הטבע הישראלי דועך - תוכנית בנושא מעוכבת במשרד להגנת הסביבה משנת 2010

העופות המקננים נעלמים מישראל בקצב מהיר פי ארבעה מזה שבאירופה, ובמהלך תשע השנים האחרונות חלה ירידה של 17% בפרטי העופות המקננים באזור. במשך 13 שנים חלה ירידה של 34% בשפע פרטי הפרפרים באזורנו, ושליש ממיני הפרפרים נמצאים בסכנת הכחדה. בזמן שהטבע המקומי הולך וגווע, חלה עלייה של 585% (פי 7) בתפוצת ציפור המיינה – מין פולש ומזיק. כך עולה מדוח מצב הטבע המתפרסם היום (א') ומציג את השינויים המשמעותיים והמדאיגים במצב המגוון הביולוגי בעשור האחרון. בזמן שמינים הולכים ונעלמים מהאזור – תוכניות שיכולות לשפר את המצב מעוכבות במשרד להגנת הסביבה כבר משנת 2010.

המערכות האקולוגיות, על שפע הצמחים והמינים הביולוגיים שבהן, הכרחיות לתפקוד האנושי. הן מעניקות לאדם מגוון שירותי מערכת – ממזון למים, הגנה מפני נזקי טבע ועוד. אלא שכל אלו נתונים תחת לחץ גובר של פיתוח, לעיתים בשל החלטות מערכתיות לבינוי בשטחים הפתוחים כאשר קיימות אלטרנטיבות אחרות. דוח מצב הטבע מציג תמונת מצב לאחר עשור של ניטור טבע בישראל, בדגש על השפעת פעילות האדם על צמחים ובעלי חיים. זאת, בהתאם למחויבותה הבינלאומית של ישראל. הדו״ח הוא פרי עבודתה של ״המארג״, התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע של מוזיאון הטבע, המשרד להגנת הסביבה, קרן קיימת לישראל ורשות הטבע והגנים.

צרה ושמה מיינה

לפי ממצאי הדוח, מצב המגוון הביולוגי ברוב נחלי ישראל בצפון ובמרכז ירוד. כך למשל, הנחלים באגן הקישון ובאגן הירקון מתאפיינים בעושר ובשפע גבוהים במיוחד של מינים פולשים. בכינרת, כל שלושת מיני הצדפות המקומיים נמצאים בסכנת הכחדה, וחילזון פולש מהווה כ-95% מסך מאסף החלזונות. בים התיכון התבססו עשרות מינים פולשים, ושינויי האקלים גורמים לעלייה בטמפרטורת פני המים ובמפלס הים. בזמן שבני האדם זקוקים למקורות המים לצרכים שונים וגם להנאה בחודשי הקיץ, רוב שפכי הנחלים במישור החוף מזוהמים בחומרי דשן ובשליש מהדגים המסחריים (שנידוגו בענף הדיג המסחרי) במפרץ חיפה נמצאו ריכוזים חריגים של כספית. במפרץ אילת דעכה אוכלוסיית קיפודי הים בעשרים השנה האחרונות ב-93%, בפרט בשנה האחרונה, ותוכניות פיתוח נרחבות לצד הגברת שינוע הנפט של חברת קצא״א לצרכיה המסחריים, מאיימים על מצב שונית האלמוגים הרגישה.

קיםוד ים שחור במפרץ אילת. אוכלוסיית קיפודי הים דעכה בעשרים השנה האחרונות ב-93% | צילום: עומרי עומסי רשות הטבע והגנים

לפי ממצאי הדוח החמורים, 405 מיני צמחים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה. בשנים האחרונות 61 מיני צמחים פולשים התבססו בישראל, וישנים מינים זרים נוספים בעלי פוטנציאל פלישה גבוה. ילדים שחיים היום בישראל, יזכו לראות פחות מיני פרפרים מהוריהם: במשך 13 שנים פחת עושר מיני הפרפרים באזור בכ-18%. לזוחלים חשיבות רבה בבריאות הקרקע, אולם במהלך העשור האחרון חלה ירידה של 58% בשפע הפרטים של הזוחלים ביחידת ‘חולות מערב הנגב’ ושל 48% בשפע הפרטים ביחידת ‘מישורי הלס בצפון הנגב’. גורם האיום המרכזי על הזוחלים הם אובדן בתי גידול ומינים פולשים, אולם ייתכן כי הירידה בשפע הפריטים בשתי היחידות המדבריות נובעת ממגמה של התחממות והתייבשות הנמשכת זה תקופה ארוכה, בשל שינויי האקלים. שפע הפרטים הכולל של הזוחלים נמוך בישראל ב-19% בקרבת יישובים בהשוואה לשפע במרחק מיישובים, מה שמעיד על הנזק לו מובילה בנייה בשטחים הפתוחים.

מיינה על הדשא במגרש כדורגל. גידול של יותר מ-500% בתשע שנים | צילום: הרצל יוסף

בעוד שהמיינה המצויה פלשה לאזור ומשגשגת בו באין מפריע בשיעור אסטרונומי של יותר מ-500% גידול בתשע שנים וב-1020% באזור ספר המדבר בשמונה שנים, נרשמה באותן שנים ירידה של 74% ושל 54% בשפע הפרטים של תור מצוי ושל פשוש, מינים מלווי אדם. במשך שבע שנים, דעך שפע פרטי התור המצוי ב-90%. שפע העופות המקננים באזורנו ירד בשש שנים בלבד ב-44%. בדוח יש מספר נקודות שיפור: עלייה בגודל אוכלוסיות חלק מהמינים המצויים בסכנת הכחדה – כגון היעל, אוכלוסיות הצבאים, הצבוע והחוגלה. מגמה חיובית נוספת היא העלייה במספר קיני צב הים החום וצב הים הירוק.

התוכנית נקברה

כבר לפני 14 שנים, בשנת 2010, גויסו מדענים לכתיבת ״התוכנית הלאומית למגוון הביולוגי בישראל״. על פני כ-400 עמודים, נפרסו האיומים הייחודיים, ההיבטים הכלכליים, הבינלאומיים והחשיבות של המגוון הביולוגי המקומי, לצד תוכנית פעולה להצלת המצב. אבל אותה תוכנית לא הובאה בפני הממשלה לתקצוב ויישום, ונקברה במגירות המשרד להגנת הסביבה. בשנים האחרונות עובדים במשרד להגנת הסביבה על תוכנית חדשה ומפורטת. לפני כשלוש שנים, התחייב המשרד כי אותה תוכנית תושלם עד סוף 2022 וכי תכלול ניתוח כלכלי וכלים ניהוליים ורגולטוריים כדי לשפר את המצב ולעמוד בסטנדרטים בינלאומיים ובאמנות להן מחויבת ישראל בתחום.

אותה תוכנית לא הוצגה, תוקצבה או יושמה עד היום, וממתינה לקידומה של השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן. לא ברור מדוע עד היום לא פורסמה התוכנית ולא הובאה בפני הממשלה. לדברי תמר רביב, ראש אגף מגוון ביולוגי ושטחים פתוחים במשרד להגנת הסביבה, ״התוכנית מוכנה. אנחנו חושבים שצריך להוציא אותה בזמן הנכון, כשיש את הקשב הנכון. אם נפרסם אותה בזמן מלחמה כשאנחנו חושבים שצריך לנייד יותר תקציבים לשמירת טבע, אולי זה לא הזמן הנכון. נפרסם אותה בשלב הראשון פרסום להערות ציבור. התוכנית קובעת את היקפי התקציב ומגוון הפעולות שצריך לעשות כדי לצמצם את הבעיות. גם ללא התוכנית, מאמצי שמירת הטבע נמשכים כל העת. רשות הטבע והגנים עושה פעולות רבות לשמירת טבע. יש מינים שמצבם היה גרוע יותר לפני שני עשורים״.

למרות השנים הרבות שחלפו ללא תוכנית בתחום, השרה סילמן אמרה היום כי מאז ומתמיד היה הטבע הישראלי קרוב לליבי, וכשרה להגנת הסביבה, הגדרתי את שמירת הטבע כאחת מהמטרות המרכזיות בפעילות המשרד. ישראל, כמו כל מדינות העולם, תמשיך לפעול למניעת המשך ההידרדרות המערכות האקולוגיות המספקים שירותים חיוניים לאדם. חשוב שמידע יונגש לציבור ולמגזרים השונים בעלי השפעה על השטחים הפתוחים והמגוון הביולוגי״. סילמן לא התחייבה לאשר ולתקצב בהקדם תוכנית משמעותית למאבק בדעיכת המגוון הביולוגי, והיא תומכת ודוחפת מנגד להקמה של ישובים חדשים על חשבון השטחים הפתוחים – בניגוד לעמדת אנשי המקצוע במשרדה, ולמרות הנזק הרב של אותם ישובים למערכות האקולוגיות בישראל.

תומר גרטל, רכז קשרי ממשל במגמה ירוקה, אמר בתגובה לדו"ח כי "הממצאים העגומים הם עדות נוספת להשלכות ההרסניות של משבר האקלים על ישראל. עתיד הטבע הארצישראלי והחיות שכולנו אוהבים נמצאים בסכנה. בקצב הנוכחי, טיול בטבע יראה כמו זיכרון נשכח וילדים כבר לא יזכו לראות פרפרים בנוף הטבעי. מקבלי ההחלטות, בראשם השרה עידית סילמן, חייבים להתעשת - אחרת לא נשאיר לדורות הבאים טבע מקומי ונכרות את הענף התרבותי והלאומי שלנו. הפתרון ברור ורק זקוק למנהיגים שירימו את הכפפה: ישראל צריכה להצטרף למדינות המערב ולחוקק חוק שיסדיר את חובתה של המדינה להגן על המגוון הביולוגי. ללא חקיקה - צפויה הכחדה".