל פורום מנהלי בתי הספר מנשה לוי סבור, לעומת זאת, שהמצב הרבה פחות מעודד, בייחוד בבתי המלון בנתניה. "יש הרבה מפונים שלא מקבלים את מה שהם צריכים", אומר לוי. "בנתניה הילדים עוד לא נקלטו. מה הבעיה לפתוח בנתניה בית ספר כמו שפתחו במצדה?".

ממשרד החינוך נמסר ש"המשרד נערך להקים בתי ספר חדשים ביישובים אֵילת, תמר, ערבה תיכונה, חבל אילות ורעננה. לתלמידי שדרות שפונו לבתי מלון בנתניה הוקמה מסגרת לימודית במתנ״ס אגמים בעיר". מעיריית נתניה נמסר ש"כל מי שנרשם טופל ונכנס למוסדות החינוך. מורות חיילות ומורים מתנדבים נותנים מענה להורים שאינם רוצים להכניס את הילדים למערכת".

כל מומחי החינוך מדגישים שמה שחשוב עכשיו זו המסגרת והיציבות החברתית והרגשית. אבל בסופו של דבר מערכת חינוך אמורה גם לספק לתלמידים בסיס לפרנסה בחיים הבוגרים. בנובמבר 2020 העריך מנהל מחלקת החינוך של ה־OECD אנדריאס שלייכר שכל תלמיד ישראלי צפוי להפסיד כ־3% משכרו בימי חייו בשל אובדן הלימודים בקורונה. שלייכר התבסס על מחקר שפרסם ה־OECD, שבו צוין כי במדינות רבות, כל שנת לימודים מוסיפה כ־10% לשכר. עכשיו מצטברים עוד נזקים.

אחרי הקורונה היינו אמורים להגיע הרבה יותר מוכנים ללמידה מרחוק. כמעט כל המורים עברו במהלך הקורנה השתלמויות בלמידה מרחוק וגם התנסו בה בפועל. מערכת החינוך חילקה, כזכור, כ־150 אלף מחשבים ניידים למשפחות מעוטות יכולת כדי להגיע למצב של לפחות מחשב לכל משפחה. אלא שבמקום לנצל את הזמן שעבר מאז המשבר כדי להפוך את הלמידה המקוונת לחלק בלתי נפרד ממערכת הלימודים, מערכת החינוך מיהרה להדחיק אותה. וכך במשבר הנוכחי, כמו בקורונה, הלמידה מרחוק מעניקה לשכבות חזקות כל יתרון אפשרי על השכבות החלשות: יותר מחשבים, איכות אינטרנט גבוהה יותר, הרבה יותר מרחב בדירה ללמידה שקטה וכמובן האפשרות לשיעורים פרטיים או קבוצתיים.

את המצב הזה מבליטים מאוד הקשיים בחברה הערבית, זו שנפגעה משמעותית בתקופת המגפה. יו"ר ועדת המעקב לענייני חינוך בחברה הערבית שריף חסאן אומר שבתי ספר רבים בחברה הערבית לא ממוגנים. לרבע ממשפחות התלמידים אין מחשבים.

הבעיה הקשה ביותר היא של הבדואים בנגב ובתוכם של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. "נורו לא מעט טילים על יישובים בדואיים בנגב", אומר חסאן. "ההורים במלכוד. אין מיגון בבתי ספר, אין מיגון בבתים, ולעשרות אלפי תלמידים בכפרים הבלתי מוכרים אין אינטרנט".

קיש אמר בתגובה: "אנחנו בפערים שנוצרו לפני המלחמה, לא נספיק לסגור אותם. היעד הוא שבעוד כמה שבועות לא יהיה חמאס ולכן נעשה רק מה שניתן להשלים בשבועיים־שלושה".