סטגפלציה? אנחנו עוד לא שם

אחת המילים הנפוצות ביותר בז'רגון הכלכלי של 2022 היא סטגפלציה – הידרדרות כלכלית יחד עם התייקרות המחיה – שתי תופעות שאמורות להקשות מאוד על ציבור משקי הבית. זאת, במיוחד אם המיתון הכלכלי מחליש את שוק העבודה: קשה יותר למצוא עבודה ורבים נשארים מובטלים, או חמור מכך – מתייאשים ונפלטים ממעגל התעסוקה.

הדיבור על סטגפלציה מפתיע, כי היינו אמורים להיות בשנת צמיחה נוספת עם התפוגגות הקורונה, וגם כי לא ידענו מה מתכנן פוטין. בנוסף, סטגפלציה היא דבר נדיר: בפעם האחרונה שדיברו עליה בשיח הכלכלי זה היה בשנות ה-70, שהתאפיינו באינפלציה גבוהה ואבטלה גבוהה – גם אז על רקע משברי הנפט שפקדו את העשור.

אבל האם יש בכלל סטגפלציה היום? זו לא סתם שאלה. כי אם כן, זה שם את הבנקים המרכזיים בעולם בעמדת נחיתות: מאוד קשה לטפל בה בכלים הרגילים – אם יעלו ריבית מהר כדי לבלום את אינפלציה, יגרמו למיתון. אם ישמרו על ריבית נמוכה כדי לסייע לכלכלה, תחריף האינפלציה.

כדי לענות על השאלה הזו, ניתן להשתמש באחד המדדים הוותיקים, הלא הוא "מדד האומללות" (The Misery Index). המדד נוצר על ידי הכלכלן האמריקאי ארתור מלווין אוקון, שהיה חבר במועצה הכלכלית המייעצת לנשיא ג'ונסון בשנות ה-60. אוקון הלך על עיקרון פשוט: חיבור של שיעור האבטלה עם שיעור האינפלציה. ככל שהמדד גבוה יותר (כי האבטלה עלתה, או האינפלציה, או שתיהן), לציבור הצרכנים רע יותר, ואם האינפלציה יורדת אך האבטלה עולה, כמו במיתון "קלאסי", יראה כיוון המדד אם בסך הכול מצבם השתפר או הורע.

נכון, מדובר במדד גס - הרי לאינפלציה יש כמה הגדרות: כללית, בסיסית (ללא מזון ואנרגיה) ועוד. גם שיעור האבטלה מתעה – יכול להיות שהוא יורד בגלל שפחות אנשים מחפשים עבודה – במקרה כזה המדד ירד ולא יציף זאת. ובכל זאת, לאורך זמן המדד מהווה אינדיקציה טובה לרווחת הפרט ומשתמשים בו עד היום.

לאחרונה פרסם הפרופסור סטיב האנקה, פרופסור לכלכלה יישומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בוולטימור, גרסה שלו למדד, המחברת את שיעור האבטלה, האינפלציה והריבית הבנקאית - הגורמים "הרעים", ומחסרת את שיעור צמיחת התמ"ג לנפש (הגורם "הטוב").

ומה הראו נתוניו לסיכום שנת 2021 ("טרום פוטין")? הוא דירג 156 מדינות בסדר יורד, ואנחנו במקום ה-130 עם ציון 6.7. רגע! 165 זה הכי טוב (המדד הכי נמוך), אז אנחנו בהחלט במצב מצוין.

במדד יש גם כמה הפתעות גדולות שבטח לא חשבתם עליהן. לפי האנקה, המדינה הכי "שמחה" לאזרחיה בעולם בשנה שעברה הייתה לוב (!). הכיצד? מלחמת האזרחים במדינה פחתה, וכתוצאה מכך הכנסותיה ממכירות נפט, שב-2020 סבלו מחסימות וסגרים על נמלים, גדלו פי 3.7 ב-2021. כפועל יוצא, התמ"ג לנפש שלה גדל ב-62.6% והזניק אותה למקום הראשון במדד "האושר" (או האחרון במדד "האומללות"). קובה, ונצואלה וסודאן קיבלו את המדד הגבוה ביותר, ואזרחיהן מאוד-מאוד אומללים. טוב, זה פחות מפתיע.

ארה"ב, למשל, עם מדד 10.8, במקום ה-102. בחודש מאי השנה עמד מדד האומללות שלה על 12.2, אך באפריל 2020, עם פרוץ הקורונה, הוא זינק ל-15.3. לכן, נכון להיום אזרחי ארה"ב אמנם לא שמחים במיוחד, אך כשפרצה המגפה הם היו עצובים יותר.

בשורה התחתונה, לא ניתן להצביע על סטגפלציה בעולם. במדינות רבות מדד האומללות עודנו נמוך ואינו מתכתב עם מצב כלכלי כזה. עם זאת, היות שניתן לחשב את המדד – על הגדרותיו השונות – מדי חודש, הוא יכול וצריך לשמש כלי דינאמי בידי מקבלי ההחלטות, בכל הקשור לצעדי הריסון שיבחרו לנקוט – בחירתם, עיתוים ועוצמתם.

רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות